האנשים שנפרדו מהניידים, ובטוחים שזה הדבר הכי טוב שקרה להם

סביון לוי (39), הייטקיסט ממודיעין, החליט לפני כשנתיים לצאת לראשונה לריטריט של צום דיגיטלי בקיבוץ בצפון. הריטריט הציע סדנאות מדיטציה ויוגה ושילב טכניקות של ויפאסנה (שתיקה מלאה), והיה לו תנאי הכרחי - התנתקות מהטלפון הנייד ומכל מסך שהוא. לחלק מהאנשים ניתוק כזה מהסמארטפון לשבוע נשמע כמו עונש אכזרי במיוחד, אלא שלוי דווקא התחבר לקונספט. "אנחנו מוקפים 24/7 בטכנולוגיה, אז מבחינתי זה היה לעשות ברקס: לא לצרוך שום סוג של טכנולוגיה, לא דרך המחשב ולא דרך הסמארטפון", הוא מספר. "מאז פעם בחצי שנה או שנה, למשך שבוע, אני עושה עצירה בחיים".

● ראיון | "הרגולטור אמר לי לוותר על התפקיד. מה קרה, אני מצורע?"
● ראיון | מייסדת באמבל רוצה ש-AI תבחר לכם את הדייט

מה הניע הייטקיסט, שכל היום מצוי בעולם הדיגיטלי, לברוח ממנו? "זה נולד משחיקה בשגרת חיים שחוזרת על עצמה. זה חלק מתהליך גדול יותר שאני עושה, של לעצור ולהבין מה הדרך הנכונה ביותר לחיות. אני לא רוצה רק לזרום, כאילו אני בנהר, אלא להבין איך לחיות בצורה הטובה ביותר. ובשאלות האלה הצום הדיגיטלי הוא כלי להשגת המטרה".

מה אומר בפועל צום דיגיטלי, או כמו שהוא מכונה באנגלית Digital Detox? הרעיון הוא להימנע למשך תקופה באופן אקטיבי משימוש במכשירים טכנולוגיים, כמו סמארטפונים, טלוויזיות, מחשבים, טאבלטים, או רשתות חברתיות. יש מי שמחריג את השימוש עבור מקום העבודה למשל, אבל הרעיון הבסיסי הוא לקבוע גבולות גזרה ברורים מאוד ולהפוך את השימוש בדיגיטל למועיל יותר ושלילי פחות.

למה התעורר הצורך הזה? אל מול תחושת ה־FOMO (שאם לא נראה מה עומד מאחורי הצפצוף, אם לא נפתח את אייקון המייל ואם לא נתעדכן במה שקורה ברשתות החברתיות, פשוט נפסיד משהו) קמה תגובת נגד: JOMO.

במקום החשש מהחמצה, בואו נחגוג את ההחמצה! בואו נחמיץ במתכוון, כי שום דבר מרגש לא קורה במקום אחר, ובה בעת נצמצם כמה שאפשר את תיעוד החיים ופשוט נחיה אותם. פשוט? מורכב.

"הרשתות החברתיות מראות שכולם נמצאים במסיבה, שכולם בתאילנד, ונותנות לנו תחושה מתמדת של החמצה", מסבירה ד"ר לירז מרגלית, דוקטור לפסיכולוגיה חברתית העוסקת בחקר התנהגות בעידן הדיגיטלי. "גם בוואטסאפ, כשרצות הודעות בקבוצות שכולם הולכים לפה וכולם הולכים לשם, אנחנו מרגישים פספוס תמידי.

 ד''ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי / צילום: דן אלון

"נגד התחושה הזאת אנחנו רואים את ה־Joy Of Missing Out, שמציעה גישה חדשה לחלוטין - תבינו ששום דבר מרגש לא קורה במקום אחר. ואיך אני מחמיץ בכוונה? איך אני מפסיק לתעד? באמצעות צום דיגיטלי".

"ביד אחת נדנדה, ביד השנייה טלפון"

אלעד זוהר (43), מגיש, מנחה וחזאי ברשת 13, עושה צום דיגיטלי למשך ארבע שעות בכל יום. בפוסט שפרסם והפך לוויראלי הוא חשף את הרקע להחלטה. "כאבא במשרה חלקית, את שני הבנים שלי אני אוסף מהמסגרות באופן קבוע… ואז מגיע איזה ביפ-ביפ קטן ושוב מסיט את תשומת לבי. בכל פעם שבני שואל אותי שאלה ומקבל תשובה ממולמלת מבעד למסך מלבני - משהו בשנינו מת. הבנתי ממקום עמוק: אני יכול להיות אבא מעולה ואני יכול להתעסק בנייד שלי - אבל אני לא יכול לעשות את שניהם".

