כ-1,200 אנשי תעשיית הבידור: מתנגדים לחרם הקולנוענים על ישראל

השחקן ליב שרייבר, הזמרת רג'ינה ספקטור וכוכבת הטלוויזיה שרון אוסבורן הצטרפו לעצומה שדוחה את הקריאה להטיל חרם על מוסדות קולנוע ישראליים "שמעורבים ברצח העם בעזה" • "לצנזר קולות שמנסים למצוא קרקע משותפת ולבטא אנושיות זה לא נכון, לא אפקטיבי ומהווה ענישה קולקטיבית"

כוכבת הטלוויזיה שרון אוסבורן / צילום: ap, Ashley Landis
כוכבת הטלוויזיה שרון אוסבורן / צילום: ap, Ashley Landis

ליב שרייבר, רג'ינה ספקטור, מים ביאליק וחיים סבן נמנים עם יותר מ-1,200 אנשי תעשיית הבידור שחתמו על מכתב פתוח שפורסם היום (חמישי) ודוחה את הקריאה לחרם על מוסדות קולנוע ישראליים "שמעורבים ברצח העם" ברצועת עזה.

הסנקציות של האיחוד האירופי: השפל ביחסים ומי עדיין תומך בישראל?
נכנעה ללחץ: המהלך הדרמטי של מיקרוסופט נגד משרד הביטחון הישראלי

המכתב פונה לכ-4,000 החותמים על עצומת החרם של ארגון Film Workers for Palestine, בהם השחקנים זוכי האוסקר אמה סטון וחואקין פיניקס, ומבקש מהם לשקול מחדש את עמדתם. מהצד השני, בין השמות הנוספים שחתמו על המכתב שמתנגד לחרם התרבותי ניתן למצוא את המפיק ואיש העסקים חיים סבן, סולן להקת "קיס" ג'ין סימונס (שנולד בטירת הכרמל בשם חיים ויץ), שרון אוסבורן, הבמאי והמפיק גרג ברלנטי, השחקן ג'רי אוקונל, האווי מנדל, השחקניית היהודייה-אמריקנית ג'ניפר ג'ייסון לי, ליסה אדלשטיין ("האוס"), התסריטאית ארין פוסטר ("רק לא זה"), אנתוני אדוארדס, השחקנית רבקה דה מורניי ושרי לנסינג, המנכ"לית והנשיאה לשעבר של אולפני פרמאונט.

"אנחנו יודעים מהו כוחו של קולנוע, אנחנו יודעים מהו כוחו של סיפור", נפתח המכתב. "לכן, איננו יכולים לשתוק כאשר סיפור הופך לכלי נשק, כאשר שקרים מוצגים כצדק, וכאשר אומנים מוטעים להגביר תעמולה אנטישמית. ההתחייבות שהופצה תחת הכותרת Film Workers for Palestine איננה אקט של מצפון. זהו מסמך של מיסאינפורמציה שמקדם צנזורה שרירותית ומחיקה של אומנות. לצנזר את הקולות שמנסים למצוא קרקע משותפת ולבטא את אנושיותם זה לא נכון, לא אפקטיבי, ומהווה צורה של ענישה קולקטיבית".

המכתב פורסם ביוזמת עמותת "הקהילה היצירתית למען השלום" (Creative Community for Peace) ו"הבריגדה", קבוצה של מאות מנהלי יחסי ציבור, מפיקים ויוצרים יהודים בהוליווד, שהתאגדה בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. במכתב הם גם מדגישים את העובדה שרבים מהיוצרות והיוצרים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל מותחים ביקורת בעצמם על הממשלה והשלטון, תוך נטילת סיכון אישי ומקצועי.

כך, למשל, מעבר לים סיקרו בהרחבה את החלטת שר התרבות מיקי זוהר לשלול את המימון לטקס פרסי אופיר, זאת בשל זכיית הסרט "הים" של הבמאי שי כרמלי פולק באירוע פרסי הקולנוע הישראלי, אשר מגולל את סיפורו של ילד פלסטיני מכפר ליד רמאללה שמסכן את עצמו כדי להגיע לים לראשונה בחייו. בתגובה לכך, זוהר גם הכריז על טקס "ממלכתי" חדש, אך ספק גדול אם האקדמיה האמריקאית לקולנוע בהוליווד תקבל אותו כגוף שיגיש את הנציגות הישראלית לאוסקר.

"כאשר אומנים מחרימים אומנים אחרים אך ורק בשל מוצאם, זוהי אפליה בוטה ובגידה בתפקיד שלנו כמספרי סיפורים", אמרה השחקנית היהודייה דברה מסינג, כוכבת סדרת הטלוויזיה האמריקנית "ויל וגרייס", אשר מתייצבת בעקביות לצד ישראל מתחילת המלחמה וגם ביקרה בה. "ההיסטוריה מראה שחרמות נגד יהודים שימשו לא פעם ככלי בידי משטרים סמכותניים. הצטרפות למהלך כזה, במודע או שלא במודע, משמעה שותפות למורשת אפלה של אנטישמיות".

השחקנית והמומחית למדעי המוח מים ביאליק, כוכבת "המפץ הגדול", הצטרפה: "לאומנים וליוצרים יש הזדמנות ואחריות ייחודית להזכיר לעולם את האנושיות המשותפת שלנו. חרם על קולנוענים, אולפנים, חברות הפקה או יחידים רק משום שהם ישראלים, מעמיק את השסעים ותורם לתרבות מטרידה של הדרה. כמו כן, התחייבות לחרם לא תסיים את המלחמה בעזה, לא תחזיר את החטופים הביתה ולא תסייע לעצור את העלייה המדאיגה באנטישמיות בעולם".

המכתב החדש מגיע ימים אחרי שמנהלי אולפני פרמאונט ההוליוודיים פרסמו הצהרה דומה שבה דחו את עצומת אלפי הקולנוענים נגד ישראל, עליה עוד חתמו בין היתר השחקנים אוליביה קולמן, טילדה סווינטון, חוויאר ברדם, זוכת האמי הטרייה האנה איינבינדר והבמאי היווני יורגוס לנתימוס, שהצהירו כי לא יעבדו עם "מוסדות קולנוע ישראליים שמעורבים ברצח עם ובאפרטהייד נגד העם הפלסטיני". הם התחייבו שלא להקרין את סרטיהם בישראל ולא לשתף פעולה עם מפיקים, פסטיבלים וגופי שידור בארץ.

מנגד, בהצהרה שפרסמה מליסה צוקרמן, מנהלת תחום התקשורת של פרמאונט, נמסר: "איננו מסכימים עם המאמצים האחרונים לחרם על קולנוענים ישראלים". לדבריה, "השתקת יוצרים אינדיבידואלים על בסיס לאום אינה מקדמת הבנה טובה יותר ואינה מקדמת את השלום. על תעשיית הבידור העולמית לעודד אומנים לספר את סיפוריהם ולשתף את רעיונותיהם עם קהלים ברחבי העולם. אנו זקוקים ליותר דיאלוג ומעורבות - לא לפחות".

הכתבה פורסמה לראשונה ב-N12