אדם שלקה בפרקינסון הוכר כנפגע עבודה. זה החומר שנחשף אליו וחשוד בגרימת המחלה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה במכונאי רכב שלקה בפרקינסון כנפגע עבודה, בעקבות שנים של חשיפה לחומר טריכלוריאתילן. פסק הדין התבסס על חוות דעת של ד"ר מריו סקולסקי, מומחה לרפואה תעסוקתית, שהציגה מגוון מחקרים הקושרים בין החומר הזה להתפתחות המחלה. מאחר שהמוסד לביטוח לאומי בחר לא להגיב לדברים, החליטה השופטת שרון שביט כפתורי להכיר בפגיעת התובע. ייצגה אותו עו"ד דנית מזור ממשרד מרקמן טומשין.

● חברת הביומד הישראלית הצליחה בניסוי קליני, והמניה מזנקת
● החוקרים שפיתחו עדשות מגע שמאפשרות לראות בעיניים עצומות

מה משמעות הפסיקה, ומה מחקרים גילו עד היום על הקשר בין כימיקלים שונים להתפתחות פרקינסון?

האם הקשר בין TCE לפרקינסון מוכח?

פרקינסון היא מחלה נוירולוגית, שמתבטאת תחילה בהפרעות תנועה, כולל הרעד האופייני, ובהמשך יכולה להוביל גם לדיכאון, לפגיעה בזיכרון ולחשיבה איטית. ישנם גורמים גנטיים לפרקינסון, אך בדרך כלל המחלה מופיעה ללא רקע גנטי וללא גורם ספציפי ידוע.

עם זאת, בעשורים האחרונים וביתר שאת בשנים האחרונות, הצליחו חוקרים לקשור חלק (קטן עדיין) מאירועי הפרקינסון לגורמים סביבתיים, כמו החומר מנגן או חומרי ריסוס בחקלאות.

הרעיון שפרקינסון עלול להיגרם או להחמיר בגלל גורם סביבתי אינו חדש. תרופות אנטי־פסיכוטיות מסוימות, שכבר אינן בשימוש תדיר, עלולות לגרום לתופעות דומות לאלה שמתרחשות בפרקינסון בתוך כמה שבועות או חודשים, אך בדרך כלל התסמינים יחלפו עם הפסקת השימוש בתרופה.

חומר נוסף, MTPT, שיכול להיווצר בטעות בניסיון לייצר סמים אופיאטיים, גורם גם הוא לניוון מוחי דומה לזה שמתרחש בפרקינסון. מאז שהתגלה בעקבות טעות פטאלית בייצור סמים, הוא משמש ליצירת מודלי פרקינסון בחיות מעבדה.

 דנית מזור / צילום: תמונה פרטית

טריכלוריאתילן, או TCE, הוא חומר נדיף שאינו נוצר באופן ספונטני בטבע, אלא פותח על ידי התעשייה הכימית, בעיקר כממס לצורכי ניקיון, ובעיקר ניקוי של שמנים מברזל. עם השנים החלו להשתמש בחומר הזה גם במוצרי ניקיון כמו מגבוני ניקוי, מסירי צבע, מנקי שטיחים וכן בניקוי יבש. בעבר הרחוק יותר החומר הזה אף שימש להרדמה וגם כמסיר קפאין מקפה נטול קפאין. כיום כבר לא משתמשים בו לשם כך. לצד פרקינסון, החומר הזה נקשר גם לכמה סוגי סרטן.

הקשר בין TCE לפרקינסון שוער לראשונה כבר ב־1969, והוא עדיין לא הוכח באופן חד־משמעי, אבל העדויות מצטברות. חוקרים מאוניברסיטת רוצ'סטר פרסמו ב־2023 מאמר סקירה בכתב העת Journal of Parkinson’s Disease, שבו הם מתארים כיצד החומר גרם לתסמיני פרקינסון בעכברי מעבדה, ועוד ארבעה מחקרים שבהם מתוארים שמונה בני אדם שלקו במחלה ו־TCE נחשד כגורם אפשרי לה. מחקר קטן מצא עלייה של פי 5 בסיכון למחלה אצל מי שהרבו להשתמש בחומר בעבודה או בתחביבים.

מאמר נוסף שפורסם ב־2023 בכתב העת JAMA Neurology בחן את שיעורי מחלת הפרקינסון במחנה צבאי ספציפי, Camp Lejeune, שחייליו שתו מים שזוהמו בכמה מזהמים תעשייתיים, ביניהם טריכלוריאתילן. החוקרים מצאו שהסיכון לפרקינסון גבוה ב־70% אצל החיילים ששירתו בבסיס הזה, לעומת בסיס אחר שתנאיו דומים מלבד שחייליו לא שתו את המים המזוהמים.

ב־2012 החליט צבא ארה"ב שכל המשפחות של החיילים ששירתו בבסיס הזה יקבלו טיפולים רפואיים חינם לכל חייהם, כדי לפצותם על כל תוצאה אפשרית של המחדל הזה.

