ברכבת חושבים שאם הם לא מתכננים מראש, גם אתם בטח לא

מרבית החברות הזרות באות ונוטשות בהתאם להתפתחויות הביטחוניות. התוצאה: מי שרוצה ודאות יבחר כנראה חברה מקומית, וכך הביקושים גבוהים מאי פעם - וגם המחירים. האם יש מה לעשות בנדון? כן, אבל קשה לראות צעד שבאמת ישנה את התמונה. נניח שהממשלה תפעיל לחץ על החברות המקומיות להפחית מחירים, הביקושים כנראה יגדלו והמטוסים יתמלאו. גם תמריצים לחברות הזרות עובדים עד השלב שבו הצוותים אינם חשים בטוחים.

הימשכות המלחמה משפיעה גם על רבדים כמו החלטת הריבית של בנק ישראל. לאחר ההחלטה מהשבוע, להשאיר שוב את הריבית ללא שינוי על 4.5% - כמו בכל החלטה מאז ינואר 2024 - המסר לשוק ברור: כל עוד חוסר הוודאות לגבי המשך הלחימה בעזה גבוה, אל תצפו לשינוי משמעותי. כן, גם אם הנגיד האמריקאי יוריד ריבית.

אלה רק שתי דוגמאות ויש רבות נוספות. מלמדים על כך גם נתוני הלמ"ס: לפני 4 שנים קרוב ל-40% ממשקי הבית הצליחו לחסוך, אך שיעור זה ירד לכ-28% בלבד. ריבית היא מחיר הכסף, וכשהיא כה גבוהה, ההשלכות מורגשות בציבור כולו.

הכלכלה הישראלית איתנה. נתוני הצמיחה שמעידים על התכווצות עשויים להטעות בשל 12 ימי הלחימה מול איראן. האינדיקציות מצביעות על ריבאונד מהיר לקצב שבו הורגלנו. ולמרות הכול, כל עוד הערפל בנוגע לעתיד כה כבד, נמשיך לשלם יותר.

בר לביא

לא חסרות דוגמאות. אחד מבתי ההשקעות הגדולים בישראל הפסיק לפני שנים ספורות להשקיע באנרגיה מסורתית ופספס כמה שנים של תשואות מצוינות בגז ונפט (126% בתוך שלוש שנים ו-520% בתוך חמש). בסוף החליטו שם להתקפל ולחזור להשקיע בתחום, אך האיחור גבה מחיר.

כשהטרנד העולמי היה ESG (השקעות שמביאות בחשבון שיקולי סביבה, חברה וממשל תאגידי), חברות החליטו בשם המוסר להפסיק להשקיע בתעשיות הנשק - אחת מהן היא אותה קרן נורבגית. קרנות ה-ESG סיפקו אומנם תשואה של 83% בחמש שנים, אך זו הייתה נמוכה ממדד S&P 500, שעלה ב-103% (כולל דיבידנדים, 88% בלי) והרבה מתחת לתשואת מדד תעשיות ביטחוניות בארה"ב, שקפץ ב-132%. בשנה האחרונה הקרן הנורבגית סופגת על כך ביקורת מבית. מנהיגים מהמרכז כינו זאת צביעות, בצרפת הרגולטור יצא נגד "מכשול לא נחוץ להשקעה בחברות ביטחוניות" ובגרמניה השמרנים הבטיחו "להסיר חסמים".

קרן העושר יוצאת מישראל אחרי שבורסת ת"א הציגה השנה תשואות חזקות. אף אחד לא מבטיח לנורבגים שהם לא יגלו בעוד כמה שנים ששוב הם פספסו בשורה התחתונה.

נתנאל אריאל

בראיון לגלובס, שאלתי את מנכ"ל רכבת ישראל (בפועל) אבי אלמליח למה השיבוש המתוכנן לא פורסם לפני שהוקדם, והאם לא ראוי להודיע על שיבושים מתוכננים זמן מה מראש, כדי שאנשים יוכלו להיערך. תגובתו: "הציבור שרוצה לנסוע לא מחפש רכבות שבועיים קודם. אנחנו מסיימים את התכנון ממש סמוך לאירוע, ולפני כן אין טעם לפרסם". התשובה מדהימה בשני רבדים: האחד, "אנחנו מסיימים את התכנון ממש סמוך לאירוע" זו אולי בעיה בפני עצמה; והשני, ההנחה שהציבור לא מתכנן נסיעות זמן רב מראש.

קו מרכזי ברכבת בווינה נסגר לסירוגין לצורך שיפוצים, והחברה המפעילה מיהרה להודיע באתר שלה על האפשרות לשיבושים בין 2023 לסוף 2027. בפריז מפרסמים עבודות לפחות רבעון קודם לביצוען. לעתים חייבים לתכנן תוכניות מראש - למשל עבודה מהבית בניגוד למשרד, שלפעמים צריך לסגור זמן רב מראש, או אפילו נסיעה לחופשה. הגישה שאם אנחנו לא מתכננים קדימה כנראה שאף אחד לא - היא גם שגויה, וגם מעידה בשורה התחתונה על השירות שאנחנו מקבלים מהרכבת.

עידן ארץ