היום נתניהו לא היה ממנה את פישר לנגיד. וגם לא היינו נותנים לו

בדצמבר 2004, בזמן שחגג עם רעייתו יום נישואים בחופים הקאריביים, התקשר הטלפון של סטנלי פישר. על הקו היה שר האוצר של מדינת ישראל, בנימין נתניהו. ההצעה: לארוז מזוודה ולהגיע לכהן כנגיד בנק ישראל. ולצד ההספדים הרבים שנאמרו ועוד יאמרו על הכלכלן הדגול שנפטר בסופ"ש, כדאי להזכיר את ההתחלה ההיא. זו שיכולה ללמד הרבה גם עליו וגם עלינו, כולל כמה פרופורציות ושכל בריא שאיבדנו במרוצת הדרך.

● סטנלי פישר: כלכלן מבריק שאחראי לעוצמתה של ישראל עד היום
● התוכנית של הלמ"ס: שינוי שעת הפרסום של מדד המחירים לצרכן

בעולמות הכלכלה, פישר היה שם דבר. דמיינו את מנכ"ל גוגל או אפל שנענה לקריאה לנהל את רפאל או את התעשייה האווירית כי "ציונות". פישר הספיק לכהן כסגן נשיא לפיתוח כלכלה וכלכלן ראשי של הבנק העולמי, כמשנה למנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית, ולאחר מכן עבר אל הסקטור הפרטי, כסגן יו"ר סיטי גרופ, באותם הימים הבנק המסחרי הגדול בעולם. בשנות ה־80, בשעותיה הקשות ביותר של הכלכלה בישראל (אינפלציה של מאות אחוזים), הוא נטל חלק בתוכנית הייצוב הגדולה. הוא נשלח לפה מטעם הממשל בארה"ב (שהעמיד לנו סיוע של מיליארדי דולרים) כדי לייעץ לראשי המשק והכלכלה בארץ ולהוציא את העגלה מהבוץ.

לדאוג לצמיחה

אבל למרות הרזומה, קל להעריך שמינוי ממשלתי כזה היה נתקל היום בן רגע בזעקות שבר היסטריות. מינוי שנסגר בטלפון ישיר משר אוצר שהוא גם חובב אמריקאים ידוע, עם הבטחה כללית לתמיכה של ראש הממשלה שרון. בלי ראיונות ארוכים ובלי התייעצות. ועדת בך למינוי בכירים התמודדה מאוחר יותר עם ההליך המאוד לא שיגרתי, אבל גם היא הבינה שמדובר במינוי שאי אפשר להכשיל. ובימים שבהם כל מינוי נבחן לא לגופו של אדם ועניין אלא אך ורק מפוזיציה, המינוי ההוא של פישר הוא שיעור חשוב לכולנו.

מעבר לכך, זו תזכורת גם לנתניהו של אז. שר אוצר שידע מה העם צריך, גם אם זה לא פעם היה לכאורה על חשבון מה שהעם (והפוליטיקה) רצו ממנו. שנה קודם נתניהו הבין את גודל השעה ועומק המשבר במשק, כאשר קיצץ בקצבאות ובתשלומי העברה לשכבות החלשות, ודחף ליציאה לעבודה.

לאחר מכן, למרות שנתניהו ידע שהסכמתו של פישר להגיע לכאן משמעותה בין השאר שינחת פה נגיד שיוכל בקלות להיות לעומתי לממשלה, הוא בחר בכל זאת להציע לו את התפקיד, פרופסור בר סמכא בעל כתפיים מספיק רחבות לחלוק על מדיניות הכנסת והממשלה. באותם הימים, לא יציבות המערכת הפוליטית הייתה המבחן, אלא יציבות המדינה והכלכלה.

ופישר בהחלט ניצל את הקרדיט ואת מעמדו הרם בארץ ובעולם. בהורדות הריבית האגרסיביות בעקבות המשבר העולמי ב־2008, למרות שהריבית האפסית תדלקה על הדרך את מחירי הדיור והרגיזה פוליטיקאים ("יותר חשוב לדאוג לצמיחה ולאבטלה ממחירי הדירות").

