סאגת הגוש הגדול מלמדת: לפעמים משתלם לחכות 50 שנה

השר לא יכול לטעון שלא הוצגו בפניו נשים מתאימות שהיו מעוניינות בתפקיד. עוד בשלבים המוקדמים של הליך האיתור נעשו פניות לכעשר בכירות לשעבר באגף התקציבים ובאוצר, בשאלה האם ירצו בתפקיד. רובן ענו שלא, אבל היו כמה שכן. הפניות לא נעשו על ידי אנשי סמוטריץ', אלא באופן עצמאי, והועברו לידיעתו.

"מבדיקה שערכנו, אנו יודעות כי ישנן מועמדות בעלות כישורים מצוינים, ניסיון עשיר ויכולת להוביל את האגף במקצועיות לטובת המדינה. נשמח להעביר לך את שמותיהן", כתבו לסמוטריץ' עוד באפריל רגינה אונגר, יו"ר פורום הדירקטוריות; הדר צופיוף הכהן, מנכ"לית איגוד הדירקטורים; ופרופ' מרים שוורץ-זיו מהאוניברסיטה העברית. אולם, איש מטעמו של סמוטריץ' לא חזר אליהן כדי להתעניין במועמדות.

במשך חודשיים נמנעה ועדת המינויים של נציבות שירות המדינה להתכנס לדון במינוי פרוזנפר. הנימוק היה רצונה לראות הסכם ניגודי עניינים חתום בין המועמד למשרד המשפטים בטרם תתקבל החלטה. בסוף, הפסילה כלל לא נגעה בניגודי העניינים של פרוזנפר מול עסקיו בעולמות הפיננסים, הביטוח והייעוץ האסטרטגי. כדי להבין שפרוזנפר אינו אישה, לא צריך היה להמתין חודשיים.

כעת תרחיש אפשרי הוא שסמוטריץ' ימנה לתפקיד הבכיר ממלא מקום זמני לתקופה ארוכה. במינוי כזה, סמוטריץ' כמעט ואינו מוגבל בשיקולי שוויון מגדרי, והוא יוכל למנות גברים כראות עיניו.

אורן דורי

המנהלים המיוחדים לגוש הגדול, שמונו לפני כ-16 שנה לנהל את הליך פירוק השיתוף על הקרקע (במקום המנהלים הראשונים, שמונו בערך 30 שנים לפניהם), נכנסו להרפתקה שלא ידעו איך תסתיים, ומתי. הם גם לא ידעו ולא תיארו לעצמם בכמה יעלו מחירי הקרקעות ומחירי הדירות בתקופה הזו, וכמה מיליארדים תהיה שווה אחת הקרקעות היוקרתיות בארץ כיום, כאשר ההליך יבוא לסיומו. רק כדי לסבר את האוזן, קרקעות מדינה ברובע שדה דב שווקו השנה בסכום כולל של כ-11 מיליארד שקל.

אין ספק שמנהלי הגוש הגדול עשו עבודה קשה מאוד לאורך השנים. סיזיפית. חוץ מזה, ספק אם מישהו מאיתנו היה מסכים לקחת על עצמו עבודה שבה "מבטיחים" לו כי השכר שיקבל יגיע רק בעוד 15 שנה. אבל ההמתנה הייתה שווה את זה: מחיר הקרקע, ובהמשך לכך שווי הזכויות, עלו משמעותית לאורך אותן 15 שנים, ועם כ-25 יחידות דיור שמקבל כל אחד מחמשת המנהלים, לפי טבלת חלוקת הזכויות שפורסמה השבוע, אפשר לדעת בוודאות דבר אחד: השתלם להם.

יובל ניסני



על פניו, המהלך טוב לביזנס. לקוחות בינלאומיים, ולעתים גם עסקים גדולים בישראל, מחפשים לא אחת את השם הכי גדול והכי בולט. מבחינתם, הגודל הוא תו תקן לאיכות. בנוסף, מיזוג עשוי לסייע למשרדים המתמזגים להשלים חוסרים מבחינת תחומי פעילות הנחשבים לפחות חזקים אצלם, ויש גם יתרונות תפעוליים ועסקיים לגודל.

אלא שללא קשר למיזוג האפשרי שעל הפרק, איכות השירות ללקוח מושפעת בראש ובראשונה מהניסיון והידע של עורכי הדין המלווים את העסקה או את התביעה - והרבה פחות מגודל המשרד שאליו הם משתייכים.

המשפט צועד יותר ויותר לכיוון של התמחות בענפים ספציפיים, חלקם נוצרים ממש בימים אלה נוכח תמורות טכנולוגיות, כמו סייבר, בינה מלאכותית, מסחר דיגיטלי וחדשנות פיננסית. אלה יצריכו התמקצעות והעמקה, בפירמות ענק ובמשרדי בוטיק גם יחד.

התחרות בזירת עריכת הדין בישראל, הקטנה יחסית, היא כבר כיום כה גדולה, שספק אם דווקא ההקמה של מגה-פירמות ברוח ארה"ב תעשה הבדל מבחינת טיב השירות ללקוחות בקצה.

עמירם גיל