"לא אכתוב עוד את הדוח השנתי": באפט נפרד מהמשקיעים עם הרהורים על מזל וזיקנה

לאחר 60 שנה כמנכ"ל חברת ההחזקות ברקשייר האת'וויי, המשקיע האגדי וורן באפט מעביר את השרביט למנכ"ל הנכנס גרג אייבל, ומפרסם מכתב פרידה בו הוא משתף בזיכרונות ילדות מאומהה, מהרהר במזל ובזיקנה, מסביר כיצד יחולק עזבונו לצדקה ומדגיש את אמונו המלא בממשיכיו.

● הר המזומנים של וורן באפט צמח לשיא חדש
● באפט פספס את השיא של אפל: כמה הוא הפסיד על מכירת המניות?

באפט, שימשיך לשמש כיו"ר החברה, מסר במכתב כי הוא "מעוניין להחזיק בכמות משמעותית של מניות A עד שבעלי המניות יפתחו את רמת הנוחות עם גרג שאני וצ'רלי זכינו לקבל למשך זמן רב". בכך, הוא התייחס כמובן לשותפו הקרוב וארוך־השנים צ'רלי מאנגר, שנפטר לפני כשנתיים. "רמת הביטחון הזו לא אמורה לקחת זמן רב. הילדים שלי כבר מאחורי גרג ב־100%, כמו הדירקטורים של ברקשייר", כתב באפט.

נכון לסוף הרבעון השני של השנה, באפט מחזיק במניות בשווי 149 מיליארד דולר של ברקשייר האת'וויי, מה שהופך אותו לבעל המניות הגדול ביותר בחברה בפער רב. מרבית הונו מבוסס על מניות ברקשייר האת'וויי A המקוריות, שנסחרות סביב מחיר של 750 אלף דולר למניה.

בפתח המכתב נכתב ש־1,800 ממניות אלו הומרו ל־2.7 מיליון מניות ברקשייר B, וניתנו לארבע קרנות בשליטת המשפחה. בהמשך הבהיר כי "האצת הענקת מפעל חיי לארגונים של ילדיי לא משקפת בשום אופן שינוי בעמדותיי לגבי עתידה של ברקשייר".

הזכרונות מאומהה והחברויות ארוכות השנים

"לא אכתוב עוד את הדוח השנתי של ברקשייר או אדבר בלי סוף באספה השנתית. כפי שהבריטים היו אומרים, 'אעלם מעיני הציבור'. בערך", כותב באפט. "חג ההודיה קרב ובא, ואני אסיר תודה על שהתמזל מזלי לחיות בגיל 95 וגם מופתע מכך".

באפט משתף זכרונות מילדותו באומהה של שנות ה־30, ואומר כי "היו ילדים רבים שגדלו בקרבת מקום והשפיעו רבות על חיי, אך במשך זמן רב לא הייתי מודע להם". הראשון הוא צ'רלי מאנגר, "החבר הכי טוב שלי במשך 64 שנים. בשנות ה־30, צ'רלי גר במרחק רחוב אחד מהבית שבבעלותי מ־1958 ושאני מתגורר בו מאז".

"בתחילת הדרך כמעט נקרתה בדרכי ההזדמנות להתחבר עם צ'רלי, אך פספסתי אותה. צ'רלי עבד בקיץ 1940 במכולת של סבי. בשנה שלאחר מכן, עבדתי אני בתפקיד דומה בחנות, אך את צ'רלי לא פגשתי עד שנת 1959, כשהוא היה בן 35 ואני בן 28. במשך יותר מ־60 שנה, הייתה לצ'רלי השפעה עצומה עליי, והוא לא יכול היה להיות מורה ו'אח גדול' ומגונן טוב מכפי שהיה. היו בינינו חילוקי דעות, אך מעולם לא רבנו. 'אמרתי לך' לא היה באוצר המילים שלו".

באפט ממשיך ליליד אומהה נוסף, סטן ליפסי, שמכר לברקשייר את השבועונים Omaha Sun Newspapers בשנת 1968 ועשור לאחר מכן עמד בראש ה"באפלו איבנינג ניוז" שהיה בבעלות חברה בת של ברקשייר, לבקשת באפט. "העיתון היה שקוע אז בקרב של חיים או מוות עם העיתון המתחרה ואנחנו עמדנו להפסיד", הוא כותב, ומתאר כיצד ליפסי ("שגדל כחמישה רחובות מביתי") הציל את העיתון שדימם מזומנים.

