אישה שילמה חוב במשך 21 שנה ובכל זאת הוא תפח פי עשרה. איך זה נגמר?

אמות השקעות, בעלת מרכול הבנוי על 93% מהשטח של מרכז מסחרי בן קומה אחת בקרית ים, התנגדה לתוכנית להוספת שטחי תעסוקה ומגורים בטענה שהבנייה תפגע במרכול והודיעה שתטיל וטו על בקשת היזמיות להיתר בנייה. בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת אמות וביטל את התוכנית. היזמית, קבוצת קרן, ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון ואליה הצטרפה רסקו, הבעלים של מאפייה שנמצאת בשאר השטח המדובר. כעת, שופטת העליון רות רונן אשררה את התוכנית, בין השאר לאחר שהעירייה עצמה טענה בהליך כי התוכנית חיונית לעיר.

אישור התוכנית בוועדה המחוזית התבצע לאחר כמה שינויים, כשהוועדה ציינה שאם יהיה צורך להשתמש בשטח המרכול - תידרש הסכמתה של אמות לכך. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת אמות, בקובעו שהתוכנית לא ישימה ושהוועדה המחוזית "עצמה את עיניה" מלראות את הפגיעה הצפויה במרכול.

אולם, השופטת רונן קיבלה כאמור את הערעור לאחר ששבה והזכירה שהתערבות שיפוטית בענייני תכנון ובנייה תהיה רק אם נפל פגם בהליך - שכן בית המשפט אינו מתכנן־על ולא מחליף את שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים.

"החלטת הוועדה המחוזית התקבלה לאחר הליך מינהלי תקין. היא מביאה בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות שיקול ישימות התוכנית, ומשקפת את שיקול הדעת המסור למוסד התכנון. זאת, גם בהנחה שלצורך הגשת היתר בנייה לתוכנית, תידרש הסכמתה של אמות", קובעת רונן. לכן, בית המשפט לא ייקבע במקומה של הוועדה שהתוכנית אינה ישימה.

השופטים יוסף אלרון וגילה כנפי־שטייניץ הסכימו עם רונן.

את קרן ורסקו ייצגו עוה"ד אסף עירוני ואנה אליאשקביץ; את אמות ייצגו עוה"ד תמר מגדל, ליאור לוי ודביר וקנין; ואת הוועדה המחוזית - עוה"ד מתניה רוזין ואופיר גבעתי.

משמעות הפסיקה: כפי שנקבע בעבר, בית המשפט יתערב רק במקרים נדירים בהליכי תכנון ובנייה ולא יבוא במקום מוסדות התכנון

מספר תיק: עע"מ 3975/22

בני הזוג יוחנן והלה אקסלרד שהו בחו"ל מספר שנים, וכאשר חזרו ארצה - גילו שבני הזוג (דאז) אליעזר מזא"ה וורדה לפיד־מזא"ה מתגוררים בדירתם ברחובות. אקסלרד טענו שמדובר בפלישה, בעוד שלגרסת מזא"ה סוכם שהדירה, שתמורת בנייתה לא שילמו הזוג אקסלרד, תועבר לחזקתם.

מקורו של הסכסוך הוא בקבוצת רכישה שארגנו מזא"ה וצבי לבקוביץ, אביה של הלה אקסלרד, ואשר הקימה את הבניין המדובר ובו ארבע דירות שנועדו לשתי המשפחות. במחלוקת מצויה דירת דופלקס, שעל פי רישומי הבעלות המקוריים נועדה לבני הזוג אקסלרד. הזוג מזא"ה טענו ששיוך הדירה לאקסלרד היה מותנה בכך שישלמו תמורת הקרקע והבנייה - תנאי בו לא עמדו. כיוון שכך, הם תפסו את הדירה, כשלטענתם זאת על דעתו של לבקוביץ.