 אלעד זוהר / צילום: פרטי

לאור התובנה הזאת החליט זוהר להגדיר זמן אבהות, בין 17:00 ל־21:00 בכל יום, שבמהלכו הוא משתיק ומחביא את הטלפון. "בהתחלה השארתי את הנייד באוטו. זה עזר מאוד", הוא משתף את גלובס. "כדי לקבע את התרגיל הזה רכשתי טלפון ללא חבילת גלישה שישמש אותי לשיחות ועדכונים עם המשפחה. בתום הזמן אני מתחבר ומתעדכן בכל מה שממתין לי בעולם החיצון. ובינתיים עברו ארבע שעות שבהן לא קרה שום דבר חשוב יותר מהבנים שלי".

זוהר מרגיש שמדובר בהחלטה הטובה ביותר שקיבל. "ברגע שאתה מתרחק מהסלולר, אתה מתרחק ממה שהוא מביא איתו - חשיפה לדברים שהם לא אתה, לא חייך ולא המשפחה שלך, ואתה מתנקה מבפנים. אתה ממש מרגיש את ההוויה כרגע. בשבילי זה היה טו מאץ'. הבנתי שאני חווה את כל הסופות והסערות מסביב, רק לא את הדבר האמיתי".

להורים שנמצאים עם הילדים והנייד בגינה הוא אומר: "אם אתם מחזיקים את הנדנדה ביד אחת ואת הטלפון ביד השנייה - והבעות הפנים שלכם זה הפוסט, הטיל או הבשורה הקשה - מה אתם חושבים שהילדים רואים על הפנים שלכם?".

"זו גמילה לכל דבר ממשהו שהפך לחלק מאיתנו"

ההבעה הזאת היא רק הקצה של תופעה חברתית רחבה. אבל האם מדובר בהתמכרות? מנתונים שאסף איגוד האינטרנט הישראלי על שימוש ברשתות חברתיות ושירותים מקוונים בישראל נכון ל־2024 עולה כי 98% מהאוכלוסייה בארץ משתמשים ביוטיוב ובוואטסאפ. 95% מהמשתמשים מדווחים על שימוש יומיומי בוואטסאפ.

לפי דוח האינטרנט של בזק, 48% מהמבוגרים נמצאים לפחות שלוש שעות ביום במדיות החברתיות ו־23% מהמבוגרים נמצאים לפחות חמש שעות ברשתות החברתיות. כשמסתכלים על בני נוער, הנתונים אף מדאיגים יותר. 63% מהם מבלים לפחות שלוש שעות ביום במדיות החברתיות ו־34% גוללים לפחות חמש שעות ביום. כשנשאלו הנבדקים אם הם מכורים לרשתות החברתיות - 40% מהבוגרים ענו שכן ו־60% מבני הנוער הכריזו על התמכרות מודעת.

"רשתות חברתיות אמנם לא מוכרות כגורם ממכר על פי ארגון הבריאות העולמי, אבל הממשקים שלהן בהחלט בנויים באופן שמקדם התנהגות התמכרותית. המשמעות היא שזה מייצר הפרעה התנהגותית - אבל לא כזו שפוגעת לי בתפקוד כמו התמכרות להירואין", מסבירה ד"ר יפעת מור, מומחית אסטרטגיית אימפקט דיגיטלית ומרצה באוניברסיטה העברית, "אם אלה התראות שלרוב יסיטו את תשומת הלב שלנו ממשימה אחרת, פיד אינסופי שלא מייצר לנו סימני עצירה והמרדף אחרי רצייה חברתית ולייקים".

 ד''ר יפעת מור, האוניברסיטה העברית / צילום: לירון ויסמן

ההתמכרות הזאת קשורה לדופמין שמשוחרר בגוף בתגובה למה שצורכים ברשת, ויש מי שכבר רואה בזה סם ממכר.

לוי למשל מעיד כי אחרי שהניח את הנייד בצד חווה ממש תסמיני גמילה. "בימים הראשונים יש את העקצוץ הזה שמוכיח שיש פה סימפטום של התמכרות. היום, כשאני עושה צום דיגיטלי אני לא מרגיש את זה, ואני כבר יודע מה הולך להיות. שחררתי".

"זו גמילה לכל דבר", אומר שגיא פלדמן (35), יועץ תקשורת ואסטרטגיה. הוא חייב להיות מחובר לנייד כדי לדעת מה אומרים על הלקוחות שלו ברשתות החברתיות ולהיות זמין למשברים, אבל מצא דרך ביניים ומכבה את הנייד רק בסופי שבוע: "בלי שיחות, וואטסאפים, אפליקציות שאנו גוללים בהן כאילו הן שבחרו בנו ולא אנו בחרנו בהן. זה ויתור על משהו שהפך לחלק בלתי נפרד מאיתנו".

