1.2 מיליון דולר לזוכה וזו רק ההתחלה: מי יזכה מחר בפרס הכלכלי היוקרתי

מחר (ב') יוכרז הזוכה בפרס נובל בכלכלה, ועד אז תעשיית ההימורים פורחת. אפילו יש שם ישראלי אחד ברשימה. הפרס הזה אמנם לא נכלל בצוואה המקורית של אלפרד נובל ונוסד רק ב־1968 על ידי הבנק המרכזי של שבדיה, אבל הוא עדיין נחשב היוקרתי ביותר בתחום הכלכלה. הוא גם שווה לא מעט כסף, ולא רק משום סכום הזכייה עצמו, אלא גם בעקבות ההרצאות והמינויים שמגיעים בעקבותיו. תעשייה שלמה, שספרים נכתבו עליה, משמנת את גלגלי הפרס. בדקנו איך היא עובדת.

● הסכם יש, נובל לא: מריה קורינה מצ'אדו, מנהיגת האופוזיציה בונצואלה, היא הזוכה בפרס נובל לשלום
● פרס הנובל בפיזיקה מוענק לשלושה חוקרים שגילו תופעות קוואנטיות במעגלים חשמליים

הכסף: הדרך למיליונים הבאים סלולה

הזוכה בפרס נובל לכלכלה יקבל 11 מיליון קרונות שבדיות, שהן כ־1.2 מיליון דולר. הסכום הזה יכול להתחלק בין שלושה זוכים לכל היותר. מתחילתו של הפרס ועד 1991 חלה שחיקה בערך הכסף, ואז נעשה צעד כדי להחזיר אותו לערך המקורי, והיום הוא נשמר פחות או יותר. ב־2024 הוא אף היה גבוה במעט מערכו המקורי.

ומה לגבי הפינוקים שמעבר לפרס הרשמי? כלכלנים מבית הספר לכלכלה של לונדון בדקו מה קרה לחיפושי גוגל של זוכה הפרס ב־2012, אלווין רות', וגילו שמספר תוצאות החיפוש של שמו צמחו בתוך ימים ספורים מהכרזת הזכייה מכמה מאות אלפים למיליונים. רות' הוא דוגמה מעניינת משום שעוד לפני הזכייה היה לו בלוג פופולרי לכלכלה, והוא גם נתן שירותי ייעוץ וראיונות רבים. בכל זאת, הפרס הזניק את רמת העניין התקשורתי בו פי 25.

כך קרה גם לזוכה השני באותה שנה, לויד שייפלי, אם כי מספר הערכים הכולל שלו נשאר נמוך יותר, כנראה משום שהיה קצת פחות פופולרי וחובב תקשורת מלכתחילה.

מחקר נוסף הראה שמספר הציטוטים של מאמרי הזוכים, שנכתבו לפני הזכייה, עלה באופן משמעותי. כלומר, אותו מאמר זוכה להערכה אחרת אחרי הזכייה בנובל. כמו כן, ניכרת זליגה של רעיונות הזוכים לדיסציפלינות אחרות, שאינן כלכלה.

קשה להעריך במדויק את תרומת הפרס להכנסות הזוכה. במקרים שבהם התפרסם תג מחיר להרצאות נובליסטים לכלכלה, הוא עמד בד"כ על 100-50 אלף דולר להרצאה. חברות בוועדה המייעצת לחברה מסוימת יכולה להניב הכנסה של 50-10 אלף דולר בשנה, או שברי אחוזים ממניותיהם של סטארט־אפים. כך, הנובל יכול לייצר מיליונרים, אבל הם יצטרכו לעבוד בזה. עבור נובליסטים בכלכלה, מינוי בקרן הון סיכון או בבנק השקעות מרכזי יכול להעלות את ההכנסות באופן משמעותי.

בן 67 ואמריקאי: למי יש סיכוי לזכות?

