איך לא להיות דרום אפריקה: חייבים למצוא נוסחת קיום חדשה

הנטייה לייחס את כישלונותיה הדיפלומטיים של ישראל להסברה לקויה מובנת. קשה לצפות שישראלים יודו שפשוט אין עוד מה להסביר.

● יואב קרני, פרשנות | המפולת בדעת הקהל האמריקאית: רק 32% תומכים בישראל במלחמה
● יואב קרני, פרשנות | בעקבות הכרזת מקרון על הכרה במדינה פלסטינית: הסכנות שעומדות בפני ישראל

האם אפשר לתת סימנים אידיאולוגיים בהתנערות מישראל? לפנים היה ברור, לפחות לימין הישראלי, שמקור האיבה הוא בשמאל הבינלאומי. אבל כאשר דונלד טראמפ עצמו אומר שהילדים בעזה "דווקא נראים רעבים", ו"קשה לזייף" את תמונותיהם; וכאשר האשמות של 'ג'נוסייד' בוקעות גם משורות הימין הרפובליקאי; וכאשר ביטויים של אכזבה וקריאות להענשה באים מצד פוליטיקאים גרמנים והולנדים, המזוהים עם המרכז-ימין; וכאשר ציר פרלמנט שמרני בבריטניה מתנצל על אהדתו ה'לא־סלקטיבית' לישראל, נראה שימין/שמאל חדלו להיות מפתח מועיל להבנת ההתנערות או לחיזוי מהלכיה.

ישראל נקלעת אל בדידות מזהרת, או לא כל כך מזהרת, מן המין שבו מצאה את עצמה דרום אפריקה של האפרטהייד ב־20 השנה האחרונות שלה. היא הוסיפה להתקיים, רוב ארצות המערב הוסיפו להכיר בה, ולקיים איתה יחסים דיפלומטיים; כלכלתה החזיקה מעמד רוב הזמן הזה, אפילו במידה מסוימת של הצלחה; היא נהנתה מעליונות צבאית מוחצת על אויביה מבית ומחוץ עד הרגע האחרון. אבל הרוח יצאה ממפרשיה במידה שרוב מנהיגיה, יוצאי חלציו של ימין גזעני, לאומני ודתי הגיעו למסקנה שאין עוד מוצא.

דרום אפריקה חדלה להתקיים 46 שנה לאחר שהימין הזה הקים את ממשלתו הראשונה. היא חדלה להתקיים במובן הזה, שהתפרקה מדינת הלאום של העם האפריקנרי. יש כמובן ארץ על מפת העולם, הנקראת דרום אפריקה (מפני שלא הצליחה להחליט על שם חלופי, למשל 'אזאניה'), ויש לה אותם הגבולות. אבל שום התחכמות לא תועיל כאן. פירוק האפרטהייד הביא אותה אל קיצה.

אפרטהייד וגם ג'נוסייד?

אני אינני חוזה קץ כזה לישראל, ובוודאי אינני רוצה לראות קץ כזה. כתבתי יותר מפעם אחת בגנות הנטייה לראות בישראל מדינת אפרטהייד. אחת הסיבות היא, שאפרטהייד אי אפשר לתקן. מדינה הנגועה באפרטהייד צריכה להתבטל, ואם ארגוני זכויות אדם, נערצים כשלעצמם (באמת), מייחסים תכונות של אפרטהייד לישראל, מוטב שלא ישתמטו מן המסקנה.

אני חושב שרק אז הישראלים יבינו מה נואש הוא המקום שבו ארצם עומדת, ואולי רק אז יתחוור הצורך בצעדים דרמטיים כדי להינצל מן התוצאות.

ישראל נקלעה אל הפינה הקודרת הזו מפני שמנהיגיה בדור האחרון פיטמו אותה בתמונה מעוותת של מקומה במערכת הבינלאומית.

