קבוצת ההלבשה גוטקס, שבשליטת ג'ואי שוובל וחנן אליטוב, תשלם מס של עשרות מיליוני שקלים, לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שהיא ביצעה עסקה מלאכותית במאות מיליוני שקלים בשנת 2013. השופטת ירדנה סרוסי דחתה אתמול (ג') חלק מערעוריה של הקבוצה על שלוש שומות שקיבלה.
● רשות התחרות לביה"ד: לא לאשר לבנקים הגדולים לשלוט במערכת התשלומים במשק
במקביל לשליטה בגוטקס, שוובל ואליטוב שלטו בחלקים שווים בחברות שהרכיבו את קבוצת גוטקס, ובהן חברת סווימוור (Swimwear). לאורך השנים נוצר חוב כלפי סווימוור בסך 309 מיליון שקל. במרץ 2013 רכשה גוטקס הולדינגס את סווימוור מחברת פיינדינגס שהייתה בעלת-השליטה הישירה בחברה, ואשר לה, לטענת קבוצת גוטקס הומחו יתרות החוב של סווימוור והיא הפכה לנושה של החייבים המקוריים.
התמורה בהסכם המכירה נקבעה על 491 מיליון שקל, על פי הערכת שווי של סווימוור משנת 2011, אך בפועל לא הועברו כספים. פיידינגס הלוותה 182 מיליון שקל כהלוואת מוכר, ו-309 מיליון שקל שולמו באמצעות המחאת החוב לגוטקס (שהפכה כעת להיות החייבת לסווימוור).
בחודשים מרץ ודצמבר 2013 סווימוור חילקה דיבידנד לגוטקס בסך 319 מיליון שקל. 309 מיליון שקל חולקו באמצעות סגירת החוב של גוטקס לסווימוור, ואילו 10.5 מיליון שקל חולקו במזומן לשם הקטנת החוב של גוטקס לפיינדינגס. תשלומים אלו הוגדרו כדיבידנד בין-חברתי הפטור ממס. רשות המסים טענה שהחלוקה חייבת במס בשיעור 30%, דהיינו 96 מיליון שקל.
קבוצת גוטקס ערערה על ההחלטה בטענה שמדובר כאמור בחלוקה פטורה ממס, אך הערעור התקבל בצורה חלקית בלבד. השופטת סרוסי קבעה כי על סווימוור היה לנכות במקור מס של 5% מתוך דיבידנד בסך 208 מיליון שקל (החוב שהומחה לפיינדינגס, למעט יתרות החובה של שוובל ואליטוב), ולנכות 15% מיתרות החובה של השניים בסך 101 מיליון שקל. דהיינו, מדובר בניכוי במקור של 25.6 מיליון שקל שלא בוצע.
עוד אמרה השופטת כי לא היה פסול בהעברתה של סווימוור אל גוטקס, אלא ש"דרך בניית העסקה היא מלאכותית ונועדה להפחית מס באופן שאינו ראוי". צבר הפעולות הוא שהופך את העסקה למלאכותית; "אם היה מדובר בחברות שאינן קשורות, סביר להניח כי עסקה כזו לא הייתה מתבצעת".
בסופה של שרשרת הפעולות, החוב של פיידינגס לסווימוור נמחק באמצעות פעולות חשבונאיות ובלא תשלום מס; מדובר בהימנעות בלתי נאותה מתשלום המס. סרוסי מציינת, כי קבוצת גוטקס סיפקה הסברים לכל פעולה בפני עצמה, אך לא הצליחה להסביר את מכלול הפעולות. עצם התכנון המקדים מקרין על הפעולות כולן, היא מוסיפה.
טעות ב"סכום נכבד ומשמעותי"
עוד דחתה סרוסי את ערעורה של גוטקס ריטייל ברנדס על סירובו של פקיד השומה להכיר כהוצאה ב-7.3 מיליון שקל, אותם רשמה כ"עמלת שיפור תנאי מסחר" ששילמה לסווימוור. מדובר היה בהפעלת חנויות רשת זארה, וגוטקס טענה שסווימוור שכרה את החנויות והיא שילמה לה תמורת שירות זה.
סרוסי אמרה כי במהלך הדיון בערעור הודתה גוטקס שנפלה טעות וביקשה להכיר ב-4.6 מיליון שקל בלבד. זהו "סכום נכבד ומשמעותי", והיה מצופה ממנה כעת ש"תוכיח את רכיבי ההוצאה בדקדוק וביסודיות" - אך גוטקס לא עשתה זאת ונותרו שאלות רבות בנוגע להוצאה זו. גוטקס טענה שסווימוור חסכה לה 27 מיליון שקל בדמי השכירות של החנויות, אך לא הוכיחה שהיה עליה לשלם לה עמלה של 10% מסכום זה. היא גם לא הוכיחה שהיו אלו כישורי המו"מ של שוובל שהובילו לחיסכון; ייתכן שהיה זה בזכות כוח הקנייה של זארה.
סרוסי קיבלה את ערעורה של גוטקס על חיובה בתשלום מס בגין הכנסות ריבית מפרעון שני שטרי הון ישנים בסך 73.5 מיליון שקל. הללו הגיעו לידיה כאשר רכשה בשנת 2012 מידי אלביט הדמיה את אלביט מסחר, שלימים שינתה את שמה לגוטקס ריטייל ברנדס. סרוסי קבעה, כי לא ניתן לומר ששטרי ההון נפרעו וממילא אין חיוב בגין ריבית.
את גוטקס ייצגו עוה"ד דניאל פסרמן, שלמה זידר, ליאור שרעבי ושמעון אפרתי ממשרד גורניצקי, ואת רשות המיסים - עו"ד גלית פואה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.