הנתונים מגלים: כך קפצו רמות החרדה והדיכאון בישראל בעקבות המתקפה באיראן

תזמון ההתקפה באיראן היה אולי הפתעה, אך נראה שהישראלים חשו שהיא עלולה להגיע, כך על פי נתוני חברת Behavidence (ביהייבידנס), המזהה ומנטרת מצבים נפשיים כמו דיכאון, מתח וחרדה בעזרת בינה מלאכותית ונתוני שימוש בטלפון הנייד.

● השבוע בביומד | מחקר חדש: האם שמן זית פחות בריא ממה שחשבנו
● חזית המדע | החוקר שמגלה איך המעבר להליכה על שתיים שינה את גורל בני האדם

רמות המתח הנפשי והחרדה של הישראלים החלו לעלות בהדרגה כבר ב־10 ביוני, אז חלה עלייה באזכורים של התקפה אפשרית על אתרי הגרעין האיראני, במקביל לקריסת שיחות הגרעין בין איראן לארה"ב. באותו שבוע גם נדון חוק הגיוס והממשלה נראתה לרגע על סף התפרקות. זהו נושא נוסף שכנראה הוסיף לעלייה ברמת הדריכות של הישראלים.

שחיקה במלחמה מתמשכת

ב־13.6 לפנות בוקר, עם התרחשות המתקפה באיראן, עלו רמות הסטרס עוד יותר, והחרדה שברה שיאים. רמות הדיכאון, שהיו יחסית יציבות לפני כן, נסקו גם הן מיד לאחריה. "הנתון הזה ככל הנראה מייצג שחיקה, ייאוש ואת המחיר הנפשי של מלחמה ממושכת", כותבים צוות ביהייבידנס, בראשות המנכ"ל רואי כהן, בדוח שחיברו בנושא.

ומה קרה לעם האיראני באותו זמן? גם באיראן יש לביהייבידנס משתמשים. לפי הערכת החברה, הם שייכים לצד הליברלי יותר של המפה, כלומר משתמשים בטכנולוגיות מחו"ל ומדברים על בריאות הנפש. באיראן, כמו בישראל, רמות החרדה עלו עם המתקפה, אך היו נמוכות מאלה של הישראלים. ייתכן שהסיבה לכך היא שהם "חדשים בעסק" ורגשות המצוקה שלהם עדיין לא מתורגמים לתגובה, וייתכן שלפחות חלקם הרגישו שיש להם מה להרוויח מהמתקפה - החלפת שלטון. אם מסתכלים על רמות הדיכאון של האיראנים, הן דווקא ירדו מיד לאחר המתקפה.

שינוי בדפוסי הפוסטים שעולים ברשתות

נתוני ביהייבידנס אינם היחידים שמעידים על המצוקה הגוברת של הישראלים. עמותת סה"ר, שנותנת מענה נפשי מקוון, מדווחת על עלייה של 150% בפניות לסיוע. העמותה מציעה צ'ט למי שנמצא במצוקה ובמקביל מתנדביה מחפשים באופן אקטיבי פוסטים ברשת המעידים על מצוקה ויוצרים קשר עם הכותבים.

ענבר שנפלד, מנכ"לית העמותה, מספרת שבהשוואה לשבוע שעבר, חלו שינויים משמעותיים בדפוסי הפוסטים המשדרים מצוקה. בעוד שלפני שבוע ושבועיים, 2.5% מהפוסטים שזוהו כמביעים מצוקה עסקו במצב הביטחוני־פוליטי, מאז המתקפה שיעורם עלה ל־50%. "המלחמה ממש השתלטה על השיח ועל עולם הרגש של הישראלים", אומרת שנפלד. "זה הגיוני, אבל גם אותי הפתיע עד כמה המגמה הזאת הייתה חזקה".

הפוסטים העוסקים באובדנות ירדו מ־6% ל־2.5% מהפוסטים המביעים מצוקה. "נתון זה מתכתב עם מחקרים שמראים כי בתקופת מלחמה ישנה ירידה באובדנות. זאת משום שאובדנות נובעת בדרך כלל מרגש שקשור בבדידות, ואילו במצב של מצוקה לאומית, אנשים מרגישים שהם נמצאים באותה סירה עם אחרים". הדינמיקה הזו משתנה ככל שהמלחמה מתמשכת וישנה התרגלות וחזרה לשגרה.

"מה עוזר? עצם זה שמקשיבים"

"עוד שינוי שראינו הוא שמאז המלחמה, גברים מביעים יותר מצוקה. לפני שבוע, ראינו ש־28% מהפוסטים המעידים על מצוקה נכתבו על ידי גברים. עכשיו זה כבר 35%". התוכן הנפוץ של הפוסטים הוא חרדה קיומית. "בריונות ואלימות חברתית עברו לשוליים", אומרת שנפלד.

החרדה היא היום גם הרגש העיקרי שמוביל לפנייה לצ'ט של סה"ר. שנפלד מדגישה את המצוקה החריפה במיוחד בקרב משרתי המילואים ומשפחות המילואים, וכן במגזר הערבי. "במגזר הערבי רבים מרגישים בודדים, נטושים. הם חשים פער שהולך ומעמיק מול כלל החברה. לרבים מהם אין מיגון מספק, והם מרגישים שאף אחד לא מדבר איתם על איך להתמגן בצורה הטובה ביותר בכל זאת. לכך מצטרפים הסיפורים המוכרים של אלימות ברחוב ואלימות בתוך המשפחה".

מה עוזר לאנשים שאתם מדברים איתם?
"עצם זה שמקשיבים. שיש שם מישהו שלא חייב להיות שם, אבל הוא נמצא. הוא נותן לי תיקוף למה שאני מרגישה ולקושי. זה מאוד עוזר. בנוסף, אנחנו מפנים לארגוני סיוע, ארגוני תמיכה בקהילה".

יש מענה טוב בקהילה?
"יש מענים אד־הוקיים, למשל מענה רגשי ראשוני של קופת החולים. אין ספק שצונאמי הפוסט־טראומה והמצוקה שאנחנו חווים לא פוגש מספיק מענים ומספיק מטפלים בקהילה. על הרקע הזה, חייבים להציל את מערכת ביראות הנפש, ובנוסף לראות איך אנחנו מפנים משאבים לארגונים כמו שלנו, שיכולים לתת לפחות חלק מהתמיכה.

"אנחנו מטפלים בעיקר בבני נוער, ואנחנו רואים שהם במצוקה גדולה ביותר. הם רואים את כל מה שקורה ברשת, לפעמים לפנינו ועם פחות פילטרים מאיתנו. זה דור העתיד שלנו. הם ינהיגו אותנו על בסיס חרדה וטראומה דורית, שצומחת על שורשים של מדינה שממילא נולדה מטראומה לאומית".