מתכנן מערך ההגנה האווירית: "ההישגים מעבר לציפיות, אבל איומי העתיד כבר כאן"

כיפת ברזל, חץ וקלע דוד הפכו לשמות נרדפים להצלחה לאומית. רפאל, התעשייה האווירית ואלביט זכו לתשבחות, בצדק רב, אבל מפתח מהותי להצלחת ההגנה האווירית טמון במערך ההגנה הרב־שכבתי שמדינות רבות בעולם מנסות לחקות. מי שמובילים זאת בצניעות רבה הם מנהלת חומה במפא"ת (המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) שבמשרד הביטחון, שמאז 1991 מובילים את הפיתוח והייצור של ההגנה האווירית הישראלית.

מי שעומד בראש המנהלת מאז 2016 הוא משה פתאל, אחד מוותיקי אנשי המקצוע בתחום, שמוביל במסגרת תפקידו שורת משימות קריטיות בקנה מידה לאומי, בהן: תכנון, פיתוח וייצור יכולות ההגנה האווירית, תיאום ותחקור שוטף עם ארה"ב ששותפה בטכנולוגיות הישראליות, ואחריות על המכירות מרקיעות השחקים - כאשר מנתוני סיבט עולה כי כ־48% מתוך כלל היצוא הביטחוני הישראלי ב־2024 (בהיקף של כ־14.79 מיליארד דולר) היו מערכות הגנה אווירית.

30 שנה בעולמות ההגנה האווירית של ישראל

"כשיש מלחמה ואירועים מבצעיים, מנהלת חומה פרוסה בכל האתרים, בכל התעשיות הביטחוניות, בבור של חיל האוויר. כל אירוע, מוצלח או לא, אנחנו מנתחים בזמן אמת ולומדים לעתיד", מספר פתאל בראיון מיוחד לגלובס. "אם משהו טוב, נעביר אותו לשאר המערכות. אם צריך לשפר, אנחנו מוצאים את הפתרונות ומעבירים את המלצתנו המבצעית. כל המערכות שלנו חוו שינויים, תוך שישבנו עם התעשייה כדי לבחון את היישום".

תוצאות ההגנה האווירית הישראלית מול האיראנים במסגרת מבצע "עם כלביא" היו חסרות תקדים בכל קנה מידה, אף שכל פגיעה של טיל בליסטי מביאה לתוצאות חמורות. כ־86% מהטילים הבליסטיים האיראניים יורטו באמצעות המערכות הישראליות והאמריקאיות (THAAD ו־AEGIS), וכ־99% מהכטב"מים. "כמאפיינים, הציפיות שלנו היו יותר נמוכות מהתוצאות", מודה פתאל. "יש כאן הישגים שהם מעבר לדרישות הבסיסיות. לגבי חץ 3, אנחנו מיישמים את הלקחים מהאירועים המבצעיים וממשיכים לשפר את המערכת".

משה פתאל (בן 63), נשוי ואב לארבעה, הוא אדם שתרם את מרבית חייו להגנת המדינה. את דרכו במערכת הביטחון הוא החל כעתודאי להנדסת מחשבים בטכניון, תואר שאותו הוא סיים בהצטיינות (וכך גם את התואר השני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב). כבר בתחילת השירות שלו הוא בא במגע עם האמריקאים, בזכות שירותו ביחידות התוכנה של חיל האוויר, שם היה מעורב במערכות אוויוניקה של F-16. לאחר מכן, הוא עסק במערכות שליטה ובקרה, וב־1996 הגיע בפעם הראשונה למנהלת חומה כראש ענף הנדסת מערכת ושילובים של מערכת החץ.

הוא היה מעורב במבצוע מערכת החץ הראשונה בשנת 2000 ומילא תפקידים נוספים בחומה - בהם כנציג בוושינגטון ובתפקיד האחרון כלובש מדים (אל"מ) שימש כרמ"ח טכני עד 2007. כשנה לאחר השחרור הוא עבר לאלישרא, חברה־בת של אלביט, שם עסק במערכות שליטה ובקרה להגנה מטילים. ב־2015 הוא קודם לתפקיד מנהל חטיבת פתרונות אלקטרואופטיים להגנה מטילים, אבל כבר ב־2016 חזר לחומה בתור ראש המנהלת.

