מה עומד מאחורי שקיעתה של המעסיקה הגדולה בהייטק הישראלי

בסוף הקיץ הקודם, לפני כמעט שנה, עזב בזעם ליפ־בו טאן את מושבו בדירקטוריון אינטל. המהלך הדרמטי התפרש אז כסדין אדום על המשך תפקודה של החברה: טאן, אחד מהמנהלים הבכירים בתחום השבבים - שלקח בתחילת המאה חברת פיתוח קורסת אחרת בתחום בשם קיידנס, הכפיל את הכנסותיה והקפיץ את המניה שלה פי ארבעה - היה פסימי מאי פעם לגבי גורלה של אינטל תחת המנכ"ל דאז פט גלסינגר.

● הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון
● עם חבילות שכר של 100 מיליון דולר: זו נבחרת החלומות של צוקרברג

הוא אמנם לא סיפק הסבר למהלך, אך בתקשורת הזרה החלו להופיע דיווחים על האכזבה שלו על שלא הצליח לשכנע את גלסינגר לבצע חריש עמוק יותר בתרבות הארגונית, שהתקשתה להתאים את עצמה למאה ה־21. גם אחרי שפספסה את מהפכת הטלפונים החכמים, את שוק הרכב ואת עידן הבינה המלאכותית, אינטל העסיקה נכון לסוף השנה שעברה כמעט 109 אלף עובדים, ושווייה כבר שנה איננו חוצה את רף 100 מיליארד הדולר. לשם השוואה, TSMC, המתחרה הגדולה והמוצלחת יותר בשוק השבבים - החברה שמייצרת לאנבידיה, אפל, אמזון וקוואלקום את המעבדים שלהן - מעסיקה 27 אלף עובדים פחות מאינטל, ושווייה מתקרב לטריליון דולר.

 פט גלסינגר / צילום: אינטל

במרץ האחרון טאן חזר לחברה בסערה, הפעם כמנכ"ל, והתחיל ליישם מהלך דרמטי ואגרסיבי של פיטורי עובדים רבים. באופן חריג הפיטורים הגיעו גם למערך הייצור, ציפור הנפש של החברה. אך האם המהלך הזה יצליח להחזיר את החברה למסלולה או שהוא בעיקר מסמן את שקיעתה? שוחחנו עם בכירים בשוק וגם עם עובדי החברה כדי להבין את השלכות הפיטורים ואיך בכלל הגיעה אינטל למצבה הנוכחי.

גם המפעל הישראלי נפגע

אם תשאלו את טאן, הפספוס הסדרתי של אינטל את המהפכות הטכנולוגיות העכשוויות היה רק הסימפטום לבעיה האמיתית: תרבות ארגונית מנופחת, נוקשה, שכל כך בטוחה בעצמה, עד שהיא לא רואה לימינה ולשמאלה. "אינטל סבלה, ועדיין סובלת, מבעיה אינהרנטית שלא תפתיע רבים: חטא היוהרה", אמר לפני כמה חודשים דדי פרלמוטר, שהיה בעברו נשיא בכיר באינטל, לפודקאסט "הצוללת" של גלובס.

כשטאן נכנס לתפקידו, הוא סבר שהמשבר האמיתי של החברה קשור דווקא לייצור - כדי להשתלב בעולם החדש על אינטל לענות על חוק מור שהיא עצמה המציאה ולהשיק בכל שנה שבבים בטכנולוגיה זעירה יותר ויותר. בפועל, גם את הקרב הזה איבדה אינטל לפני עשור למתחרה TSMC, שפיתחה מהר וטוב ממנה שבבים המגיעים עד המעגלים הזעירים ביותר של 3 ו־2 נומטר.

טאן גם חשב שתוכנית הקיצוצים שטווה המנכ"ל הקודם פט גלסינגר הייתה סלחנית ודלה: עד 15% מהעובדים, לא יותר מ־17 אלף איש - כמות שנשמעת גדולה, אך בדיעבד היתה בחזקת מעט מדי מאוחר מדי. החברה נזקקת לזעזוע עמוק שימקד אותה במוצר אחד טוב דיו, שיהיה הטוב ביותר בשוק ויעקוף גם את המתחרה מטייוואן. עד שטאן הגיע מערך הייצור של אינטל - שמפגין סימנים של שמרנות ודורש ניעור - היה שמור מכל משמר. אינטל נרתעה מלפטר עובדים במפעלים בארה"ב, ישראל ואירלנד - והעדיפה לפטר עוד ועוד מהנדסי פיתוח מהמשרדים הממוזגים. אך לפני ארבעה חודשים זה היה המהלך הדרמטי הראשון שלו: פיטורי כ־15% מכלל עובדי מחלקת הייצור באינטל, מספר כולל שיכול להגיע ל־10,000 בכל העולם.