 שגיא פלדמן / צילום: אלירן שרעבי

פלדמן התחיל בצום כשהיה כתב בתקשורת, אז החזיק בשני טלפונים ניידים - אחד לצורכי עבודה ואחד אישי. "הניתוק הזה גרם לי להיות נוכח ברגע, ליהנות ממנו ובעיקר לעצור במרדף חסר הסיכוי סביב הפחד מהחמצה. בחישוב מוערך שמבוסס על שש השנים האחרונות מאז שהתחלתי - הייתי בצום ווירטואלי 314 ימים לסירוגין, מה שאומר שהרווחתי כמעט שנה שלמה של חוויות שנהניתי מהן בלי מבט לתוך המסכים".

מחקרים שונים מהעולם מעידים שהשימוש הבלתי פוסק בנייד יכול לייצר בעיות דימוי עצמי קשות, ביטחון עצמי נמוך, בעיות שינה, דיכאון וחרדה, פגיעה בניהול הזמן ואפילו פגיעה בפעילות הגופנית. מנגד, מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על כך שהניתוק מהניידים יכול לשפר את איכות החיים, מסייע להירגע, מגביר את תחושת הנחת, מעלה פרודוקטיביות ומחוברות עצמית, מסייע לישון טוב יותר, כי הגוף משחרר יותר מלטונין כדי להירגע, ובאופן כללי משפר את הבריאות - גם הבריאות הנפשית.

מחקר שפרסם המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (NCBI) בארה"ב בדצמבר 2024 בחן את ההשפעה של ניקוי דיגיטלי על רמות חרדה ודיכאון בקרב צעירים. המדגם כלל 467 משתתפים (51.6% גברים, 48.4% נשים) בני 30-18, במצבים תעסוקתיים שונים. רמות החרדה והדיכאון של המשתתפים נמדדו לפני ואחרי תקופת צום דיגיטלי בת שבועיים, ונמצאה ירידה מובהקת בהן לאחר הצום.

"לא מצליחים לרגע לעצור ובאמת לחיות"

ויש מי שלקח את העניין כמה צעדים קדימה. לאחר כמה צומות דיגיטליים שעלו יפה, צבי מרמור (27), מתכנת ומילואימניק שגר בירושלים, החליט לעבור לטלפון חצי טיפש. "זה טלפון מקשים שיש בו וואטסאפ ואת האפליקציות של ווייז ומוביט", הוא מסביר. "העולם של היום לא מאפשר לנו להתנתק לגמרי מהטלפון החכם. לדוגמה, ארנק דיגיטלי זה סטנדרט וממש מחייבים אותך להיות עם הסמארטפון ביד. אז הניתוק שלי זה האיזון שמצאתי".

 צבי מרמור / צילום: פרטי

התוצאות, לדבריו, היו מדהימות. "פתאום יש לי יותר זמן ביום. אני קורא ספרים, שומע פודקאסטים, רואה יותר דברים - ואני לא מרגיש שאני מפספס שום דבר. הצום הדיגיטלי עושה לי רוגע, שקט וצלילות. זה מוריד את הווליום המאוד גבוה שיש בחיים. גם מבחינה גופנית, החושים מתחדדים. פתאום אתה חווה דברים כמו צלילים ואוכל בצורה חזקה יותר, בגלל שהמוח שלך נרגע ואתה לא דואג ממה שקורה מסביב או בחדשות".

ד"ר מרגלית מסבירה כי התופעה הזאת היא חלק מתנועת ההאטה. "אצל האליטות החדשות זה בא לידי ביטוי בלגדל ירקות בגינה בבית, לייצר את הכלים של עצמך מחמר או לבנות את הרהיטים שלך. התנועה הזאת מדברת על זה שאנחנו רוצים להשיג כל כך מהר את המטרות שאנחנו לא מצליחים שנייה לעצור ולחיות. ומי האויב הכי גדול של העצירה? הרשתות, הנוטיפיקציות, המכשיר הנייד שכל הזמן מזכיר לי איפה אני צריך להיות ומה אני צריך לעשות".

המטרה בגישה היא להפסיק לתת לנייד שלנו לנהל אותנו. "הנייד מייצר חרדות וסטרס בלתי פוסק, כי הוא אומר לי בכל שנייה מה אני צריכה לעשות, מה לקנות, ומייצר השוואה החברתית, שזה האויב הכי גרוע של האושר. אז תנועת ההאטה באה ואומרת: בואו תתחילו לחיות חיים אחרים, וזה אומר גם להתנתק מהמכשירים".