בעוד שנתיים ימלאו 50 לעליית הליכוד לשלטון. מנחם בגין היטה את ישראל ימינה לא רק מבית, אלא גם כלפי חוץ. עוד באופוזיציה, תנועתו ניהלה רומן עם ימין לאומני מיליטנטי, שונא זרים, שונא מוסלמים, שונא ליברלים: מן הצרפתים שניסו להפיל את דה גול, כדי להנציח את שלטונה של צרפת באלג'יריה, עבור דרך הימין הדתי הרדיקלי בהודו, וגמור בממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה (שתנועת החרות היתה מליצת היושר הנלהבת ביותר שלה בישראל).

לאחר שהגיע לשלטון, בגין חיפש גם מצא בעלי ברית בימין הנוצרי בארה"ב, כולל כאלה שעמדו בעימות רעיוני עם רוב יהודי אמריקה, אפילו מי שהחזיקו בגלוי בתיאולוגיה אנטי יהודית ("בורא עולם אינו מאזין לתפילותיהם של יהודים", אמר אחד מהם, והוזמן לביקור בארץ).

ישראלים, אפילו בשמאל, יתקשו כנראה להאמין שפעם היה אפשר גם אחרת. בשנות ה-60 וה-70, הדיפלומטיה היעילה ביותר של ישראל באירופה הייתה לא-פורמלית, זו של מפלגת העבודה, באמצעות קשריה הענפים עם השמאל הסוציאל-דמוקרטי.

גם לאחר שהתנהלותה של ישראל התחילה לעורר אי-נוחות בשמאל הזה, על מערכת היחסים שרתה אינטימיות כמעט מופרזת. היא נבעה ממסורת של אהדה עמוקה לניסוי החברתי הנועז של הציונות הסוציאליסטית.

אני נזכר באקט האהדה האחרון של השמאל האירופי לשמאל הישראלי, כאשר מנהיגי האינטרנציונל הסוציאליסטי נאספו בהיכל התרבות בתל אביב לוועידת מפלגת העבודה, שבחרה בפברואר 1977 ביצחק רבין להיות מועמדה לראשות הממשלה. היה אפשר להתחכך במרפקיהם של מנהיגי העבר, ההווה והעתיד של אירופה.

בחודש שעבר מצאתי צילום של יאיר גולן בראש העמוד הראשון של עיתון שמאלי סקוטי, השונא בשיעורים פחות או יותר שווים את ישראל, את אנגליה ואת המערב. הצילום הראה את גולן בחברת שר בריטי, בוועידת מפלגת העבודה הבריטית. העיתון הוקיע את השר על ידידותו לגנרל הישראלי שוחר הג'נוסייד.

בעיני שמאלנים סקוטיים, מנהיג השמאל הישראלי הדמוקרטי, שמפלגתו חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי, הוא עוד רוצח ציוני אחד.

עדיין עוד אפשר

היש דרך חזרה מן המדבר הזה? דרום אפריקה ניסתה להראות לעולם החיצון שהיא קצת פחות נוראה. היא הפסיקה את תמיכתה במשטר המיעוט של המתיישבים הלבנים ברודזיה (כיום זימבאבווה), והוא קרס תחתיו. היא הסתלקה מתביעת הבעלות שלה על דרום מערב אפריקה (נמיביה).

אבל לא עלו יפה ניסיונותיה הלא-שיטתיים, הלא-רציניים, למצוא נוסחה, שתפטור את מדינת הלאום מתלותה במערכת של אפליה גזעית, בין השאר מפני שלא נעשו מוקדם מספיק. האם הגענו לשם? אלוהים ישמור. עדיין אפשר למצוא נוסחה, אבל היא תחייב מאמץ היסטורי עצום ממדים, ללא שהיות.

***

כתבתי כאן לפני שבועיים שהבריטים איבדו 57 אלף חיילים ביום אחד ב-1916. טעיתי, זה היה מספר כל נפגעיהם, כולל פצועים ונעדרים. מספר ההרוגים עמד על 19 אלף. תודה למתקניי.