המהלך הזה גם הגיע החודש למאות עובדים באינטל ישראל. רק לפני שלושה חודשים חלק מנהל פעילות הייצור העולמית של החברה שבחים למפעל בקריית גת, ואמר כי "למרות האתגרים שיש בישראל, הוא לא פספס את היעדים אפילו פעם אחת". הוא גם חשף כי המפעל בארץ מוביל ברמה עולמית במדדי ביצוע, וכי הוא מלמד את שאר המפעלים כיצד להגיע להישגים הללו ולהטמיע תהליכים של בינה מלאכותית. אבל ההובלה הזאת עלתה לכמה מהעובדים במפעל בתפקיד שלהם: לפי ההערכה, בקריית גת הוטמעו כמה תהליכים אוטומטיים שמייתרים חלק מהם. המפעל הישראלי גם איננו עומד בסטנדרטים הטכנולוגיים הכי חדשים בחברה, ולמעשה הוא מייצר בטכנולוגיה מיושנת יחסית של 10 ו־7 ננומטר.

נוסף לפגיעה בייצור, אגפי הפיתוח נפגעו: לפי הערכות פנימיות, פוטרו במקביל כ־10% מהעובדים בתחום זה. אחרי שנים שבהן הייתה סלע של יציבות תעסוקתית, מדברים העובדים באינטל על שינוי תפיסה, במיוחד אלה שמועסקים בו כבר עשור או שניים. תחומים שנחשבו באינטל לחסינים מפגיעה - כבר אינם כאלה. אבל הפיטורים לא נתפסים כהפתעה גמורה, אלא יותר כסוג של תיקון מתבקש. "אינטל לא הייתה בסטייט אוף מיינד של חדשנות", מודה עובד במפעל בקריית גת. "הייתה מעין קונספציה שאי אפשר לגעת בנו. זה נוח, אבל זו אשליה. העולם השתנה". עובד אחר בחברה אומר ש"זה לא מהלך של צמצום תפוקה, אלא של התייעלות. המפעל לא מייצר פחות, הוא פשוט מייצר יותר עם פחות אנשים. חברות כמו אנבידיה עושות הרבה יותר עם הרבה פחות עובדים".

 המפעל החדש שאינטל בונה בקריית גת. קיבלה מהמדינה 3.2 מיליארד דולר לבנייתו / צילום: מיטל וייזברג

ירידת ביצועים דרמטית

המפעל בקריית גת ראה ימים יפים יותר. ממחקר שביצע בשנה שעברה מכון המחקר רייז ישראל (RISE) של פרופ' יוג'ין קנדל, בהזמנת אינטל, עולה כי המפעל הגיע לשיאו בשנת 2019, אז מספר העובדים בו עמד על כ־5,000, ומאז הוא הצטמצם בהדרגה ל־4,000 איש ב־2023, נתון שנשמר ככל הנראה עד גל הפיטורים הנוכחי. המגמה חופפת לירידה במכירות המפעל: אלה עמדו על כ־4 מיליארד דולר בשנה עד 2018, וזינקו ל־9 מיליארד ב־2022. ב־2023 כבר ירדו המכירות אל מתחת לרף 6 מיליארד הדולר, ולפי ההערכה הנתון הנוכחי נמוך יותר.

המגמה, כמובן, חופפת לאינטל הגדולה: בשל המשבר הטכנולוגי והמסחרי בחברה, נטישת לקוחות כמו אפל ואמזון והתנודתיות בשוק המחשבים האישיים ירדו ביצועי אינטל באופן דרמטי עם השנים. אחרי שנת 2020, שהביאה רבים להצטיידות במחשבים אישיים והייתה מעין שנת שיא בחברה, ההכנסות השנתיות ירדו מכ־78 מיליארד דולר ל־53 מיליארד בשנה שעברה. הרווח הנקי, שעמד אז על 21 מיליארד דולר, ירד, וכמו בתמונת מראה הוא עמד בשנה שעברה על הפסד של 18.7 מיליארד. הרווחיות הגולמית, שאפיינה בנתון גבוה את אינטל בימיה הטובים בשנות התשעים ותחילת המאה, ירדה בבת אחת מ־56% ב־2020 ל־33% בשנה שעברה.

