תפוחים לתפוזים: האם ואיך נכון להשוות את מחירי הפירות בין ממשלות?

הקיץ הגיע ואיתו פירות העונה האהובים, שמחירם כואב בכיס. "הענבים כבר 40 שקל לקילו", אמר ראש האופוזיציה יאיר לפיד בכאן ב', כראיה לכך שהממשלה מעלה את יוקר המחיה. אצלו, לדבריו, זה לא היה ככה. "(כש)אני הייתי ראש ממשלה… משמש לא עלה 55 שקל לקילו", הוא נתן דוגמה אחרת בגלי צה"ל. אבל מכל הביקורות שאפשר להעביר על הממשלה המכהנת, האם מחירי הפירות הם אינדיקטור טוב? בדקנו.

● המשרוקית | איראן רוצה לפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני - מה זה אומר?
● המשרוקית מארחת | "יש שני דברים אינסופיים": המשפטים שאיינשטיין לא אמר
● המשרוקית | כיצד עובד תהליך ההדחה של חבר כנסת?

איך נכון להשוות?

הבעיה הראשונה בהשוואה של לפיד היא שמחירי פירות וירקות הם עניין תנודתי מאוד, שכן מדובר במוצרים עונתיים. לכן, לא רק שהמחיר שלהם משתנה בין הקמעונאים והירקנים בדומה למוצרים לא מפוקחים אחרים, הוא גם משתנה בהתאם לעונות השנה. למשל, פרי יקר יותר בתחילה העונה שלו מאשר בשיאה. מסיבה זו, אם רוצים להשוות בין המחירים תחת רה"מ לפיד לבין המחירים כעת, יש לעשות זאת בין תקופות מקבילות, ולא בין חודשים שונים בשנים שונות. כיוון שלפיד היה רה"מ בין 1 ביולי ל־29 בדצמבר 2022, ב־2025 אנחנו עדיין לא נמצאים בתקופה בת השוואה לכהונתו.

בעיה שנייה בהשוואה זו היא הבחירה בפירות ספציפיים, שעלולה להתגלות כצ'רי פיקינג. לפי פרופ' איל קמחי מהפקולטה לחקלאות באונ' העברית וסגן נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי, אם רק פרי אחד או שניים יתייקרו משמעותית, והשאר התייקרו פחות או אף הוזלו אז הצרכנים יכולים לבחור לרכוש פרי אחר. לכן, הוא מסביר, יש לבחון את המחיר הכללי של הפירות, כדי להבין אם הציבור יכול להרשות לעצמו לרכוש אותם.

כדי להשוות לממשלה הקודמת, בדקנו את החודשים ינואר־אפריל בשנים 2022־2025. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) חישבה את מחירי הפירות לפי הבסיס בו ב־2000 מחירם היה ערך 100, ומשם בדקו כיצד הם השתנו באופן יחסי. אם נסתכל על המגמה בין 2022 ל־2025, נראה שהמגמה הכללית היא אכן של עלייה (למעט ירידה קלה ב־2023). אם בינואר 2022 הערך של מחירי הפירות עמד על 187.7, עד ינואר 2025 הוא כבר עמד על 215.5 - עלייה של 15%. אם נשווה בין חודשי אפריל, הרי שהם עלו מ־200.7 ל־244.9 - עלייה של 22%. העליות האלו חדות יותר מאלו שהיו על פני אותה תקופת זמן לפני הממשלה הקודמת, בין 2019 ל־2022.

נכון לקחת קרדיט?

אז לפיד צודק שבתקופתו מחירי הפירות היו זולים משמעותית מאשר עכשיו. אבל זה מוביל לשאלת המשך: האם הוא יכול להגיד שזה בזכותו? בימי ממשלת בנט־לפיד שר האוצר אביגדור ליברמן ושר החקלאות עודד פורר קידמו רפורמה בחקלאות, במטרה לעודד יבוא פירות וירקות ולהוזיל מחירים. אלא שהרפורמה כלל לא יצאה לפועל, ולא בטוח שלפיד יכול לזקוף משהו לזכות הממשלה שלו.

זאת ועוד, הרפורמה הייתה שנויה במחלוקת בקרב מומחים. פרופ' עדו קן מהמחלקה לכלכלת סביבה וניהול בפקולטה לחקלאות של האונ' העברית, ספקן לגבי היכולת של רפורמה כזו להיות מורגשת בכיס: "ההערכות הכלכליות של השפעות הפחתת מכסים מבוססות על ההנחה שהורדת המכסים תתגלגל לצרכנים, כך שמבחינת הצרכנים וסך הרווחה במשק המהלך אמור להיות כדאי. מכסים הם חסם בפני יעילות, ולכן, הנחת התחרותיות תוביל למסקנה שהפחתתם כדאית. השאלה היא האם הנחת התחרותיות נכונה. מחקר שעשיתי לפני כעשור הראה מידה מסוימת של חוסר תחרותיות. זה בהחלט שווה מחקר עדכני לאור השינויים שחלו מאז".

עמית בן צור, מנכ"ל פורום ארלוזרוב, ספקן אף יותר: "לפי התפיסה הכלכלית המקובלת, כאשר מבטלים חסמי יבוא, מתאפשר יבוא גדול יותר, מה שיוצר תחרות בין תוצרת מקומית ליבוא - וכך המחירים יורדים. בפועל, זה לא קורה בהכרח, כי יש עוד שחקנים בשרשרת. גם אם הצלחת להוזיל את היבוא, אין בכך הבטחה שההוזלה תתגלגל לצרכן".

