הדרישות של שגריר ארה"ב, ובמשרד החוץ שכחו איך להגיב

על האירוח וההפקה הופקדה דווקא רשות ניירות ערך. מדוע? ההסבר הרשמי הוא גומלין לביקור של יו"ר הרשות ספי זינגר בוושינגטון. סיבה אפשרית אחרת היא התקציב העצמאי שלה, שמאפשר לממן אירוע יוקרתי במלון מפואר.

אף שהאולם התמלא בכירים בכלכלה, האווירה והשיח במקום היו פחות של אירוע אוצרי טיפוסי - ויותר כאלה שמתאימים לטקסי משרד החוץ. על רקע נעימת "ירושלים של זהב" שהפליאה לבצע כנרית, ועם כוסות יין איכותי בידיהם, האזינו המכובדים לנאומים שעסקו מעט מאוד בכלכלה והרבה יותר ביחסים המדיניים בין ישראל לארה"ב. השגריר האקבי, נוצרי-אוונגליסטי מאמין וציוני חם, הצליח להמיס את הלבבות כשסיפר על הערצתו ארוכת השנים לישראל, בימים שבהם הסנטימנט העולמי נגדה מחריף. האקבי אף הביע קו שמזכיר במשהו את "כלכלת בעזרת השם" של סמוטריץ', כשתלה את הישגיה הכלכליים של המדינה ביד האלוהים ומצא להם מקורות בכתבי הקודש.

לצד התמיכה הבלתי מסויגת של השגריר, מתבקשת השאלה עד כמה הוא יוכל לסייע לישראל בענייניה הכלכליים מול ארה"ב ומהי מידת השפעתו במעגל הקרוב לנשיא טראמפ. לפחות בסוגיה הגדולה שעל הפרק - תוכנית המכסים - נראה שהשגריר עוסק רק בשוליים.

בנאומו אמר שארה"ב מרוויחה מישראל, ולא רק ישראל מארה"ב, בניגוד למה שחושבים אמריקאים. למחמאה הזו יש גם סאבטקסט, כנהוג באמריקאית-דיפלומטית: ישראל צריכה להוכיח שהיא גם נותנת ולא רק מקבלת.

ומה כבר יש לישראל לתת? בשיחות סגורות לפני האירוע, מול סמוטריץ' ואנשיו, הניח האקבי שתי בקשות מוושינגטון: ויתור על כוונת האוצר לסלק את שברון מאחד ממאגרי הגז הטבעי שברשותה בישראל, והקלות לחברות סטרימינג כמו נטפליקס ואמזון פריים ברפורמת השידורים של השר קרעי. האקבי זכה לתשואות רמות בתום נאומו המחבק. עכשיו נותר לראות האם יקבל את מבוקשו בנושא הסיוע לחברות הענק מאמריקה.

אורן דורי

משרד החוץ הגיב להודעה בשפה הרחוקה מלהיות דיפלומטית. התגובה הרשמית קבעה כי "המנדט הבריטי הסתיים לפני 77 שנים בדיוק. לחצים חיצוניים לא יסיטו את ישראל מדרכה במאבקה על קיומה וביטחונה נגד אויבים הפועלים להשמדתה". עוד הוסיפו: "אם בשל אובססיה אנטי-ישראלית ושיקולים פוליטיים פנימיים מוכנה ממשלת בריטניה לפגוע בכלכלה הבריטית, זאת החלטה שלה".

אין ציפייה שמשרד החוץ יברך על ההודעה הבריטית, אבל השפה המתלהמת והמתקרבנת, שליפת המנדט מהבוידעם ותיאור הבריטים כ"אובססיביים" - כל אלה הזכירו יותר טוקבק מאשר תגובה רצינית של משרד ממשלתי האמון על יחסי החוץ של ישראל.

בריטניה היא שותפת הסחר הרביעית בעולם של ישראל. ב-2023 עמד היקף הסחר בין שתי המדינות על 9 מיליארד דולר. תפקידו של משרד החוץ הוא לנהל בחוכמה וברגישות את המשבר עם שותפה אסטרטגית של ישראל - לא לקושש לייקים, גם אם שר החוץ פועל להתחבב מחדש על בוחרי הליכוד. מדאיג שאפילו היחסים הכלכליים הבינלאומיים של ישראל נופלים בימים אלה קורבן לפוליטיקה נחותה.

עמירם גיל

למה לא לתת להם את הכסף באופן ישיר, כך שהם יוכלו לבחור מה לעשות איתו? המילואימניקים, ככלל, הם ילדים גדולים - שמסוגלים לבחור סדר עדיפויות כלכלי. גם טיעון "תמרוץ הכלכלה" לא מחזיק מים, שכן כל הוצאה, לאו דווקא על בתי מלון, תתמרץ את הכלכלה באותה המידה.

לניתוב הזה של הכסף יש כמה סיבות. הסיבה הראשונה היא לוביזם פשוט: מדובר קודם כל ב-750 מיליון שקל שמגיעים לבתי המלון, וללא הטבות הנופש הללו היו יוצאים גם על ענפים אחרים. הסיבה השנייה היא תמריץ פוליטי: כסף אפשר לתת ביד פעם אחת. אבל הטבות? אפשר לפרוס אותן ל-20 חתיכות וכל פעם לצאת עם הודעה חדשה לתקשורת, וכך לצייר את שר האוצר כמגן המילואימניקים.

 חיילי מילואים בגבול רצועת עזה / צילום: ap, Ohad Zwigenberg

יש הוצאות ספציפיות, כמו למשל טיפולים פסיכולוגיים, שברור למה עדיף שהמילואימניקים יוציאו את הכסף דווקא עליהן. אבל בתי מלון? ומה אם יש הוצאה שתשמח אותם יותר, או שיש חלילה צורך כלכלי גדול יותר? כזה שמשמעותי יותר נוכח היעדרותם הממושכת מהבית, למשל? המינימום שאפשר לעשות עבור המילואימניקים ששלפנו ממהלך חייהם הוא לתת להם את הבחירה לגבי הכסף שלהם עצמם.

עידן ארץ