בהתאם לכך הצטמצם גם מספר העובדים באינטל ישראל, וזו הולכת ומאבדת את מעמדה כמעסיקה גדולה ויציבה בהייטק הישראלי. בין 2014 ל־2021 הוסיפה אינטל ישראל 4,000 עובדים למצבת כוח האדם שלה, בין השאר בזכות רכישת מובילאיי ב־2017. אך מאז היא ירדה לכ־9,300 איש ערב גל הפיטורים החדש וצפויה להעסיק פחות מ־9,000 לאחריו. "חלק ממגמת הירידה נובעת מההיפרדות ממובילאיי בשנה שעברה, אבל זה גם שיקוף של העובדה שהתחומים שבהם אינטל חזקה, כמו מחשבים אישיים וניידים, אינם צומחים כמו פעם", אומר לגלובס ד"ר דני בירן, עמית מחקר בכיר ב־Rise, עורך המחקר.

כמה אינטל קיבלה מהמדינה?

ובתוך כל זה צריך לשאול מה חלקה של המדינה. רוב החברות הבינלאומיות - כמו גוגל, מיקרוסופט, אפל או אנבידיה - מעסיקות בישראל אלפי עובדים כל אחת מבלי לקבל מענקים מיוחדים מהמדינה (אם כי כולן נהנות ממס חברות מופחת, תוצר של הסדר מיוחד שאליו הן מגיעות עם משרדי האוצר והכלכלה). אינטל נפרדת מכולן בעובדה שהיא מחזיקה גם מפעל ייצור בישראל, אך גם בכך שגייסה מיליארדי שקלים ממשלם המסים כדי לבנות, לתחזק ולשדרג אותו.

 מטה אינטל ישראל בחיפה. באוצר בטוחים שהעסקה עם אינטל יצרה תועלת פיסקאלית / צילום: Shutterstock

כדי לקבל את המענקים נאלצה אינטל להוכיח מראש כי היא עומדת ביעדי הבנייה, גיוס העובדים וההעסקה - ומעולם לא נתקלה בסירוב מצד האוצר. עם זאת, כאמור, לראשונה חותכת החברה באופן אקטיבי בפעילות הייצור שלה, שעליה קיבלה בעבר מענקי מדינה. נוסף על כך, כבר יותר משנה שאינטל מקפיאה את השלמת הבנייה של אחד משני המפעלים החדשים שהיא בונה במסגרת קומפלקס "פאב 38", אותו התחייבה להקים במימון כולל של 25 מיליארד דולר. גם המפעל הראשון עודנו בתהליך בנייה, אך הצפי להשקתו איננו ידוע.

כמה כסף במענקים גייסה אינטל מהמדינה עד כה? למרות שמדובר בתקציב ציבורי, הממשלה מעולם לא פרסמה את הנתון, קל וחומר אינטל. לפי הערכת גלובס, עד כה קיבלה אינטל כמעט 1.5 מיליארד דולר במענקים על בנייה ושדרוג של מפעל השבבים הראשון בקריית גת, "פאב 28", שעל פי ההערכה כבר שולם לה ברובו. הממשלה הנוכחית אישרה לאינטל עוד מענק של 3.2 מיליארד דולר לבניית מפעל חדש ("פאב 38") בשני שלבים, אך כל עוד אינטל לא חונכת אפילו את השלב הראשון מתוכו, המענק איננו מועבר לידיה.

למרות העיכובים בבנייה והפיטורים - גם במשרד האוצר וגם ברשות ההשקעות עוד לא נוקטים פעולות ומעדיפים לקבל תשובות ברורות מהחברה באשר לתוכניותיה. בעוד שבועיים תיערך פגישה בין הנהלת אינטל בישראל ונציגי אגף התקציבים ואז מקווים בממשלה לקבל הבהרות לגבי המתרחש. עם זאת, כלל לא בטוח שהנציגים הישראלים יוכלו לתת תשובות לשאלות הקשות.