שופט בית משפט השלום ברחובות, ישראל פת, קיבל את תביעתם של הזוג אקסלרד וקבע שהדירה שייכת להם. "טענת הנתבעים שלפיה רכשו זכויות בדירה אין לה על מה שתסמוך, במיוחד כאשר זו לא מגובה בשום מסמך", הוא אומר. פת נתן אמון מלא בעדותה של הלה אקסלרד, אשר חוזקה בעדותו של בעלה.

לעומת זאת, פת מצא שלא ניתן להסתמך על עדותו של מזא"ה, אשר חוסר מהימנותו עלה גם ממעשים בעייתיים אחרים בהם היה מעורב. גרסתו התפתחה לאורך העדות, ובחקירה הנגדית הוא ירה תשובות מן המותן ללא ביסוס בחומר הראיות. מזא"ה לא זימן לעדות את לבקוביץ, שיכול היה לתמוך בגרסתו, ולכך יש משקל נוסף בקביעה שהיא אינה אמת.

פת קבע, כי מזא"ה ניהלו הליך סרק, שלא בתום לב ובהיעדר הגינות דיונית. הוא הורה להם לפנות את הדירה בתוך חודש וחייב אותם בהוצאות בסך 50,000 שקל. את אקסלרד ייצג עו"ד אבירן אביב, ואת מזא"ה - עו"ד אסף רז.

משמעות הפסיקה: טענה בדבר רכישת זכויות בדירה זקוקה לתימוכין בכתב. כמו כן, הובהר שחוסר מהימנות של עד משפיע על משקל עדותו

מספר תיק: ת"א 19529-09-19

תיק חוב שנפתח בשנת 2004 כלל חובות של כ־31 אלף שקל. החייבת שילמה מאז כ־300 שקל בחודש, אך החוב הלך ותפח לכ־291 אלף שקל בשל הפרשי הריבית וההצמדה. מתוך סכום זה, 282 שקל בלבד הם יתרת החוב המקורי. האישה פנתה להוצאה לפועל בקריות בבקשה להפחית משמעותית את הריבית שהיא משלמת.

הרשם עיסאם חאיק, שקיבל את בקשת האישה, העביר ביקורת חריפה על כך ש"תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש 'תוכנית חיסכון' לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי ריבית והצמדה. לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עיקרון זה, יש להימנע מלהעניק סעד לזוכה אשר 'ישן על זכותו' ולא נקט בהליכים למימוש זכויותיו". החלטתו של חאיק מלמדת כי בסך הכל שילמה החייבת לנושיה יותר מ־72 אלף שקל - שהם פי 2.3 מכלל החובות המקוריים.

הדבר בולט במיוחד בחוב העיקרי של החייבת, לבנק הבינלאומי. עם פתיחת התיק החוב עמד על כ־12 אלף שקל, ועל אף שתשלומיה של האישה לאורך השנים הצטברו ליותר מ־44 אלף שקל - היא עדיין חייבת לבנק סכום עתק של כ־226 אלף שקל. הבנק, כך לפי החייבת, כלל לא הגיב לבקשתה להפחית את הריבית.

בהחלטתו ציין חאיק כי נסיבותיה הרפואיות והכלכליות של החייבת מהווים טעמים מיוחדים המצדיקים הפחתה של הריבית, כמו גם העובדה שבמשך 21 שילמה כסדר ולא צברה חובות נוספים. הוא הורה להפחית את יתרת החוב לבנק הבינלאומי ל־11 אלף שקל והפחית גם את החובות האחרים של החייבת, כך שהם יסתכמו מעתה ב־32.1 אלף שקל בלבד. הוא אפשר לה לפרוע את החוב בתשלום אחד בתוך חודש, או ב־72 תשלומים בני 450 שקל כל אחד. לאחר התשלום הראשון, הוסיף חאיק, יעוכבו ההליכים נגד החייבת בתיק זה, ויבוטלו ההליכים שבתיקים אחרים.

משמעות הפסיקה: חייב שיתמיד בתשלומים שהוטלו עליו ויוכל להוכיח נסיבות מיוחדות, עשוי לקבל הקלה משמעותית

מספר תיק: הוצל"פ 13-99744-04-3