ספרים לצלול אליהם: המלצות לימים הנוראים, ולא רק

ספר לקרוא בנשימה אחת

הסופרת איילת גונדר-גושן היא בעלת כישרון ספרותי וירטואוזי לזיהוי משברים חברתיים עמוקים הטמועים בחברה הישראלית, ולהציג אותם כמראה רפלקסיבית מול משברים גאו-פוליטיים בינלאומיים, הרי גורל. בספרה החדש נדמה כי כוחה הספרותי מגיעה לשיאים חדשים ומותחים נוסח ג'ון גרישם, עד לכדי רומן מערער ומדהים שנקרא בנשימה אחת.

● "אנשים לא ששים לדבר על ההורים שלהם שמתנוונים. זה לא נושא שיחה כיפי במסיבות"
● דמויות צבעוניות, דיאלוגים שנונים וברלין: "אחותי אירופה" צולל לעומקי ההגירה התרבותית

"אורחים" מספר את סיפורה של נעמי, עורכת דין צעירה שנשארת לבד בבית ומניקה את התינוק החמוד שלה, כשברקע מסתובב פועל ערבי. כשהמצב מסתבך, אדם צעיר נהרג והפועל נעצר, היא בוחרת לשתוק ולהסתיר את האמת, אפילו מיובל בעלה, יוצא יחידת 669. בני הזוג נקלעים להשתלשלות אירועים בלתי ניתנת לבלימה שכוללת בעל מכולת רוסי, נער אתיופי גאון והגירה לניגריה, ושם מסתבכים בפרשיות הקשורות לפסיכולוגית ילדים ישראלית ולביטחוניסט שמשתמש בידע מצה"ל כדי ללמד את הניגרים להילחם בבני עמם.

העלילה, הכתובה בשפה קריאה ומושחזת, אינה מרחמת על אף אחד מהגיבורים, שמגלים שאת הבית, ואת התסביכים שלו, לוקחים לכל מקום במזוודה. אף שהרומן הזה חזק באופן על-זמני, מכל שורה בו עולה התחושה כי מותחן פסיכולוגי נוקב וחד כל כך יכול היה להיכתב רק אחרי השביעי באוקטובר. כולו רווי אופל, רגשות אשמה, סחרור אירועים מצמית ונחשולי פחד, שבדרכם העקיפה מדברים על הכאן והעכשיו שלנו. חובת קריאה.

"אורחים", איילת גונדר-גושן. אחוזת בית, 245 עמ'

שורות גדושות תובנה

שירה היא מעקה גואל להיאחז בו. זאת לא אבחנה שלי כמובן, אלא ציטוט משירה המפורסם של המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה, זוכת פרס נובל ומודל נשי מכונן. נדמה כי ספר השירים השלישי של המשוררת וחוקרת הספרות מיטל נסים, מוכיח את היותה של השירה משענת לנפש האדם. השירים המדודים והמדויקים בספרה, מדגימים היטב את כוחה של השירה לנחם, לבאר, לבקר ולהסביר, את השטחים המכאיבים שבחיים, האובדנים שלא ניתן לתקן מלאים בכאב אנושי.

בעולם האמיתי המשוררת איבדה את אביה במפתיע למגפת הקורונה, מה שמילא את מחברותיה בשורות יפהפיות וגדושות תובנה. אם בשני ספריה הראשונים עסקה נסים במעמד האישה, מעמד המורה הישראלית, זהותה המזרחית והחיים בפריפריה, בספר "שם קשה לילד קטן", המגובש מכל השלושה, היא מחברת את כל אלו למהות שלה כבת - לאבא מת. ובו בעת, לאם פעילה לילדים חיים. השירים בספר קצרים וחותכים, מלאי כנות רגשית וסיטואציות משפחתיות משורטטות עד דק. תמצאו שירים ארס-פואטיים אימהיים - "שואבת חלב וכותבת שירה/ זו לא כמעט אותה הפעולה?/ אמש קראתי כי הרכב חלב האם/ דומה במאפייניו להרכב הדם/ ואף מכונה דם לבן - והלוא השירה היא דם שפוך. סילביה פלאת אמרה".

זאת לצד שירים העוסקים בחסרונו של האב: "כל פרפר שעל הקיר הוא אני האבלה/ הוא אני המחפשת סימנים של יה/ בכל תוכנית, בכל דרשה. איני בררנית ומסוגלת לעבור בקלות מרשימה/ מהרצאה של רב על עילוי נשמות/ לתוכנית בנטפליקס על הבלתי אמין/ הייתי ציוני/ אידי אמין בא לך בחלומות על ארץ הצבי".