כשחושבים על נובל בכלכלה חושבים בדרך כלל על זוכים כמו דניאל כהנמן או ריצ'רד ת'אלר, שעסקו בנושאים רלוונטיים לחיי הפרט ותקשרו את רעיונותיהם לציבור, ולכן היו מוכרים עוד לפני הזכייה. אבל הם יוצאי הדופן שמעידים על הכלל. לרוב, הזוכים אינם מוכרים למי שאינו עוסק בתחום.

בדרך כלל יעברו 20 שנה ויותר מפרסום המאמרים שלבסוף יזכו אדם מסוים בפרס לבין קבלתו בפועל. הגיל הממוצע של הזוכים הוא 67, וזהו התחום הגברי ביותר בין פרסי הנובל. רק שלוש נשים זכו בו עד היום, מתוך 69 סך הכול. בשנים האחרונות ניכר מאמץ לתת תשומת לב רבה יותר למועמדות פוטנציאליות. כך, ב־2019 וב־2023 זכו אסתר דופלו וקלודיה גולדין בהתאמה. גולדין הייתה זוכה יחידה באותה השנה.

לא רק נשים חסרות, אלא גם ייצוג למדינות שאינן ארה"ב. 56% מהזוכים בפרס נובל לכלכלה נולדו בארה"ב, 26% נולדו במדינות אחרות אך העבודה שזיכתה אותם בפרס נעשתה בארה"ב. רק 18% מהזוכים לא קשורים בארה"ב כלל. זהו הפרס המוטה ביותר לטובת ארה"ב בין כל פרסי הנובל.

לפי מחקר של חוקרים מהאוניברסיטאות הרווארד ומישיגן בארה"ב ומאונ' צינגחוואה בסין, בעוד שהזוכים בקטגוריות אחרות נעשו מגוונים יותר עם השנים, בכלכלה התרחשה מגמה הפוכה - הריכוזיות לא רק גבוהה, היא מתגברת. ב־30 השנים האחרונות 50% מהזוכים הגיעו משמונה אוניברסיטאות בלבד: הרווארד, MIT ואוניברסיטת שיקגו היו הדומיננטיות ביותר, ואחריהן סטנפורד, פרינסטון, ייל, ברקלי וקולומביה.

הישראלים שזכו בפרס הזה לאורך השנים הם גם אמריקאים. רוברט ישראל אומן מהאוניברסיטה העברית הוא אמריקאי במקור. דניאל כהנמן היה ישראלי במקור, אך אמריקאי במשך רוב תקופת פעילותו ככלכלן. ג'ושוע אנגריסט הוא אמריקאי שבילה כמה שנים בישראל.

והיהודים? הסטטיסטיקה מדהימה למדי. יהודים זכו בכ־40% מפרסי הנובל בכלכלה (פי 16 משיעורם באוכלוסיית ארה"ב). זהו הפרס המוטה ביותר לטובת יהודים בין פרסי הנובל. בפיזיקה שיעורם כ־25%, ובכימיה 19%.

האג'נדה: קפיטליסט וטוב לו

הדומיננטיות האמריקאית בקרב הזוכים מרמזת, שלא לומר זועקת, שפרס נובל לכלכלה מכיר בשוק חופשי ובקפיטליזם כצורת הכלכלה הנכונה היחידה. בשנים האחרונות אמנם ניתנו פרסים על מחקרי נשים בשוק העבודה או על התמודדות עם עוני, כלומר, נעשה ניסיון לתת מקום לסוגיות סוציאליות יותר, אולם ב־2024 ניתן הפרס לחוקרים שבחנו אילו ממשלות יוצרות שגשוג רב יותר, ואחת העבודות שצוטטה בהרחבה בטיעונים לפרס עסקה בשאלה מדוע יישוב מסוים בארה"ב משגשג יותר מיישוב מקסיקני בצד השני של הגבול. קשה להיות יותר פרו־אמריקאי מזה.