"קרוב ל־30 שנה שאני עוסק בתחום. כשעסקנו בתחילת הדרך בחץ - אמרתי לעצמי 'אנחנו בונים מערכת מצוינת שתבהיר לאויב שאנחנו יכולים להגן מול מתקפות'. חשבתי שנבנית יכולת הרתעה טובה, אבל לא הייתי בטוח שנשתמש בה", מספר פתאל. "לראות מערכת שעסקתי בה 30 שנה וקודמיי עוד אפילו יותר קורמת עור וגידים, זה נפלא. המערכת עובדת בצורה משומנת כמו התכנון".

את האתגר הטכנולוגי שמערכת חץ מתמודדת איתו, פגיעת טיל בטיל, הוא מסביר באופן יצירתי: "תדמיינו שאדם על מגדל עזריאלי בתל אביב זורק סיכה לחלל האוויר בצורה בליסטית, ומישהו אחר נמצא בכיכר רבין - וצריך לפגוע סיכה בסיכה. זו הקונוטציה ההנדסית שמחייבת לבחון, בין השאר, את שינויי הרוחות, איך הסיכה נראית, ומה צריך לעשות כדי להוציא את הסיכה שלנו בדיוק בזמן - במטרה לפגוע בזו ששוגרה ממקום אחר".

 מערכת חץ 3 בפעולה / צילום: דוברות משרד הביטחון

ההיערכות לאיום ההיפרסוני כבר החלה

כפי שניכר במלחמת חרבות ברזל ובמבצע עם כלביא, ישראל הגיעה מוכנה לאיומי הטילים והרקטות. אולם, האיומים שישראל עומדת מולם אינם הקשים ביותר כיום, או בעתיד הקרוב. מדינות שונות בעולם, בהן צפון קוריאה, מחזיקות בטילים בליסטיים בין־יבשתיים. טילים אלו מאתגרים את מערכות ההגנה, בין השאר, בשל מהירותם הגבוהה (5 מאך ויותר), טווח הטיסה הארוך שמקשה על זיהוי מוקדם ואמצעי הטעיה.

מעבר לכך, ישנו האיום ההיפרסוני, שמהווה חיבור יכולות בין טיל בליסטי לבין טיל שיוט. טיל היפרסוני איננו טיל בליסטי, אך הוא מתרומם כמוהו. ההיפרסוני גם לא מגיע לגובה של בליסטי, אך נכנס לתווך אווירי של 30 עד 70 ק"מ - תוך שהוא טס במהירות גבוהה במיוחד של 15־20 אלף מטר בשנייה. מלבד אותה מהירות גבוהה, הטיל ההיפרסוני מהווה אתגר גם בשל המסלול שהוא עושה שמזכיר חלוק נחל שקופץ על המים, ומקשה לצפות לאן האיום יגיע והיכן יצלול במטרה לפגוע.

"אנחנו תמיד מסתכלים כמה צעדים קדימה ומנסים להיות, כמו עד עכשיו, ערוכים ומוכנים לאיומים הבאים", אומר פתאל לגבי שני האיומים. "בכל אחת מהמערכות שלנו כבר נעשו שדרוגים ושיפורים בתוכנה ובחומרה. יש לנו תוכניות מרחיקות לכת שהיו קיימות ללא קשר למלחמה, ואנחנו ממשיכים להאיץ אותן".

האם לצבאות יש כיום את האיום ההיפרסוני בשלמותו?
"הרבה מתפארים בזה ויש גם דיבורים. העולם עובד על איתור פתרונות. במפא"ת, אנחנו תמיד מסתכלים על ההתמודדות עם איומים עתידיים. חלק מהתעשיות שלנו החלו לחשוב על הפתרונות, ואני מניח שניכנס לנושא הזה".

מי שמפתחת כבר כמה שנים מיירט ייעודי לאיום ההיפרסוני היא רפאל, עם מערכת קלע חד. אך, היא נמצאת בשלב מוקדם ביחס למערכות הגנה אוויריות אחרות שמקדמים בתעשיות הביטחוניות הישראליות.

 מערכת קלע חד נגד טילים היפרסוניים / צילום: רפאל

מבין הפיתוחים העתידיים, שבהם מנהלת חומה ככלל ופתאל בפרט מהווים חלק אינטגרלי מן הניהול, בולטות מערכות חץ 4 וחץ 5. "חץ 4 הוא מערך שיחליף את חץ 2", מציין פתאל. "אנחנו הולכים להביא טיל מיירט מודרני חדשני, עם לקחים שנלמדו מחץ 3 ומחץ 2. הוא יהיה הרבה יותר רובוסטי, תוך מתן תשומת לב רבה לייצור הטיל בצורה המונית ואפקטיבית. אנחנו בשלבים מתקדמים, עם האמריקאים. זה מיירט שיעמוד מול איומים קיימים ועתידיים".

