טראמפ דוחק את הודו לפינה, וזה עלול לעלות לו ביוקר

תוכנית המכסים חובקת העולם של הנשיא דונלד טראמפ מערערת פעמים רבות את היחסים של ארה"ב עם מדינות שנתפסות כידידות של וושינגטון. אחד השיאים התרחש בשבוע שעבר, כאשר חתם טראמפ על צו שמטיל מכס נוסף של 25% על סחורות הודיות - אחרי שכבר הטיל מס בגובה דומה ב־1 באוגוסט - כקנס על כך שהודו רוכשת נפט ונשק בהיקפים גדולים מרוסיה וכך לטענת טראמפ מסייעת לממן את פעילותה המלחמתית. העיתוי לא מקרי: בסוף השבוע יתקיים מפגש פסגה בין טראמפ לנשיא ולדימיר פוטין באלסקה, בו תידון אפשרות להפסקת האש באוקראינה.

● המדינה שמצליחה לעקוף את ישראל ביצוא מערכות לייזר
● כותרות העיתונים | דיווח: דרום סודאן הסכימה לקלוט פליטים מעזה. זה מה שתקבל בתמורה

המהלך האגרסיבי עורר תדהמה כפולה: ראשית, הודו היא הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם והצומחת ביותר - והשאלה איננה עוד האם תעקוף את גרמניה בדרך למקום השלישי, אלא מתי. שנית, רק לפני חצי שנה הכריז טראמפ יחד עם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, על הקמת נתיב סחר שיחבר בין המדינות דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן, ישראל ואירופה.

"הוא חבר נפלא", שיבח טראמפ את מודי בפגישתם, מהראשונות שהתקיימו בכהונתו הנוכחית, ובהמשך הציבו השניים יעד להכפלת הסחר בין המדינות ל־500 מיליארד דולר עד סוף העשור. כעת, איום המכסים מרחף מעל כ־55% מסך היצוא ההודי לארה"ב - כך לדברי השר לענייני מסחר ותעשייה, ז'יטין פרסאדה.

ד"ר אושרית בירודקר, חוקרת בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS), חברת פורום דבורה ומנכ"לית חברת Indivade, מסבירה כי המהלך נוגע בעצב חשוף: הגאווה הלאומית ההודית. "הלך הרוח השולט הוא 'טראמפ לא יהיה זה שיכופף אותנו'".

לדבריה, "התפיסה החיובית שהייתה בהודו סביב טראמפ ערב הבחירות (למעלה מ־50% הביעו ביטחון ותמיכה במנהיגותו) עלולה להתהפך כעת. ההודים מרגישים מעט נבגדים".

נתונים רשמיים של ממשלת ארה"ב מראים כי היקף הסחר בין המדינות הגיע אשתקד ל־212.3 מיליארד דולר, עלייה של 8.3% משנה קודמת. עם זאת, הגירעון המסחרי מציק לטראמפ: 67.7% מתנועת הסחורות היא יצוא הודי, בעוד תחום השירותים כמעט מאוזן.

הבטן הרכה של פוטין

בשם הרצון לפגוע בבטן הרכה של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין באמצעות לקוחת נפט מרכזית, נראה כי טראמפ בוחר להתעלם ממדיניות החוץ הייחודית של הודו, או לכל הפחות מתקשה להבינה.

מדיניות זו מתאפיינת במערכות יחסים קרובות עם שורה של יריבים גיאו־פוליטיים, בהם ישראל ואיראן, ארה"ב ורוסיה ואפילו סין. נינה סלמה, מומחית למדיניות החוץ של הודו מאוניברסיטת רייכמן, מספרת כי ההודים פועלים בתוך מסגרת של ריבוי קשרים. "כאשר שותפה אסטרטגית של הודו כמו ארה"ב מחליטה לשנות מדיניות, במקרה הזה מכסים, הודו כבר מתחילה לבחון ולבדוק אילו מדינות אחרות יכולות לגשר על הפער".