"שם קשה לילד קטן", מיטל נסים, עם עובד. 84 עמ'

שיחות עם מיטב הסופרים

העיתונאית וחוקרת הספרות שירי לב ארי כינסה בספר עיון מעורר השראה שיחות שערכה עם סופרים וסופרות בעלי שם, לאורך שנים רבות של למידה ספרותית ענפה. ממרגרט אטווד, טוני מוריסון ואיאן מקיואן ועד לחיים באר, רונית מטלון ועמוס עוז, מדגימה לב ארי את כוחה של שיחה אינטימית של קוראת מיומנת עם סופרים מיומנים ועם הטקסטים שלהם, על האינטראקציות המרתקות בין ספרות לחברה ולפוליטיקה. בדומה ל"איך עשית את זה", ספרה של הלית ישורון המכנס שיחות עם מיטב המשוררים העבריים שלוקטו לאורך שנים בכתב העת "חדרים", "אוצר מילים" משמש כדי.אן.איי ספרותי המשרטט את הכרונולוגיה המרתקת של הספרות העברית מול ספרות העולם. מקסימים מכל הם הראיונות שבצעה לב ארי עם אתגר קרת, אורלי קסטל בלום וא.ב. יהושע המקומיים, שמעוררים געגוע מחודש לקרוא בספריהם הוותיקים. ספר לחובבי מאחורי הקלעים של הספרות, ולא רק.

"אוצר מילים - שיחות אישיות עם מיטב הסופרים מהארץ ומהעולם", שירי לב-ארי. עם עובד. 392 עמ'

פנטזיה אפוקליפטית

הסופר הצעיר אייל חיות-מן פרץ בתעוזה למדף הספרים העברי עם זכייתו בפרס ספיר לספרי ביכורים, על ספרו הייחודי "מסכת תהום". הנובלה החדשה שלו היא ספר המשך בז'אנר הפנטזיה היהודית, האפוקליפטית במידה, המתרחש מיד לאחר סיום הרומן.

נובלה זו כתובה מנקודת המבט של ישמעאל, גיבור פצוע נפשית שאיבד את נכסיו הרוחניים, ונשלח למשימה מסוכנת בעיר המבצרית קסרין, על מנת לכונן מחדש את זהותו האמיתית, תהליך שבסופו יגיע לגאולה אישית, ולתובנות (מלאת דם) על המין האנושי. מסעו רווי המכשולים, כולל מפגשים עם רבנים ואנשי שלטון, ביקור בפונדקים והצלת עבדים. המיוחד בספר זה היא השפה הסוחפת שלו, שתחושה אפוקליפטית מרחפת מעליה כמו רוח אלוהים על פני המים. "העולם כולו הצטמצם למידותיו של כלוב שלא היה בו די אוויר. בחרדת מוות כפה על רגליו הרועדות לשאתו הרחק משם, הרחק ועוד הרחק עד שמצא עצמו ברחוב שלא הכיר, מוטל על הקרקע באדרתו ובבגדיו הטובים, נשימותיו מקוטעות עדיין ודמעות שסירב להזיל צרובות בעיניו כברזל מלובן".

"בלשון בני אדם", אייל חיות-מן. הוצאת ״כריכה - סוכנות לסופרים״, 135 עמ'

כתיבה עדינה ומדויקת

"כשפקחתי את העיניים ראיתי שהוא התחיל לקלף את התפוז שקטף. הוא הביט בי בעיניים המנצנצות שלו, עם הציפורניים את התפוז והפשיט אותו לאט לאט, כאילו תכנן לעמוד ולקלף אותו כל הלילה. את רוצה אולי בכל זאת איזה פלח? שאל. לא, תודה, אמרתי והסתכלתי על טלאי הקליפה נושרים על האדמה כמו דמעות. אולי אלך הביתה? שאלתי, במקום פשוט להגיד, אני אלווה אותך עוד מעט. לא, זה בסדר, אני מכירה את הדרך. ידעתי שאני לא רואה אפילו אם יש שם דרך". ציטוט זה, מתוך הסיפור הקצר "נימים של תפוז" מאת ים טרייבר, הוא דוגמא לכתיבה עדינה ומדויקת, כפי שזו באה לידי ביטוי בקובץ סיפורים ראשון לסופרת הצעירה. סיפוריה של טרייבר מתארים סצנות "קטנות", קאמריות, הפותחות צוהר לכאב מיקרוסקופי במערכת יחסים, לרוב בין שתי דמויות ולא יותר. אישה שעומדת בפני כריתת שד, צעירים ישראלים המבקרים חברים בעוטף, ניסיון להתנדב בזמן אינתיפאדת הסכינים, וכמעט התאהבות, הם רק חלק מהנושאים המטופלים בספר זה, שרוחו שקולה ונבונה.

"נימים של תפוז", ים טרייבר, הוצאת פרדס, 169 עמ'