על בסיס שני המחקרים הללו המליץ ארגון הפרקינסון האמריקאי לחבריו לשים לב לאפשרות כי נחשפו בעבר ל־TCE, אולם הצהיר כי לא ניתן לקשר בין הדברים בוודאות.

"אנחנו מכירים אפילו מנגנונים ביולוגיים שיכולים להסביר איך TCE גורם לפרקינסון, למשל פגיעה במחסום הדם־מוח, או העלאת פעילות אנזים שידוע כמוגבר גם אצל אנשים שסובלים מפרקינסון גנטי", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש תחום מדיניות בריאות מרכז טאוב ויו"ר פורום בריאות הציבור. "אבל המחלה מופיעה עשר עד ארבעים שנה אחרי החשיפה, ולכן היה קשה לעלות על זה".

האם כולנו חשופים וצריכים להיזהר מ־TCE?

"השימוש ב־TCE כבר ידוע כמזיק, והשימוש בו בעולם המפותח ירד ב־95% בשנים האחרונות", אומר דוידוביץ', אולם הוא עדיין קיים באדמה ובמים במקומות שבהם היה בו שימוש נרחב בעבר, ועלול להימצא על מזון שנשטף במים שזוהמו בו. בצבא ארה"ב הוא היה מאוד פופולרי כחומר ניקוי לרכבים צבאיים וכלי נשק, וליד בסיסים צבאיים רבים בארה"ב האדמה והמים מזוהמים בו.

 טריכלוריאתילן / צילום: Shutterstock

"חשיפה חולפת לא דומה בהשפעתה לחשיפה תעסוקתית", מבהיר דוידוביץ'. "הפסיקה הזאת צריכה לעניין בעיקר את מי שנחשף תעסוקתית בעבר. כמו כן, על הציבור להקפיד לדרוש מהמדינה להמשיך לבצע בדיקות אדמה ומים, לזהות מקומות מזוהמים ב־TCE ובחומרים אחרים".

רק בדצמבר 2024 הודיע ה־EPA, המשרד האמריקאי להגנת הסביבה, על הוצאת השימוש ב־TCE מהחוק כמעט בכל התחומים. גם באירופה הוא אסור לשימוש, למעט בתעשיות ספציפיות שבהן ננקטים אמצעי זהירות.

משרד הבריאות האמריקאי הזהיר גם כי יש למנוע מילדים לשחק במקומות שבהם הכימיקל נמצא באדמה, וכן להימנע משתיית מים שידוע כי הם מזוהמים. ומה המדיניות בישראל? עד למועד סגירת הגיליון לא קיבלנו את תגובת המשרד להגנת הסביבה. לפי מסמך של המוסד לבטיחות וגיהות, ישנן מגבלות על השימוש בחומר ותקנות שונות מגדירות את כמות החשיפה המותרת ואת אמצעי המיגון.

מה משמעות הפסיקה לגבי חולים אחרים?

"הפסיקה הזאת היא דוגמה לכך שחשיפות תעסוקתיות בישראל מנוהלות באופן אנקדוטלי", אומר דוידוביץ'. "אדם שמגיע לוועדה של ביטוח לאומי או תובע פיצוי לא יודע מה הוא יקבל. זה תלוי בוועדה ובבית המשפט הספציפיים. אין איסוף נתונים מסודר מספיק בנושא".

 פרופ' נדב דוידוביץ' / צילום: יח''צ

ד"ר מרק אלן־לוי, מנהל המכון לרפואה תעסוקתית וסביבתית, מבהיר ש"ההחלטה המשפטית אינה בהכרח רפואית. לרוב בבית המשפט מבקשים להראות סבירות של יותר מ־50% להגברת הסיכון. יש מעט דברים שהם שחור ולבן. למשל, במקרה של צוללני הקישון נאמר כי מי שהראה סימנים של פרקינסון לפני גיל 55, מחלתו תוכר כקשורה לחשיפה. האם לא יכול להיות פרקינסון בגיל צעיר ללא חשיפה? יכול. אבל הסיכויים נמוכים".

מה אפשר לעשות כדי להפחית את הסיכון למחלה?

"לשטוף את הפירות והירקות היטב", אומר אלן־לוי. "ישנם חומרי הדברה שנמצאים על האוכל שלנו. לא כל חומרי ההדברה גורמים לפרקינסון, אבל חומר אחד בשם Paraquat כן נמצא כקשור אליו.

"חשוב לזכור שאנחנו חשופים לאלפי חומרים כימיים סינתטיים שהתעשיה מייצרת כל שנה, וחשוב להמשיך לבחון את כולם ולהוציא משימוש כאלה שעושים נזק משמעותי, אבל חשוב גם לזכור שלמרות כל החומרים הללו, תוחלת החיים שלנו בכל זאת עלתה והבריאות הכללית של הציבור משתפרת. הגורמים הסביבתיים העיקריים לתחלואה הם עדיין עישון ואלכוהול. צריך להיזהר בעיקר בחשיפות ארוכות ותדירות לחומרים כימיים קבועים. הגנה ממגע (למשל, כפפות) ואוורור החדר בדרך כלל לא מזיקים".