היא מוסיפה, כי "יש חברי פרלמנט שאמרו כי ברגע שהמכסים יוטלו, לא יהיה שווה לאזרחים אמריקאים לרכוש מוצרים הודים. על כן, הם בוחנים פתרון לכך. האם שינוי המדיניות האמריקאית ישנה את היחס לרוסיה שאף היא שותפה אסטרטגית? ממש לא. השכם וערב אומרים ההודים כי יש להם אסטרטגיה אוטונומית".

מדיניות חוץ עצמאית

"סין חטפה מכסים מעל כולן, והודו אחריה. הודו של היום איננה הודו של הקדנציה הראשונה של טראמפ. בין המדינות יש היסטוריה של שיח חירשים - ותמיד היו מחלוקות", אומרת ד"ר לורן דגן עמוס, חוקרת מדיניות החוץ והביטחון של הודו באוניברסיטת בר אילן, וחברת פורום דבורה. המשותף להודו ולסין, מעבר למכסים, הוא היותן היבואניות הגדולות ביותר של הנפט הרוסי הזול.

בעוד יבואו לאירופה צנח בעקבות המלחמה באוקראינה והסנקציות שהיא הביאה, הודו הגדילה את רכישתו פי 19, והפכה את רוסיה לספקית מספר אחת שלה (מ־100 אלף חביות ביום ל־1.9 מיליון). היבוא הסיני צמח ב־50% במהלך המלחמה, ל־2.4 מיליון חביות ביום.

לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, 70% מיצוא הנפט הרוסי ב־2023 הגיע להודו. פטראס קטינאס, אנליסט אנרגיה ב־CREA, מעריך כי ניו דלהי חסכה כ־33 מיליארד דולר הודות למחיר הנמוך שרוסיה מציעה בעל כורחה.

ד"ר בירודקר מציינת כי סביר שטראמפ יתקשה לנתק את הודו מהנפט הרוסי. "בשביל שזה יקרה, טראמפ יצטרך להביא משהו בתמורה להודים. את זה האמריקאים עוד לא מבינים. הודו היא מדינה עם גאווה לאומית משמעותית, שביסוד מהותה לא להיכנע לתכתיבים זרים. טראמפ חשב שבדומה למלחמת הסחר והמו"מ שהוא מנהל עם מדינות אחרות, הודו תרד על ברכיה. זה לא קרה. בחודשים האחרונים מתנהל מו"מ עיקש, מקצועי ורציני".

בירודקר מדגישה כי טראומת הקולוניאליזם היא זו שעיצבה את מדיניות החוץ ההודית. לכך, מצטרפת ההינדוטבה (הלאומיות ההינדית), מאז עלייתה לשלטון של מפלגת BJP בהנהגת מודי.

"מדוע שהודו תוותר על ההזדמנות לרכוש נפט רוסי בזול, בעוד מדינות אירופה וגם ארה"ב סוחרות בדשנים וכימיקלים עם רוסיה? הודו נמצאת בתהליכי צמיחה משמעותיים שדורשים צריכת נפט לתמיכה בהם. היא צרכנית הנפט השלישית בעולם, והביקוש רק גדל. בעקבות המלחמה באוקראינה, הודו רוכשת נפט במחירים חסרי תקדים שלא יינתנו לה ע"י יצרניות אחרות. מדובר בהחלטה אסטרטגית כלכלית. היא חייבת לדאוג לאזרחיה ולהמשך תהליכי הפיתוח, ורכישת נפט רוסי היא חלק מהאינטרסים החיוניים של המדינה לביטחון אנרגטי".

 ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא סין שי ג'ינפינג / צילום: Reuters, MAXIM SHIPENKOV

פרויקטים משותפים

התסכול בהודו נובע בין השאר גם מכך שטראמפ הסתפק בהטלת מכס של 19% "בלבד" על האויבת הגדולה שלה, פקיסטן. לפי דיווח ברויטרס, בתגובה לצעד של טראמפ הודו הקפיאה רכש מתוכנן של כלי נשק אמריקאיים - בהם נגמ"שי סטרייקר מג'נרל דיינמיקס וטילי נ"ט מדגם ג'אבלין מהחברות ריית'און ולוקהיד מרטין.