גם וולטר סקוט ג'וניור, שהביא את MidAmerican Energy לברקשייר בשנת 1999, הוא יליד אומהה ("והיה גם דירקטור מוערך בברקשייר עד מותו בשנת 2021, וחבר קרוב מאוד"), וכן דון קיו. "דון היה אז איש מכירות של קפה, אך גורלו הועיד אותו להיות נשיא קוקה קולה וגם דירקטור מסור של ברקשייר", כתב באפט.

ולבסוף, מגלה באפט, גם המנכ"ל לעתיד הקנדי גרג אייבל התגורר באומהה במשך מספר שנים בשנות ה־90. "הייתכן שיש מרכיב קסום כלשהו במים של אומהה?", תוהה באפט במכתבו.

 מימין: באפט ואייבל / צילום: ap, Matthew Putney

"במבט לאחור אני מרגיש שגם ברקשייר וגם אני הצלחנו יותר בזכות העובדה שהבסיס שלנו היה באומהה, ולא בכל מקום אחר. מרכז ארצות הברית היה מקום טוב מאוד להיוולד בו, לגדל בו משפחה ולבנות בו עסק. היה לי מזל גדול, ונולדתי עם כרטיס זוכה בהגרלה", מסכם באפט את פרק הזכרונות.

"הזדקנות דורשת מנה עצומה של מזל"

"עכשיו בואו נעבור לגילי המתקדם", כותב באפט. "הגנים שלי לא היו מועילים במיוחד - שיא המשפחה בכל הזמנים לאריכות ימים היה 92, עד שאני שברתי אותו. אבל לי היו רופאים ידידותיים, מסורים וחכמים. חיי ניצלו לפחות שלוש פעמים.

"כדי להגיע לגיל זקנה נדרשת מנה עצומה של מזל, התחמקות יומיומית מקליפות בננה, אסונות טבע, נהגים שיכורים או מוסחים, פגיעות ברק, מה שתרצו. אבל גברת מזל היא הפכפכה ולא הוגנת בעליל. במקרים רבים, המנהיגים שלנו והעשירים קיבלו הרבה יותר מחלקם ההוגן במזל - ולעתים קרובות מדי, המקבלים מעדיפים שלא להכיר בו.

"ישנם יורשים להון משפחתי שהשיגו עצמאות כלכלית לכל החיים ברגע שיצאו מהרחם, בעוד שאחרים נאלצים להתמודד עם מקומות איומים במהלך חייהם המוקדמים, או גרוע מכך, עם חולשות פיזיות או נפשיות משתקות ששודדות מהם את מה שאני לקחתי כמובן מאליו. ישנם חלקים רבים בעולם שלו הייתי נולד בהם - סביר להניח שהייתי חווה חיים אומללים ואחיותיי היו חוות חיים גרועים עוד יותר".

באפט כותב כי "נולדתי בשנת 1930 בריא, אינטליגנטי למדי, לבן, זכר ובאמריקה. וואו! תודה לך, גברת מזל. גברת מזל המשיכה לבקר במשך רוב חיי, אך יש לה דברים טובים יותר לעשות מאשר לעבוד עם אנשים בשנות ה־90 לחייהם. גם למזל יש גבולות. את הזמן, לעומת זאת, אני מעניין יותר ככל שאני מתבגר. והוא בלתי מנוצח.

"להפתעתי, אני מרגיש טוב בדרך כלל. אף שאני מתקדם לאט וקורא בקושי הולך וגובר, אני במשרד חמישה ימים בשבוע, שם אני עובד עם אנשים נפלאים. מדי פעם, יש לי רעיון שימושי או שפונים אליי עם הצעה שאולי לא היינו מקבלים אחרת".

העיזבון והמטרות: מה יקרה עכשיו?

"לאריכות הימים הבלתי צפויה שלי יש השלכות בלתי נמנעות ובעלות חשיבות רבה למשפחתי ולהשגת מטרות הצדקה שלי", כותב באפט, ופותח בפרק שסוקר את אותן השלכות.