באותם ימים, החלטות הריבית ניתנו 12 פעמים בשנה ולא 8 פעמים כמו היום. יחד עם זאת, פישר לא היסס לזעזע את המערכת ולהוריד ריבית גם מספר פעמים בחודש - מחוץ למועד הקבוע והרבה לפני נגידים ומדינות אחרות. כמה חודשים לפני שעזב, הוא לא חשש להכריז על תוכנית ארוכת שנים לרכישת מט"ח ע"י בנק ישראל כדי להחליש את השקל. זאת, למרות רינונים אפשריים שהוא עושה זאת רגע לפני שהוא חוזר לאמריקה ומעוניין בדולר חזק.

מעמד מול הכנסת

במקביל, הוא התעקש על פיטורי דני דנקנר מתפקידו כיו"ר בנק הפועלים, בימים שבהם לגעת בבכירי הבנקאות בישראל ועל אחת כמה וכמה במישהו מאצולת משפחת דנקנר (שגם זכה להבעת אמון מצד בעלת השליטה בבנק, שרי אריסון), דרש אומץ כמעט בלתי נתפס. יעבור זמן עד שהחשדות הפליליים נגד דנקנר נחשפו והוא ייכנס לכלא והציבור יבין למה נוהלה המלחמה.

פישר גם העביר בשנת 2010 את חוק בנק ישראל החדש, שאמנם החליש לכאורה את מעמדו של הנגיד כקובע יחיד באמצעות ועדה מוניטרית, אבל אף אחד לא באמת ערער על החלטותיו גם בתוכה. בתמורה, החוק קיבע את עצמאות הבנק ותפקודו גם מול הכנסת ושם את פישר בעמדת ה"מבוגר האחראי".

הביקוש לדירות נמשך

אבל היה גם "אבל". העובדה שמדד מחירי הדירות טס בכ־60% בימיו כנגיד בנק ישראל עמדה לו לרועץ. מחיר דירה ממוצעת עלה מפחות מ־700 אלף שקל לקרוב ל־1.3 מיליון. הפיקוח על הבנקים יצא אמנם באינספור מגבלות לצינון הביקוש של רוכשים - הגבלת המשכנתא הצמודה לפריים, מגבלת מקסימום לגובה ההלוואה ועוד, אבל זה לא עצר את הביקושים והמחירים.

יתרה מכך, כשמחירי הדירות בכל זאת נעצרו, בין השאר על רקע מחאת הדיור והיציאה לרחובות ב־2011, שר השיכון דאז אריאל אטיאס סיפר שפישר נפגש איתו כדי לבקש שיאט את שיווקי הקרקע ("הוא אמר לי 'אתה מתחיל להגזים עם השיווקים'"). מבחינת הציבור, זו הייתה בסה"כ עוד הוכחה לכך שבנק ישראל דואג ל"מערכת" גם על חשבון האזרח הקטן.

בבנק ישראל הדגישו באותם ימים כי הם רק "מבקשים לפעול במינון הנכון, לבחון היטב את היקפי השיווק ולהתאימם לצרכים ארוכי הטווח של שוק הנדל"ן", אבל זה לא עזר. בעקבות זאת, בין השאר לאחר שהישראלים הבינו עד כמה הכוחות הגדולים לא מעוניינים לזעזע את קטר הנדל"ן והנגיד בעצמו גם הודה שהוא "לא רוצה לראות ירידה של 30% במחירי הדירות", המחירים שכחו מהר את הירידות הקלות בשלהי 2011 ועלו בעוד 7% רק בשנת 2012.

בסופו של דבר, התקשורת והכלכלנים בארץ ובעולם בעיקר פרגנו לו. זאת, למרות ואולי בגלל שבניגוד לנגידים לפניו ואחריו הוא לא הרבה לדבר (ולא בגלל בעיות שפה). כבודם של הנגידים לפניו ולאחריו במקומם, אבל אפשר לומר בוודאות שהנגידים ובנק ישראל אחריו, כמו גם כלכלת ישראל בכלל, עדיין מתוגמלים וזוכים לקרדיט בזכות המוניטין והיסודות שסטנלי פישר יצק כאן. יהי זכרו ברוך.