ואולם, לא צפוי להיווצר ואקום בתחום הביטחוני, על אחת כמה וכמה כשספקית הנשק המרכזית של הודו היא רוסיה - כך עולה מנתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI). במהלך ההסלמה האחרונה מול פקיסטן לפני כשלושה חודשים (מבצע סינדור), ניכר כי הודו הייתה מוכנה בהיבטי התחמושת.

לצד שלוש סוללות הגנה אווירית מדגם S-400 שקיבלה מרוסיה כחלק מעסקה שכללה חמש סוללות, השתמשו ההודים בטילי שיוט ארוכי טווח מדגם Brahmos - פרי שיתוף פעולה עם רוסיה, שהם מייצרים על אדמתם. טילים אלה נמכרו למדינות שונות, בהן הפיליפינים שרק לאחרונה הודיעה כי ברצונה לרכוש נוספים.

אחת מההאשמות האמריקאיות נגד הודו, היא שהרוסים משתמשים בתוצרתה במלחמה באוקראינה. המודיעין האוקראיני מצא, כך לפי דיווח של אתר "מיליטרניי", שנציגי רוסיה והודו יתכנסו לפסגה בת ארבעה ימים החל מיום שישי, במטרה לבנות את תוכנית שיתוף הפעולה הצבאי לשנים 2026־2025. זו תכלול, בין השאר, הכשרות ואימונים משותפים, ועיסוק בייצור המשותף של טילי Brahmos ורובי קלצ'ניקוב AK-203.

זאת ועוד, יממה אחת בלבד לאחר הטלת המכסים ע"י טראמפ, היועץ לביטחון לאומי של הודו, אז'יט דובאל, כבר נועד בקרמלין עם פוטין. במרכז הדיונים, עמדה קבלת יתר סוללות ה־S-400 בעסקה.

 פעילים שורפים תמונות של נשיא ארה''ב במחאה על המכסים החדשים. כלכולתה, הודו / צילום: Reuters, Debajyoti Chakraborty

סין מחככת ידיים בהנאה

כיפופי הידיים בין ארה"ב לבין הודו עלולים ליצור מרוויחה מפתיעה: סין. המעצמות השכנות הולכות ומתקרבות לאחרונה. כך למשל, ביום שני הודיעה "אייר אינדיה" על השהיית טיסותיה לוושינגטון בגין "סוגיות תפעוליות", ויום לאחר מכן דווח בבלומברג כי הטיסות בין הודו לסין צפויות להתחדש בחודש הבא - לראשונה מאז הקורונה.

ההכרזה, לפי הדיווח, עשויה להתבצע בפסגת ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה (SCO), שתתקיים בסוף החודש בסין. במידה ואכן זה יקרה, רוסיה תרשום ניצחון קטן מול ארה"ב, שהרי שר החוץ סרגיי לברוב סיפר בחודש מאי כי מדינתו חותרת להחיות את טרויקה רוסיה-הודו-סין (RIC) - מסגרת שמוסקבה יצרה בשנות ה־90, אבל התכנסה בדרג המנהיגים בפעם האחרונה ב־2019 בשולי ועידת ה־G-20 ביפן.

הצרכים הכלכליים של הודו בסין - ממוצרי אלקטרוניקה ועד פאנלים סולאריים - כבר מובילים את ממשלת מודי להקל מגבלות על השקעות סיניות במשק המקומי. היקף היבוא ההודי מסין זינק, מ־65 מיליארד דולר בשנת 2020 ל־113 מיליארד דולר ב־2024

"אינני סבורה שההתפתחות הנוכחית תעמיק את יחסי הודו-רוסיה", מסכמת ד"ר בירודקר. "היחסים הללו בירידה במשך יותר מעשור, מלבד ההזדמנויות שנוצרו בגלל מלחמת אוקראינה. זהו משבר שיחסי ארה"ב והודו חוות כרגע, וכמו כל משבר - גם זה ייפתר".

לדבריה, "החזון שהודו מעוניינת בו זה עולם רב־קוטבי, שבו יש מקום ליחסים עם רוסיה וארה"ב. בינתיים, כאב ראש לא קטן צפוי לוושינגטון, כיוון שההודים לא יוותרו בקלות".