כך או כך, ברשות ההשקעות במשרד הכלכלה לא מודאגים: הם חתומים על הסכם לתקופה של חמש שנים, והבנייה אמורה להסתיים עד 2029, וגם אם אינטל האטה את הקצב, אין שינוי בתוכניות מבחינת הרשויות. גם המפעל הישן שנבנה בתקציב המענקים, "פאב 28", ממנו פוטרו השבוע כ־200 עובדים, לכאורה עדיין עומד ביעדים, שבוחנים רשות ההשקעות ומשרד האוצר נבחנים מדי שנה עד שנת 2038.

וכמה היא תרמה למדינה?

אמנם אינטל גייסה לא מעט כספים מהמדינה, אך באוצר בטוחים גם היום שהעסקה עם אינטל מאז תחילתה יצרה תועלת פיסקאלית. במחקר שערכה RISE עבור אינטל מצוינת תרומתה הגדולה לכלכלה הישראלית. המפעל המקומי ייצא שבבים בשווי כולל של 86 מיליארד דולר עד כה. חלקה של אינטל כחברה בודדת ביצוא הישראלי הוא כה גדול עד כי הוא נע בכל שנה בין 3% ל־3.5%, למעט 2020, שבה היצוא הישראלי הצטמצם והיצוא של אינטל גדל בשל הסתערות הצרכנים על מחשבים אישיים בעטייה של הקורונה. שיעור התעסוקה העקיפה ב־2023 עמד על פי ארבעה - כלומר על כל עובד שהועסק בחברה הועסקו עוד ארבעה ספקים ונותני שירות. צעירים חסרי תעודת בגרות בלימודי הנדסה הוכשרו ונקלטו במפעל, כ־80% התמידו בעבודתם עם שכר הגבוה ב־6,200 משכר הנדסאים ממוצע.

לבסוף באינטל מציגים רכש גומלין בחברות ישראליות - בעיקר קבלנים לבניית מפעלים או לרכש חומרים וציוד ייצור - בהיקף של 25 מיליארד דולר מתחילת פעילותה ועד סוף 2023. עם זאת, בשל ההקפאה בהקמת השלב השני של המפעל החדש וסיום פרויקטים אחרים נאלצו רבים מהקבלנים לקצץ אלפי עובדים.

"המפעל בקריית גת סך הכול עשה את המוטל עליו ועמד בציפיות של אינטל", אומר בירן. "הבעיה שלו בעולם הייצור איננה קשורה לישראל - היא סובלת מהבעיות של אינטל בעולם, כמו רמת שירות עדיפה של המתחרה TSMC או טכנולוגיות ייצור מתקדמות פחות משל המתחרה הטייוואנית. מלבד הבעיות האסטרטגיות שלה, אינטל היא שחקנית חזקה מאוד במחשבים אישיים ובשרתים, והמרכז הישראלי ממשיך לשחק תפקיד חשוב בחברה הבינלאומית. השאלה היא איננה אם ההחלטה הייתה טובה לישראל, אלא אם אינטל תתחיל לרדת בייצור השבבים ולא יהיה מישהו אחר שיוכל לקלוט את העובדים שלה".

ברקע צריך להזכיר שאנבידיה הודיעה בשבוע שעבר כי בכוונתה להקים מרכז פיתוח גדול בצפון בהשקעה המוערכת בכ־2 מיליארד שקל, שתוסיף לה כ־5,000 עובדים, דבר שבטווח הארוך יהפוך אותה למעסיקה גדולה יותר מאינטל. האם זה אומר שתם עידן המפעלים בישראל? התשובה לכך שלילית לכאורה, כיוון שגם אנבידיה עצמה מייצרת, באמצעות TSMC, אך היא עושה זאת במפעלים בטייוואן ובארה"ב, היכן שהיא מקבלת הטבות מחוק השבבים האמריקאי. ובכל זאת, אי אפשר להשוות את התרומה של מפעל לזו של מרכז פיתוח: "אין ספק שמפעל תורם הרבה יותר לנתוני היצוא ולפיתוח הכלכלה מאשר מרכז פיתוח", אומר בירן. "אבל הדברים לא באים בהכרח זה על חשבון זה. באינטל הם חיו זה לצד זה".

