להפריט או לא? זה המושג שעומד בלב המחלוקת המתמשכת

המושג

חברה ממשלתית: חברה בבעלות המדינה שמספקת שירותים חיוניים לציבור או מקדמות

● המשרוקית | פיצויים על נזקי המלחמה: מי זכאי, ואיך פועלת הקרן?
● המשרוקית | תפוחים לתפוזים: האם ואיך נכון להשוות את מחירי הפירות בין ממשלות?

מדיניות ממשלתית מהי חברה ממשלתית?

חוק החברות הממשלתיות מגדיר חברה ממשלתית ככזו שבה למדינה יש יותר ממחצית כוח ההצבעה באספות הכלליות שלה, או הזכות למנות יותר ממחצית הדירקטורים שלה. כיום קיימות 68 חברות ממשלתיות. חלקן חברות עסקיות, שפועלות למטרות רווח, וחלקן חברות לא עסקיות, שפועלות כדי לשרת את מטרות הציבור. בין החברות הממשלתיות נמנות רפאל, התעשייה האווירית, חברת נמלי ישראל, רכבת ישראל, עמידר, נת"ע, מקורות וחברת החשמל.

חוץ מהחברות הממשלתיות, יש שני סוגים נוספים של חברות שנמצאות בזיקה למדינה: חברה מעורבת שבה המדינה מחזיקה במיעוט כוח ההצבעה ומינוי דירקטורים (כמו מכון היהלומים ומוזיאון ישראל); חברה בת ממשלתית שבה מי שמחזיקה ברוב זכויות ההצבעה ומינוי הדירקטורים היא חברה ממשלתית (כמו אלתא ואירונאוטיקס).

איך התפתחו החברות הממשלתיות?

בשנותיה הראשונות של המדינה, הממשלה דאגה להקים חברות שיספקו שירותים לאזרחים, כמו מים, דיור, חשמל ודואר - ויקדמו את התעשייה והכלכלה הישראליות. בשנות ה־80 התפתחה בעולם מגמה כלכלית־ליברלית של הפרטה - מכירת חברות ממשלתיות לבעלות פרטית במטרה לשפר את יעילותן ולצמצם התערבות מדינתית בשוק. מגמה זו שטפה גם את ישראל לאחר המהפך ב־1977, וב־1993 עוגן חוקית הליך ההפרטה בתוך חוק החברות הממשלתיות.

מדיניות ההפרטות עודנה דומיננטית בישראל. לא רק ממניעים אידאולוגיים, אלא גם מטעמי יעילות כלכלית. דוגמה לכך היא חברת הדואר, שתהליך הפרטתה הושלם אשתקד. טרם ההפרטה, החברה סבלה מחובות ומהפסדים של מאות מיליוני שקלים, חוסר יעילות, התדרדרות מתמשכת באיכות השירות שהיא מספקת, וחוסר גמישות בהתחדשות המודל העסקי שלה לאור שינויים בשוק ובעולם.

אבל לא כל כך פשוט להפריט את כל החברות, שכן יש חברות ממשלתיות שנמצאות בצמתים קריטיים במדינה, במיוחד החברות הביטחוניות (כמו רפאל והתעשייה האווירית). לכן, ההבנה היא שתחת כל מודל של הפרטה, חברות כאלה יישארו בידיים ציבוריות.

מי מפקח עליהן?

הרגולטור של החברות הממשלתיות הוא רשות החברות הממשלתיות - יחידת סמך שמפקחת על החברות הממשלתיות בהיבטי פעילות פיננסית, ניהול שכר וכוח אדם, ממשל תאגידי ומנהל תקין. בין היתר, היא גם אחראית על ייעוץ לממשלה בנושאי הפרטה וביצוע החלטותיה.

הרשות אחראית גם על יישום הליך המינויים שקובעת הממשלה והצגת ההשלכות אפשריות של מהלכי הממשלה בנושא. לאחרונה התוודענו למחלוקת בין מי שכיהנה אז כמנהלת הרשות (מיכל רוזנבוים) לבין השר הממונה (דוד אמסלם), כאשר הראשונה מתחה ביקורת על מספר מינויים של הממשלה בחברות הממשלתיות, מחשש לפוליטיזציה ולפגיעה במקצועיות. מחלוקת זו הובילה לנתק בין השר הממונה לבין הרשות, לפגיעה בתפקודה, להחלשת סמכותה - ולהתפטרות המנהלת. כיום מנהל הרשות הוא רועי כחלון.

לקריאה נוספת:

● רשימת החברות הממשלתיות במאגר המידע הממשלתי
● מבקר המדינה: הפיקוח והבקרה על החברות הממשלתיות