מהו הייעוד של חץ 5?
"חץ 5 אינו במקום חץ 3, אלא משלים. בשלב הנוכחי התעשייה מציעה רעיונות, ואנחנו מלווים את התהליך. הוא בהחלט יהווה קפיצת מדרגה משמעותית. לחץ 3 יש עתיד ארוך עם ההצלחה הפנומנלית, אין תקדים לאחוזי ההצלחה שלו".

מערכת היחסים עם ארה"ב מגיעה עם אתגר

בקיץ 2023 נמכרה מערכת חץ 3 לגרמניה, במכירה הביטחונית הגבוהה ביותר של ישראל אי פעם: 3.5 מיליארד דולר. בחודש שעבר פתאל הוביל משלחת לגרמניה שעסקה בהיערכות למסירת המערכות בחודשים הקרובים. מנהלת חומה אמונה גם על התיאום עם פינלנד, כתוצאה ממכירת מערכת קלע דוד תמורת כ־390 מיליון דולר. "עצם העובדה שהתעשיות מצליחות במקביל לא לזנוח את הצרכים הישראלים מול הצרכים הזרים זו תעודת כבוד לכל אחת מהתעשיות", מחמיא ראש מנהלת חומה.

בהקשר זה הוא מספר על שיחה שהייתה לו מאחורי הקלעים עם מקבילו הגרמני, על רקע המלחמה. "הוא אמר לי 'גם אם היית אומר לי שנדחה, הייתי מבין. אבל אתם יכולים גם וגם'. אנחנו עומדים בתוכנית הגרמנית ובתוכנית הפינית כמו שעון. התרומה של התעשיות והעובדים שלהן היא מדהימה, חלקם במילואים - יוצאים מהמילואים והולכים לעבוד, בטרם חזרתם לבסיס. הקרבה מדהימה".

כיצד החיבור בין המלחמה לבין העסקאות השפיע על מנהלת חומה?
"היקף הפרויקטים והייצור, בטח ובטח עסקאות שנחתמו עם גרמניה ופינלנד, חייבו אותנו להגדיל את כוח אדם. חלק מהרישיונות שלנו מהאמריקאים כוללים דרישה להימנעות מפגיעה בתוכניות הישראליות. על כן, גדלנו ב־20% בכוח האדם. העבודה שלנו דורשת היצמדות לתעשיות לצורך ביצוע החוזים, מעקב והכוונה, תיאום מול צה"ל, משרד הביטחון, המל"ל, הממשלה, וכמובן האמריקאים שאני מחויב להם בזכות חלקם בפיתוח ובייצור".

עד כמה ארה"ב משולבת בחץ 3?
"היא יד ביד איתנו בחץ 3. הם מקבלים סקירה מפורטת מה היה בכל אירוע מבצעי, וגם הם משתפים אותנו לגבי תפקוד המערכות שלהם. עוסקים בשאלות כמו מה היה, ואיך לשפר את הקואורדינציה בין המערכות. בנינו תשתית מדהימה שהחלה כדרישה דמיונית אמריקאית ליכולות קישוריות עם המערכות שלנו. מהיום הראשון של חץ יצרנו זאת, והתזמורת ניגנה היטב באירועים הקודמים, ובמיוחד בעם כלביא. הם מעורבים מאוד, תוך שהם מייצרים 50% מהרכיבים. במפעלים אמריקאיים שבהם יש גישה רק לאמריקאים, אז הם עושים את העבודה של הגעה אליהם".

שיתוף הפעולה הפורה של ישראל וארה"ב טומן בחובו גם אתגר בולט: אסור למכור מערכת שמיוצרת במשותף, לדוגמה חץ 3 וקלע דוד, ללא אישור אמריקאי. בניגוד לכך, אישור ארה"ב לא נדרש בעבור מכירת מערכת ספיידר של רפאל לרומניה בשבוע שעבר (בתמורה לכ־2.2 מיליארד אירו) - מעצם היותה כחול־לבן. פתאל מודה כי אף שיש פתיחות גדולה מהצד האמריקאי למכירות, נוקטים גם במשרד הביטחון עצמו זהירות רבה.