"המצב ברמה המדינית עגום"

בעוד בסביבת משרד האוצר והכלכלה בטוחים שההשקעה באינטל איננה נושאת סיכון כי היא מוזרמת אך ורק לאחר שאינטל עומדת ביעדים, יש כאלה שמבקרים את מדיניות הסובסידיות מלכתחילה. גורם בכיר לשעבר באחד ממשרדי הממשלה, שמכיר את תוכניות ההשקעה באינטל, אומר כי "אין באמת סיבה שמפעל יקבל מענקים. חברות כמו טאואר, ישקר או נובה מעולם לא קיבלו כאן מענקי מדינה. סבסוד מפעלים הוא טעות כלכלית שמדינות רבות עושות מאז אמצע המאה הקודמת. אם אתה מחליט להשקיע במפעלים - עליך לעשות זאת מתוך אסטרטגיה כוללת להביא לכאן עוד מפעלים, וודאי שלא להיות תלוי במפעל אחד. אין שום אסטרטגיה - פעם בכמה שנים עומדים עם אקדח לרקה לאוצר ועושים השקעות נקודתיות. זו הבעיה".

"הבעיה היא שמעולם לא היה גוף טכנולוגי אסטרטגי בממשלה שמייעץ לגיבוש מדיניות שיכול להביא לכאן מפעלים", אומר גורם ממשלתי לשעבר. "בעבר הביאו את פרופ' איציק בן ישראל (יו"ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה לשעבר) שייעץ בנושאי בינה מלאכותית, אבל לא עשו עם זה הרבה. במשרדים החשובים ורבי־ההשפעה, כמו ראש הממשלה, הביטחון, המשפטים והאוצר, אין אנשים שמבינים בשבבים. רשות החדשנות מתמקדת במתן סובסידיות לחברות וקצת לסטארט־אפים וזה לא מספיק, משרד המדע הוא בעצם סידור פוליטי ורשות ההשקעות היא ענייה וחסרת שיניים שמפזרת 400 מיליון דולר ב־100 מפעלים, במקום להשקיע 100 מיליון בהבאה של ארבעה מפעלים".

ד"ר עמי אפלבאום, לשעבר יו"ר רשות החדשנות ומי שניהל במשך שנים את המפעל הישראלי של חברת ייצור הציוד לתעשיית השבבים KLA ושימש כיו"ר החברה, אומר: "חברות מגיעות לייצר ולפתח בישראל לא בגלל מענקים או בגלל הטבת המס המפליגה שיש כאן, אלא בגלל הטאלנט: כשב־KLA רצינו לפתוח פעילות בסינגפור וליהנות מסובסידיות גדולות, לא הצלחנו למצוא מספיק אנשים עם יכולת ביצועית ומשמעת תפעולית כמו בישראל".

גם אפלבאום סבור שישראל כשלה בזיהוי ובהבאת חברות באופן מאורגן וכי חסרה מדיניות אקטיבית למשיכתן. "המצב ברמה המדינית עגום, רשות החדשנות נותנת לחברות כסף רק אחרי שהן הגיעו לפה ומתמקדת בחברות קטנות, ורשות ההשקעות לא רלוונטית. אין אסטרטגיה לאומית, ובזמן שצריך כאן השקעה של לפחות 5 מיליארד דולר בפיתוח ענף הבינה המלאכותית, בישראל השקיעו אולי 50 מיליון".

"תנאים שאין בחברות אחרות"

ומה עם העובדים? איך גורמים להם להישאר בחברה שהתפרסמה בקיצוצי תנאים חריגים כמו ביטול תוכנית הליסינג ואפילו קיצוץ בפינות הקפה? "לאינטל יש קבוצה גדולה של עובדים ותיקים ונאמנים שהולכים איתה באש ובמים ועבורם אין בכלל אופציה לעזוב את האונייה כשיש טלטלות", אומר לגלובס איל סולומון, מנכ"ל חברת ההשמה להייטק אתוסיה. "אינטל עושה תהליך שנכון עבורה ומתאים למצב שהיא נמצאת בו. היא גם מגייסת ג'וניורים - מעטים מגייסים היום בקצב שכזה, והיא מהווה עבורם קרש קפיצה לקריירה".

"קשה להגיד איך אינטל תשמר את העובדים", אומר דדי פרלמוטר, "אבל התנאי ההכרחי הוא שהעובדים ישתכנעו ביכולת של אינטל לבצע תפנית, ומהר. עד אז צריך לתת לחזקים תנאים טובים".

