הכותב הוא נשיא אוניברסיטת רייכמן ומייסד המכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן
במאמרו של יואב קרני "המלחמה המיותרת והמלחמה הבלתי מסתיימת", מתייחס קרני לדוח שהוכן לפני מלחמת "חרבות ברזל" במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן בהשתתפות של כ-100 מבכירי מערכת הביטחון לשעבר.
קרני מכנה את הדוח בטעות "הדוח על המלחמה נגד חיזבאללה", והוא מצטט לכאורה מתוך התרחיש אליו התייחס הדוח באומרו: "ירי טילים בלתי פוסק", "כיפת ברזל קורסת", "פלישת כוח רדואן לגליל", "צה"ל יתקשה לצאת למתקפה קרקעית", "הרס עצום ואלפי אבדות בחזית ובעורף".
פרופ' בועז גנור, נשיא אוניברסיטת רייכמן / צילום: עוז שכטר
על רקע זה קובע קרני כי "קשה לדעת מה להגיד בחוכמה שלאחר מעשה. ברור שהדוח החמיץ את מהלך המלחמה כמעט מעיקרו. מה טוב שמחבריו לא ידעו מה ישראל מסוגלת לעשות. אבל הם עשו בהחלט את המוטל עליהם".
על רקע קביעותיו של קרני, יש להעמיד את הדברים על דיוקם לא רק למען הצדק ההיסטורי, אלא גם לשם הפקת לקחים חיוניים מתוכן הדוח ומעצם פרסומו לפני פרוץ המלחמה ולצורך מניעת המיסקונספציה הבאה.
לא מלחמה נגד חיזבאללה - מלחמה רב-זירתית
ראשית כותרתו של הדוח האמור אינה "המלחמה נגד חיזבאללה" אלא "היערכות ישראל למלחמה רב-זירתית". התרחיש האמור פותח את הדוח והסעיף הראשון של הדוח שאוחז כ-90 עמודים קובע: "תרחיש הייחוס שגובש במכון למדיניות נגד טרור למלחמה הרב-זירתית הבאה הוא תרחיש חמור (אם כי לא קיצון), והוא מהווה את התשתית לניתוח אתגרי ההתמודדות הן של העורף הישראלי והן בחזית".
התרחיש בחן את האיום של מערכה רב-חזיתית - מלחמה המתרחשת בו-זמנית בחמש זירות (ללא איראן). התרחיש, כמו הדוח כולו, זיהה את המיסקונספציה הישראלית טרם פרוץ המלחמה, התריע עליה, הצביע על פערים וגיבש המלצות כיצד לתקן אותם ולהיערך למלחמה שתגיע.
יתרה מכך, הפרק האחרון של הדוח עסק כולו בהמלצה לשקול מלחמת מנע ישראלית מול חיזבאללה, חשיבה שהייתה באותה עת "מחוץ לקופסה" ומנוגדת למדיניות הישראלית של ההכלה.
תרחיש הקיצון לא קרה
על רקע התרחיש האמור, צריך לקבוע כי ב-7 באוקטובר 2023 התרחש בישראל אסון נורא (שניתן היה למנוע אותו), ובאותה עת קרה גם נס גדול. הנס שמנע פתיחה בו-זמנית של מלחמה רב-חזיתית תוך פלישה של כוחות רדואן מהצפון ושימוש מאסיבי בארסנל הרקטי של חיזבאללה ופרוקסיז איראניים אחרים. במקרה שכזה מצבה של ישראל היה חמור לאין שיעור, והתרחיש החמור של הדוח היה מתרחש רובו ככולו.
שנה ו-9 חודשים לאחר אסון ה-7 באוקטובר, מעניין לשוב ולעיין בדוח. כך למשל סעיף 39 מסביר את מרכיב ההפתעה של האויב: "כאן טמון השינוי המהותי המחולל את פוטנציאל ההפתעה של הארגונים שפועלים נגד ישראל - חמאס וחיזבאללה... חלק ניכר מהכוחות מבוססים על בני המקום. (גדוד סג'עייה או ג'בלייה, לדוגמה, מבוססים על בני השכונה, משורות הלוחמים ועד המג"ד). בצורה הזו, המעבר משיגרה לחירום הוא מהיר ביותר ומותיר לגורמי המודיעין בצה"ל זמן התרעה קצר.
