האם הפתרון הדני יציל את אירופה המזדקנת?

הדנים נחשבים למי שפיצחו את אתגרי שוק העבודה המודרני. שיטת הפלקסיקיורטי (כך הם מכנים אותה), הפורסת רשת ביטחון תעסוקתי למפוטרים ומאפשרת הכשרות מקצועיות מקיפות, נחשבת לאחראית לפריון הדני הגבוה בתחום העבודה, כמו גם לשקט הנפשי של התושבים.

● כך הפכה בעלת הברית לאיום אסטרטגי על ישראל
● WSJ | המשימה של מאסק: להשתלט על נאס"א ועל מאדים

המיליארדים המוקצים בכל שנה מהתמ"ג למענק לימודים שש־שנתי לכל דני (עד 3,800 שקל בחודש) - בין שהוא לומד פילוסופיה ובין שמכונאות - מאפשרים ניידות חברתית ותעסוקתית כל דור מחדש. העובדה שהמודל הדני גם מתפקד היטב וגם מציב את המדינה בצמרת דירוגים כמו חופש עסקי, אושר ואיזון בין חיים לעבודה מעידה באופן ברור שהדנים עושים משהו נכון.

לכן כשהכותרות של כלי תקשורת רבים הכריזו בימים האחרונים כי הפרלמנט הדני העלה את גיל הפרישה בממלכה ל־70, רבים הקשיבו בעניין לבשורה מקופנהגן. מדינות אירופיות רבות מתמודדות עם בעיית יסוד בתכנון הפיננסי ארוך הטווח שלהן: האוכלוסייה מזדקנת, קצב הילודה נמוך בהרבה מזה שדרוש אפילו כדי לשמור על אוכלוסייה קבועה, ההוצאות מתגברות והפנסיות עולות. התוצאה היא "בור אקטוארי", איום המרחף מעל רוב מדינות היבשת, שרובן מגלגלות את הבעיה לדורות הבאים.

לא כך הדנים. למעשה, העדכון שאישר הפרלמנט בסוף השבוע שעבר, ברוב גדול של 81 תומכים מול 21 מתנגדים ובתמיכה של הממשלה המכהנת, היה רק הליך כמעט אוטומטי שנגזר מחוק שהתקבל בדנמרק ב־2006. חוק זה קבע כי גיל הפרישה לפנסיה בממלכה יהיה מתואם עם העלייה בתוחלת החיים. כל עוד היא עולה, ובקצב המהיר שמסתמן בעשורים האחרונים, גם גיל הפרישה יעלה - ללא תקרה. המשמעות היא כי בסוף העשור יעמוד גיל הפנסיה על 68, בעוד עשור על 69 וב־2040 על 70. לפי הנוסחה העומדת בבסיס החישובים, עד שנת 2070 יעלה גיל הפרישה הדני ל־74.

הצעדים הללו אמורים להזרים בדיוק את המיליארדים העתידיים שיהיו חסרים לקופת המדינה כדי לאפשר את הפנסיות הנדיבות. מדובר ב־14 מיליארד קרונות דניות (2.3 מיליארד דולר) בשנה, לאוכלוסייה שצפויה להיות די דומה לזו הקיימת כיום, כ־6 מיליארד תושבים. מדינות נוספות באירופה אימצו את הנוסחה האוטומטית, שנועדה להפיג את הלחץ הציבורי שנוצר בכל פעם שהממשלות מעלות את גיל הפרישה - יוון, איטליה, פורטוגל ועוד, במיוחד אלה שנפגעו במשבר החוב של 2010 והוכרחו לבצע רפורמות. אבל דנמרק התחילה מוקדם, גבוה ובאופן וולונטרי, ולכן היא עומדת כעת בראש הטבלה האירופית של גיל הפרישה העתידי.

הצרפתים לא מוכנים לוותר

המצב שונה מן היסוד במדינות אחרות באירופה. כשהנשיא הצרפתי עמנואל מקרון וראשת הממשלה שלו דאז אליזבת בורן הפצירו בציבור במדינה לפני כשנתיים "להבין לעומק" את החישובים העתידיים ואת חוסר ההיתכנות של מודל הפנסיה הצרפתי, הם נתקלו במחאה ציבורית ופוליטית עזה.

עד לרפורמה שהציג מקרון, גיל הפרישה בצרפת היה 62 בלבד, עם הרבה החרגות שגרמו לגיל הפרישה האפקטיבי להיות נמוך אף יותר, סביב 60. "אנחנו חייבים לעבוד יותר", ניסה מקרון לשכנע את הציבור, אבל ההפצרות נפלו על אוזניים ערלות. בעקבות היציאה המוקדמת לפנסיה ותוחלת החיים הארוכה, הצרפתים נהנים כיום מ־23 שנים בפנסיה, והצרפתיות מ־27 שנים.