לדבריה, "צום דיגיטלי מתקשר פעמים רבות גם למינימליזם, לפילוסופיה שאומרת: תטילו ספק בחשיבות של לצבור כל הזמן וליצר סמלי סטטוס, אם זה כסף או רכוש או תארים. לתוך זה נכנס גם הצורך בצבירה של טראפיק דיגיטלי ברשתות".

אז למה לא פשוט להניח את הטלפון בצד כשרוצים קצת להשתחרר?
"אנשים מבינים שבלי צום דיגיטלי ממש, מרחק אמיתי וכללים ברורים - אין להם סיכוי לשלוט על היצר. ההפסקה היזומה הזאת של השימוש בטכנולוגיה לתקופת זמן מוגדרת מסייעת לנו לשלוט בעצמנו, להפחית חרדות ולחיות את החיים שאנחנו רוצים לתקופה הזאת".

לכל אחד יש את הצום שלו

לא כולם נפרדים מהנייד לפרקי זמן ארוכים או קבועים. יש כאלה שרוצים ליהנות מהחוויה באופן קצת פחות מחויב, ומצאו דרכים אלטרנטיביות.

אצל יעל מורוזוב (31), בעלת סטודיו לפילאטיס בתל אביב, מנחה ריטריטים בארץ ובעולם ויוצרת תוכן בתחומי וולנס והתפתחות אישית, זה התחיל בכלל בטיול בחו"ל לפני שלוש שנים. "הייתי מנותקת מהטלפון יותר משבועיים. בהתחלה זה הרגיש מוזר, אבל די מהר גיליתי כמה זה בריא. מאז זה הפך להרגל שאני חוזרת אליו. לפעמים בשבת אני שמה את הטלפון בצד ל־24 שעות, וזה מרגיש כמו מתנה קטנה לנפש. כמישהי שעובדת רוב הזמן דרך הטלפון, הניתוק הזה הכרחי ומאפשר לי להתחבר לעצמי".

למורוזוב אין מועד קבוע לצום, אך היא חוזרת אליו בתקופות שהיא מרגישה בו צורך. "אני מתנתקת כשאני רוצה לדייק את עצמי. אנחנו לא שמים לב כמה זמן הולך על גלילה אינסופית, כמה פעמים אנחנו פותחים אפליקציה בהיסח דעת, כמה רגעים יפים נעלמים".

אלדד אהרוני (46), מלווה עסקי לקוסמטיקאיות ועסקים בתחום הביוטי, יצא לצום דיגיטלי של שלושה חודשים - אלא שהוא כן נכנס לרשתות החברתיות, רק למטרות עבודה. "יש לי עסק שמצריך אותי להיות פעיל מאוד ברשתות - טיקטוק, פייסבוק, אינסטגרם, גוגל. אז בשבילי צום דיגיטלי אומר להתנתק מכל אלה, למעט ענייני עבודה". בתקופות האלה גם הוואטסאפ שימש אותו לעסק בלבד. "כל הקבוצות עברו לארכיון והפסקתי את כל ההתראות".

 אלדד אהרוני / צילום: פרטי

למה בעצם יצאת לצום הזה מלכתחילה?
"הכול הציף, הכול היה יותר מדי, במיוחד במלחמה, הרגשתי שאני משועבד. הבנתי שאני צריך לנקות את הנפש ואת הראש".

אז הוא כתב לכל האנשים סביבו שהוא יוצא "לחופשה דיגיטלית", ולדבריו, אז הגיע השקט. "לא אשקר שבשבוע הראשון, כמו כל התמכרות, היה קושי גדול מאוד ולא ידעתי איך לאכול את זה. בהתחלה זה גם יצר לי חרדה בגוף. דגדג לי בעצמות להיכנס לפייסבוק, וכדי להימנע מזה הסתרתי את האפליקציות. אבל אחרי שבוע כבר נהניתי".

"יש הרבה אופנים של התנתקות והם נעים על הציר שבין הפחתת חיכוך, או התנתקות חלקית להתנתקות מלאה", מסבירה ד"ר מור. "יש גם ציר שנע בין התנתקות זמנית, שיכולה להתבטא בשמירת שבת או באחסון הטלפון בזמן הלימודים או פעילות חברתית, לבין התנתקות תמידית".

ניתן גם להשתמש באמצעים מובנים בתוך הרשת. "אפשר למשל להגדיר שאני לא רוצה לקבל תוכן מאדם מסוים או להציג מספר לייקים בפיד שלי", מציינת ד"ר מור. "למנגנונים האלה אנחנו מתייחסים לעתים קרובות כאמצעים להפחתת חיכוך, שבהיעדרם אולי היינו משתמשים פחות או בכלל לא, אבל הם בעצם מאפשרים את המשך השימוש ברשת - רק בלי הגורם המפריע".