 דדי פרלמוטר / צילום: איל יצהר

עובדת שפוטרה באחד מסיבובי הקיצוצים האחרונים מספרת כי "גם היום אינטל נותנת לעובדים תנאים מיוחדים שאין בחברות הייטק אחרות: בונוס שנתי בגובה שתיים־שלוש משכורות שהוסיף בין עשרות למאות אלפי שקלים בשנה לחשבון הבנק (הוא אמנם קוצץ בחצי, אבל עדיין קיים); חופשת "שבתון" של חמישה שבועות בתשלום שיכולים העובדים לנצל פעם בשבע שנים; ומענקים מיוחדים שניתנים למשרתים במילואים".

ע"פ מאגר דירוגי השכר בחברות הייטק Levels.fyi, השכר באינטל נמוך מזה שבאנבידיה - מהנדס חומרה בדרג זוטר באינטל מרוויח 39 אלף שקל בממוצע לעומת 46 אלף באנבידיה. עם זאת, מרכיב המניות באנבידיה גדול יותר: 3,100 שקל מול 1,500 שקל באינטל. בגזרת המהנדסים ההבדלים ניכרים יותר: באינטל מרוויחים 113,800 שקל בחודש, לעומת 165,800 באנבידיה, וחבילת המניות באנבידיה שווה פי 3.5 מזו שמציעה אנבידיה לאותם מהנדסים.

מה שבכל זאת מייחד את אינטל בתעשייה הוא חבילות הפרישה. בסבב הפיטורים של 2024 הוצעו לעובדים עד 19 משכורות תמורת פרישה - מענק שיכול להיתרגם לכמעט 800 אלף שקל עבור עובד ותיק שמרוויח 40 אלף שקל בחודש; ובסבב הפיטורים האחרון ירדה ההצעה לעשר משכורות, למרות שהממוצע למצנח זהב בקרב העובדים הוותיקים בשנה האחרונה עומד על שמונה משכורות, ואילו עובדים צעירים יותר קיבלו מענק שנע בין שלוש לארבע משכורות, סכום נאה למדי.

במקביל לפיטורים אינטל נקטה שורת צעדים שנועדו לשמר את העובדים שנשארו. לפי עדויות, חלקם קיבלו העלאות שכר משמעותיות. כעת התחושה בקרב מי שנותרו היא כפולה: מצד אחד, הערכה מסוימת שההנהלה החדשה מנסה להגן על הטאלנטים. מצד שני, התחזקות של חוסר ביטחון, בעיקר בקרב עובדים מבוגרים יחסית, שחוששים שאם יעזבו או יפוטרו בעתיד לא יצליחו להשתלב מחדש בשוק העבודה. "הרבה מפחדים לעזוב את מה שנשאר מהביטחון של אינטל", תיאר אחד מהם. "אנחנו כבר לא צעירים, ואם נצא עכשיו, לא בטוח שמישהו יקבל אותנו. המצב בשוק כולו לא קל".

"אתה פוגש אנשים שנמצאים בחברה 25 או 30 שנה, שעבורם אינטל היא לא רק עבודה - היא החיים שלהם", אומר עובד לשעבר בסטארט־אפ שרכשה אינטל ופוטר מהחברה. "אלה אנשים שלא חיפשו עבודה הרבה זמן".

גם בקריית גת חוששים

הפיטורים באינטל לא נשארו בין כותלי המפעל. בקריית גת, העיר שתלויה באופן מהותי בפעילות החברה, גובר החשש מהעתיד. כבר תקופה השיח בעיר נסב על הקפאת הקמת המפעל החדש, פרויקט שנמצא בהליכי בנייה, אך התקדמותו כאמור נעצרה. כעת גם הפגיעה בעובדים הקיימים מוסיפה שכבה של אי־ודאות.

עם זאת, אינטל היא עדיין מוקד פרנסה מרכזי לא רק לעובדיה הישירים, אלא גם לעשרות עסקים וספקים בעיר - מסעדות שמספקות אוכל לעובדים, נהגי מוניות ושירות הסעות מקומי (מאיה תור), שמלווה את אינטל שנים רבות לאחר שזכה במכרז. עובדים בעיר מעידים כי הפגיעה עדיין לא מורגשת בעוצמה, אך המתח מרחף באוויר.

כך או כך, נראה שלמהלכי החברה יש השפעה רבה כמעט על הכול - על העיר, על המתחרות וגם על המדינה. האם הפיטורים האחרונים יהיו המשך תהליך ההידרדרות או שמא המהלך יצליח לייצב את החברה? ימים יגידו.