הבחירה באותם חוקרים, שעבודתם העלתה על נס כלכלות חופשיות ודמוקרטיות, עורר ביקורת. נטען שוועדת הפרס ניסתה להעביר מסר לעולם שהולך ונעשה פחות דמוקרטי, וגם אם המסר חיובי או אפילו מוכח אמפירית (וגם על רמת ההוכחה יש ויכוח), זו לא אמורה להיות הסיבה להחלטה על הפרס.

שאלת האג'נדה נדונה עוד קודם לכן בספר שיצא לאור ב־2016, The Nobel Factor. הכותבים, ביניהם הישראלי פרופ' אבנר עופר מאונ' אוקספורד, טענו שהפרס נולד מלכתחילה כדי "ליידד" את השבדים הסוציאליסטים עם רעיון הכלכלה החופשית.

עופר אף הסביר בעבר כי "כל הדיסציפלינה הכלכלית האורתודוקסית הנלמדת בביה"ס לכלכלה באוניברסיטה היא גישה כלכלית־פוליטית הנוטה ימינה, לכיוון שמרני. הכלכלנים עצמם הם בעלי דעות פוליטיות־כלכליות שונות, אולם המודלים הכלכליים מניחים הנחות יסוד לגבי טבע האדם, שמובילות למסקנות שמרניות וימניות. הגישה הסוציאל־דמוקרטית נחקרת פחות באקדמיה ובעיני אקדמאים רבים אינה נחשבת לכלכלה. עם זאת, היא מיושמת בשטח ורוב מדינות העולם מנהלות על פיה לפחות חלק מהכלכלה שלהן".

בספר נטען גם שבעוד שבשנות ה־70 וה־80 של המאה הקודמת נשמר לפחות איזון מסוים בין בחירה בכלכלנים ליברלים לכלכלנים שמרנים, בסוף שנות ה־80 ובתחילת שנות ה־90, במקביל לנפילת הגוש הקומוניסטי, ניתן הפרס לרצף של כלכלנים שמרנים. אלה שנים שבהן הייתה גם ועדת הפרס שמרנית יותר. ב־1994, הפרס נעשה מגוון יותר.

זהות הזוכים מעידה גם על השינוי שחל בתחום הכלכלה. לפי כתבה שפורסמה ב"אקונומיסט" ב־2021, עד שנות ה־90 רוב הפרסים ניתנו על מחקרים תיאורטיים, ואילו היום הרוב המוחלט ניתן על עבודה אמפירית.

ההימורים: ישראלי לרגע בבורסת השמות

בבלוג "הומו אקונומיקוס" ממליץ הכותב ניקולס דקר על פרופ' אריאל פייקס מהרווארד, יליד קנדה שעשה את התואר הראשון והשני שלו באוניברסיטה העברית. פייקס כבר זכה בפרס של אוניברסיטת נורת'ווסטרן, הנחשב מנבא לנובל, על בניית מודלים שיעריכו דפוסי ביקוש וקיבולת ייצור. באמצעות מודלים כאלה, קובעי מדיניות יוכלו למשל להחליט אם לאשר מיזוג בין שתי חברות גדולות, או כיצד לתמרץ בתי חולים כדי לוודא נגישות גבוהה של רופאים לאוכלוסייה.

חברת Clarivate (תומסון רויטרס לשעבר) מפרסמת בכל שנה לקראת הנובל את "פרס הציטוטים" שלה למדענים המצוטטים ביותר בתחומם. זהו מדד שאמור להיות אובייקטיבי יותר, אך אינו בהכרח מנבא נובל. השנה, מדד זה הניב כמה חוקרים שעוסקים בממשק בין כלכלה לתרבות, עם הטיה סוציאליסטית יותר. ביניהם דיוויד אוטור ולורנס כץ, שחוקרים בין היתר אי־שוויון וייצוג אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה ואת האופן שבו טכנולוגיה משנה את השוק הזה; מריאן ברטרנד וסנדהיל מאוליינת'ן שניסוייהם הראו מנגנוני אפליה שונים בשוק העבודה; וניקולס בלום, החוקר השפעת אי ודאות כלכלית על השקעות וצמיחה.