פרופ' קמחי אף סבור שרפורמה כזו הייתה עלולה להביא נזק של ממש, בשל הגברת התלות בגורמים חיצוניים: "נסתכל לדוגמה על העגבניות שיובאו בעבר מטורקיה. כאשר היא הפסיקה את היצוא עקב המלחמה - נוצר מחסור, ומחירי העגבניות עלו. מכאן ניתן להבין מדוע חשוב לישראל לקיים ייצור חקלאי מקומי".

ובכלל, לא בטוח שהראיה של לפיד רלוונטית: "עליית מחירי הפירות אינה תוצאה של ממשלה מסוימת", מסביר קמחי. "היכולת של ממשלה להשפיע בטווח הקצר על מחירי תוצרת חקלאית טרייה מוגבלת מאוד. כשמדברים על תנודות מחירי פירות בפרקי זמן קצרים של כמה שנים, קשה לייחס זאת למדיניות מסוימת. המדינה, כמובן, צריכה להיות מוטרדת מיוקר המחיה, במיוחד כשמדובר בפירות וירקות, שהם חלק מ'סל מזון בריא'. על כן, היא יכולה לנקוט במדיניות ארוכת טווח שנועדה להגדיל את הייצור - כמו שמירה על קרקעות חקלאיות, ביטוחים לחקלאים, השקעה במחקר ופיתוח טכנולוגיות גידול יעילות יותר - ובכך לשמור על יציבות המחירים".

מה מעלה את המחירים?

אחרי שסיכמנו שלפיד עשה השוואה לא נכונה ושאין מה להתהדר בה בשל פרק הזמן הקצר, נותרנו עם שאלה עקרונית: מה מוביל לכך שמחירי הפירות עולים? אם נחזור ללמ"ס, הרי שהם יותר מהוכפלו מאז 2000, משמעותית יותר מהעלייה הכללית במחירי המזון מאז תחילת המאה.

פרופ' קמחי מייחס זאת לכמה גורמים: "הרבה מהם לא בשליטתנו, למשל שינויי האקלים - תופעה ארוכת טווח. בטווח הקצר אנו רואים תנודות קיצוניות במזג האוויר: גלי חום, שיטפונות, ברד ועוד. כל אלו הפכו שכיחים יותר, והם פוגעים ביבולים. למשל, אם יש גשם חזק או ברד בזמן הפריחה (מרץ-אפריל), הדבר עלול לפגוע ביבול של כל הקיץ. וכשיש פחות היצע, המחירים עולים.

"בנוסף, ההתחממות הגלובלית גורמת להתפתחות מזיקים שפעם הקור היה מדכא. כשהלילות חמים יותר - המזיקים משגשגים. אז או שהם פוגעים ביבול, או שהחקלאי נאלץ להשתמש ביותר חומרי הדברה, מה שמייקר את תהליך הגידול והמוצר הסופי".

השוואה עולמית תראה לנו שעליית מחירי המזון לא ייחודית לישראל וקיימת בכל מדינות ה־OECD, אבל במדינת ישראל מדובר בהאמרה חדה יותר. משרד האוצר פרסם ניתוח של נתוני הארגון, המראה כי כלל מוצרי החקלאות הצמחית בישראל יקרים בכ־26% מהממוצע במדינות אלו.

למה זה? משרד החקלאות סיפק לנו הסברים: "מדובר בשילוב של מספר גורמים מרכזיים: ראשית, המצב הביטחוני והמלחמה. נרשמו פגיעות קשות באלפי חקלאים, בעיקר בצפון הארץ ובדרומה, כולל פינוי יישובים חקלאיים, מגבלות גישה לשטחי עיבוד ועיכובים בטיפול ביבולים. אלו הביאו לפגיעה בהיצע המקומי בעונת האביב והקיץ. שנית, עלייה בתשומות הייצור. עלויות המים וכוח האדם מהגבוהים בעולם. שלישית, חוסר ודאות רגולטורי. תנודתיות במדיניות היבוא והיעדר אופק תכנוני ארוך טווח פוגעים ביכולת החקלאים לבצע השקעות, להתרחב ולשפר את היעילות. רביעית, עלייה במרווחי השיווק. נתוני החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד מצביעים על כך שמרווחי השיווק לצרכן התרחבו בעקביות בשנים האחרונות, כך שחלק משמעותי ממחיר הפירות אינו מגיע ליצרן אלא נבלע לאורך שרשרת האחסון, האריזה, ההובלה והשיווק".

על כך מוסיף בן צור את עניין הפיתוח הטכנולוגי, שלשיטתו כרגע מתקשה לעמוד בקצב של שינוי האקלים: "אחת הסיבות לפערים הגדולים בין ישראל לבין האיחוד האירופי, למשל, היא ההשקעה במחקר ופיתוח טכנולוגי בחקלאות. באירופה, המדיניות החקלאית מתוכננת לשבע שנים קדימה, תוך תקצוב מסודר, והכרזה מוקדמת על השינויים הצפויים. הוודאות הזאת - בענף כל כך רגיש לתנאי אקלים - מאפשרת לחקלאים להשקיע במשקים שלהם ולהגדיל את הפריון. הוודאות הזאת חסרה בישראל".