"מערכות ההגנה האווירית שלנו קריטיות במיוחד למדינת ישראל. קודם כל, ישנו התהליך הישראלי שכולל את אפ"י (אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני, דש"א), גורמי הביטחון במשרד וצה"ל. רק אחר כך מגיע החלק האמריקאי, שבשנים האחרונות התגברה ההבנה שלהם למכירות. כמו כן, מופעל לחץ מצד מדינות שונות, שאומרות לאמריקאים 'גם אנחנו רוצים'. הביקוש האדיר בשוק גם מביא למגבלה לגבי כמה מערכות אמריקאיות יכולות להיות משווקות. יש לחץ וצורך בינלאומי וייצור המערכות המשותף עם האמריקאים מייעל את התהליך ומוריד עלויות, שילוב של אינטרסים טובים".

את שיתוף הפעולה ההדוק עם ארה"ב מגדיר פתאל בתור "חתונה ארוכת־טווח". לדבריו, "כרגע אנחנו ממשיכים לתחקר מה היה עם החות'ים, מה ראו, מה אפשר לעשות בהמשך, מה הם צריכים ללמוד ומה הם צריכים לשפר. זה הפך מעבר לחברות מקצועיות, זו אכפתיות הדדית, השפעה, יחסים מדהימים שלא רק אנחנו נהנים מהכסף הנדיב, אלא מניהול משותף, התלבטויות משותפות, מה לפתח, מה הדורות הבאים, מה נכון לעשות. אם הם נתקלו בבעיות, אז להגיד לנו להיזהר, ולהפנות השקעה לכיוונים שונים. מנגד, לעתים הם נותנים המלצות, ואז רואים את העזות הטכנולוגית שלנו, ואחרי שאנחנו מיישמים - הם מיישמים בעצמם".

מה היקף התחרות הבינלאומית בתחום ההגנה האווירית?
"התחרות גדולה, אבל חותמת 'קומבט פרובן' אין להרבה מדינות. יש למעט, וכשלוקחים בחשבון את כמות היירוטים שלנו זה משמעותי. בכיפת ברזל ובחץ זה דמיוני, וגם בקלע דוד. זו חותמת שאין לרבים. עברנו ניסויים רבים, סימולציות, אבל טבילת האש המבצעית - הבאת מערכת שנבחנה בקרב והוכיחה את עצמה - זה עולם אחר לגמרי".

העצמאות האמריקאית תבוא על חשבון ישראל?

במסגרת מזכר ההבנות הנוכחי עם ארה"ב מעוגנים חצי מיליארד דולר בשנה למיזמים משותפים בתחום ההגנה האווירית, אבל זאת רק עד 2028. עתיד מזכר ההבנות הבא ותוכנו עדיין לוט בערפל, על אחת כמה וכמה בעקבות שאיפתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להגביר את העצמאות האמריקאית ותוכנית ההגנה האווירית הגרנדיוזית שלו "כיפת זהב".

ראש מנהלת חומה מסביר כי מלבד 5 מיליארד דולר שניתנו לישראל לאורך עשור, היו שנים שבמהלכן ארה"ב מימנה בנוסף עוד מיזמים. ב־2019 למשל התבצע ניסוי של חץ 3 באלסקה שהמימון האמריקאי לטובתו הגיע ל־700 מיליון דולר; ב־2021 לאחר מבצע שומר חומות התקבל מענק של מיליארד דולר, ובמהלך מלחמת חרבות ברזל התקבלו 5.2 מיליארד דולר עבור טילי יירוט וקידום מערכת ההגנה האווירית באמצעות לייזר - מגן אור.

"חצי מיליארד דולר בשנה זה משמעותי. בתחילת דרכי בחומה ובתפקידי בוושינגטון, כשהיינו מקבלים תקציב מסוים מהממשל האמריקאי, היינו מבקשים תוספות. זו סיטואציה בעייתית כי אתה מציג את הצרכים, ואז הקונגרס אומר להעביר מנקודה א' לנקודה ב'. בסיטואציה שכזו, MDA (הסוכנות האמריקאית להגנה מטילים, דש"א) נדרשה לקזז מתוכניות אחרות. בסיטואציה שבה יש חצי מיליארד דולר בשנה לאורך עשור, אפשר לתכנן ארוך טווח, וזה חשוב".

זה לא מטריד שאין עדיין פתרון מ־2029?
"לגבי 2029 ואילך מותירים לשיח בין המדינות. נצטרך לדבר על כך, בדרג קבלת ההחלטות. קודם כל הממשלה והמל"ל צריכים לקבל החלטה מה ואיך, ולהתניע תהליכים מול הממשל והקונגרס".