סעיף 88 מוסיף וקובע "הצטרפות איום הפשיטות הקרקעיות של חיזבאללה וחמאס בהטלת היקף רחב של כוחות קומנדו להתקפה על יישובים ומחנות צה"ל בשטח הישראלי יצר ממד מערכתי נוסף המחייב את צה"ל בהערכות משמעותית למגננה בקווי העימות". לפי (סעיף 89), "(קיים) חסך בכוחות מקומיים זמינים - להגנה מרחבית - להגנת יישובי הספר נגד התקפות הקומנדו של חיזבאללה וחמאס".
לא רק אזהרות, אלא גם דרכי התמודדות
הדוח לא רק מצביע על פערים חמורים בהערכות ישראל אל מול איום המלחמה, אלא גם מביא המלצות למקבלי ההחלטות כיצד לפתור פערים אלה. כך נכתב בסעף 86: "על רקע אתגר ההגנה על יישובי קו העימות מול איום המחייב התמודדות עם מספר חדירות במקביל, החטיבות המרחביות זקוקות לכוח נייד ומשוריין למשימה זו. ניתן להתבסס גם על טנקים מיושנים יחסית...".
ובסעיף 92: "בשיגרה פרט לכתת הכוננות, הקיימת כמעט בכל יישוב ספר, יתר התושבים אינם חמושים ואינם מאורגנים להגנת היישוב. גם לא קיימת ביישובים תשתית ביצורים מתאימה להגנה למול אויב בהתקפה סדורה.
ובסעיף 93: "יישובי ההגנה המרחבית הם מעין צבא סדיר מקומי ... מיקומם הטקטי בשטח הוא חיוני. יש לציידם בנשק חדיש, לאמן את תושביהם למשימתם ו'להפוך אותם ליישובים מבוצרים כהלכה".
סעיף 98: "יש לשלב את התושבים כחיילי מילואים מגויסים להגנת ביתם . גם אדם שעבר את גיל 70, איש או אישה, במיוחד כשהוא תושב המקום, יכולים להיות יעילים בתפקידי הגנה כשהם פועלים מעמדות נייחות".
אלה מעט דוגמאות מהמלצות הדוח, שלו רק היו נלקחות בחשבון ומיושמות ערב המלחמה, ניתן היה לצמצם משמעותית את היקף הנפגעים ב-7 באוקטובר ואולי למנוע את החטיפות ההמוניות. אולם כידוע, מקבלי ההחלטות הן בדרג המדיני והן בצבאי היו שבויים במיסקונספציה שנבעה בין היתר מהערכת יתר של היכולות של ישראל וזלזול בכוונות וביכולות של האויבים. הדוח של המכון למדיניות נגד טרור ניסה לחדור את חומת האטימות הבצורה ולקרוא תגר על המיסקונספציה.
דוח שמאתגר את מערכת המדינית והצבאית מבחוץ
לאור האמור, ממש לא "קשה לדעת מה להגיד בחוכמה שלאחר מעשה" כפי שקרני טוען. אפשר וצריך לומר כי רק דוחות מהסוג הזה שמגיעים מחוץ למערכת הביטחון יכולים לאתגר ולערער על הקיבעון המחשבתי המאפיין את המיסקונספציה של הדרג המדיני והצבאי.
למרות שקרני קובע בצדק כי מחברי הדוח "עשו בהחלט את המוטל עליהם", חשוב להדגיש כי העובדה שמלחמת ה-7 באוקטובר נפתחה בחזית אחת בלבד (בשל שיקולים מוטעים של הנהגת חיזבאללה ואיראן), אינה מצביעה על כך ש"הדוח החמיץ את המלחמה כמעט מעיקרו". נהפוך הוא: אמירה כזו מחזקת את המיסקונספציה הישראלית.
כדאי לזכור כי כתיבת הדוח אינה משימה שמוטלת על מכון מחקר אוניברסיטאי. לעומת זאת, על העיתונות הישראלית כן מוטלת משימה להעצים ולהדהד דוחות מהסוג זה כדי לפוצץ את בועת ה(מיס)קונספציה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