הציבור לא היה מוכן לוותר על הנושא, גם לפי סקרים. הפגנות ענק, שביתות ומחאות ציבוריות התנהלו בתגובה לרפורמה. השמאל הקיצוני והימין הקיצוני חברו יחדיו כדי להבטיח להפוך את הצעד, שמקרון העביר לבסוף בצו נשיאותי, אם יעלו לשלטון. בסוף, אגב, גיל הפרישה העתידי נקבע על 64 בלבד, שנה פחות ממה שהפך להיות הסטנדרט האירופי הנוכחי. מלבד צרפת רק מלטה מתחייבת באיחוד האירופי להותיר את מועד היציאה לפנסיה על גיל נמוך זה.

הצעד הדני, לעומת זאת, לא נתקל בהמון ביקורת פומבית בממלכה. כמה ארגוני שמאל המייצגים עובדים בעבודות צווארון כחול מחו מעט על מה שהגדירו כ"הארכת הניצול" של עובדים, במיוחד במקצועות פיזיים שוחקים שבהם הפנסיה נראית כאור בקצה המנהרה.

"המדינה שלנו שוחה בכסף", כתב העיתון פוליטיקן בביקורת מרומזת על הצעד, "אז מדוע אנחנו צריכים להעלות את גיל הפרישה?". התשובה, אגב, כרוכה בחשש עתידי מפני הרעת התנאים בדנמרק, שכיום נהנית בין היתר מרווחי העתק של חברת נובו נורדיסק בתחום התרופות נגד השמנה, אך לא יכולה לבנות על כך לעתיד.

העובדה כי הדנים לא יצאו לרחובות מצביעה על האופי המתון והשקול של ארגוני העובדים במדינה הסקנדינבית. בניגוד למדינות אחרות, הדרך הקונצנזואלית שבה הם פעלו כבר משנות העשרים סייעה לדנמרק להפוך למדינת רווחה מתפקדת היטב, שנמצאת בצמרת הדירוגים העולמיים בתחומים שונים. ארגונים אלה תמכו במהלך הנוכחי, אולם הבהירו כי בעתיד תצטרך הממשלה למצוא פתרונות אחרים, במיוחד למי שעובדים בתחומים שוחקים ופיזיים מאוד.

המפלגה הסוציאל־דמוקרטית העומדת בראש הקואליציה תמכה בקריאות אלה. דובריה הבהירו כי זו "הפעם האחרונה" שהאישור האוטומטי ניתן, וכי כעת יש מקום לנוסחאות מורכבות יותר, שיביאו בחשבון את גיל התחלת העבודה ואת אופייה. "מי שמתחיל לעבוד בגיל 16 לא שקול למי שהלך ללמוד ומתחיל ללמוד עשור לאחר מכן", אמר שר העבודה הדני בנוגע למהלך.

מה שקורה בדנמרק

המהלך הדני תלוי בהרבה גורמים שלא מאפשרים לשכפל את המודל המוצלח למדינות אחרות, השונות מבחינה תרבותית כלכלית. מדינות העוסקות בייצור, כמו הונגריה, או מדינות שבהן הנטייה לנצל את המערכות הציבוריות מושרשת היטב ומטרפדת מדיניות רווחה, כמו יוון (לפי מחקרים שפורסמו בנושא). 14% מהתמ"ג היווני או האיטלקי מוצאים על פנסיות, לפני נתונים מהשנה שעברה, לעומת 10% בדנמרק.

אבל המהלך בהחלט תפס כותרות ויצר דיונים באירופה בימים האחרונים. באיטליה, שמתמודדת עם בעיית גירעון כרונית, כמו גם עם אוכלוסייה מזדקנת (גיל ממוצע 48, הגבוה ביותר באירופה), החלו להציע לעובדי ציבור החל מהשנה לפרוש בגיל 70, אך באופן וולונטרי. איטליה ניצבת כבר היום בצמרת גיל הפרישה, עם 67 (כמו דנמרק ובלגיה בלבד). מנגד, בלוקסמבורג העשירה ישנו מנגנון אחר לגמרי. במדינה ניתן להקדים את גיל הפרישה ל־57, אם ניתן להוכיח שאדם עבד 40 שנה (מאז גיל 17 רצוף). משום שבאיחוד האירופי יש כיום 97 מיליון פנסיונרים (מתוך 450 מיליון תושבים), הסוגיה רלוונטית מתמיד ביבשת.

בצרפת דיווחו על היוזמה הדנית בהרחבה, עם ציון הדרך הארוכה והסבוכה פוליטית שממשלות עתידיות יצטרכו להוביל כדי להתמודד עם בעיית הגירעון בעקבות תשלומי פנסיה. בבריטניה דיווחו כלי התקשורת כי הממלכה "ככל הנראה תיאלץ ליישר קו בעתיד" עם הדנים. כיום עומד גיל הפרישה בבריטניה על 66 והוא יעלה ל־67 עד 2028. בגרמניה, שבה שני שלישים מהגמלאים מקבלים פנסיה הפחותה מ־1,200 אירו בחודש, מתכננים רפורמה מקיפה במערכת התשלומים. "זה אחד האתגרים החמורים ביותר העומדים בפני היבשת", הגדירה חברת הביטוח AXCO את השילוב של הזדקנות האוכלוסייה עם הגברת התמיכה הממשלתית בפנסיונרים. לדנים יש תוכנית, אבל כמו במקרים רבים, היא יכולה לעבוד בעיקר אצלם.