"כל ילדיי כבר מעל לגיל הפרישה (72, 70 ו־67). תהיה זו טעות להמר ששלושתם ייהנו ממזלי יוצא הדופן ויזכו להזדקנות מאוחרת. כדי לשפר את הסבירות שהם ייפטרו ממה שיהיה בסופו של דבר כל העיזבון שלי, לפני שנאמנים חלופיים יחליפו אותם, אני צריך להגביר את קצב התרומות לשלוש הקרנות שלהם. ילדיי נמצאים כעת בשיאם מבחינת ניסיון ותבונה, אך טרם נכנסו לגיל הזקנה. תקופת 'ירח הדבש' הזו לא תימשך לנצח".

לכן, הוא כותב, החליט להמיר את מניות ברקשייר כאמור ולהעניק אותן לקרנות הללו. "לכל שלושת הילדים יש כעת את הבגרות, החוכמה, האנרגיה והאינסטינקטים הנדרשים כדי להוציא הון גדול. יהיה להם גם היתרון של להיות מעל לקרקע כשאני כבר לא אהיה. לשליטה בעניינים מהקבר אין רקורד טוב, ומעולם לא היה לי דחף לעשות זאת".

"הרגעתי את ילדיי כי לא מצופה מהם לחולל ניסים, והם גם לא צריכים לפחד מכישלונות או אכזבות", מבהיר באפט. "אלה בלתי נמנעים, וגם לי היו לא מעט מהם. הם פשוט צריכים לשפר במעט את מה שמושג בדרך כלל על ידי פעילויות ממשלתיות ו/או פילנתרופיה פרטית, מתוך הכרה בכך שלשיטות אחרות אלה של חלוקה מחדש של הון יש גם חסרונות.

"אם ילדיי פשוט יעשו עבודה טובה, הם יכולים להיות בטוחים שאני ואימם נהיה מרוצים. האינסטינקטים שלהם טובים ולכל אחד מהם יש שנים של ניסיון עם סכומים שהיו קטנים מאוד בתחילה, והוגדלו באופן לא סדיר ליותר מ־500 מיליון דולר בשנה".

"גרג עמד בציפיות הגבוהות שהיו לי ממנו, ואף יותר"

באפט מתייחס למנכ"ל העתידי של ברקשייר גרג אייבל, שלדבריו "עמד בציפיות הגבוהות שהיו לי ממנו, ואף יותר, כשחשבתי לראשונה שהוא צריך להיות המנכ"ל הבא של ברקשייר. הוא מבין רבים מהעסקים ומהעובדים שלנו הרבה יותר טוב מכפי שאני מבין אותם עכשיו, והוא לומד מהר מאוד נושאים שמנכ"לים רבים אפילו לא שוקלים. איני יכול לחשוב על מנכ"ל, יועץ ניהולי, איש אקדמיה, חבר ממשל - מי שתרצו - שהייתי בוחר בו על פני גרג כדי לטפל בחסכונות שלכם ושלי".

"אני מקווה שבריאותו תישאר טובה במשך כמה עשורים. עם קצת מזל, ברקשייר תזדקק רק לחמישה או שישה מנכ"לים במהלך המאה הקרובה. היא צריכה להימנע במיוחד מאלה ששואפים לפרוש בגיל 65, להתעשר ברמת 'תסתכלו עליי' או להקים שושלת", הוא כותב.

"עובדת מציאות לא נעימה אחת היא, שיהיו מקרים שבהם מנכ"ל נפלא ונאמן ייכנע לדמנציה, אלצהיימר או מחלה מתישה וארוכת טווח אחרת. צ'רלי ואני נתקלנו בבעיה זו מספר פעמים ולא פעלנו כיאות. כישלון זה יכול להיות טעות ענקית. הדירקטוריון חייב להיות ערני לאפשרות זו ברמת המנכ"ל, והמנכ"ל חייב להיות ערני לאפשרות בחברות הבנות. דירקטורים צריכים להיות ערניים ולדבר", כותב באפט.

באפט חוזר לנושא הכסף, ומתייחס לביקורות על שכר המנכ"לים. "במהלך חיי, לא אחת ניסו להביך מנכ"לים על ידי דרישה לחשוף את שכרו של הבוס בהשוואה למה ששולם לעובד הממוצע. ניירות העמדה התנפחו במהירות, אך הכוונות הטובות לא השיגו את מטרתן, אלא עשו את הפעולה ההפוכה: בהתבסס על רוב התצפיות שלי - מנכ"ל חברה א' הביט במתחרה שלו בחברה ב' ורמז בעדינות לדירקטוריון שלו שהוא צריך להרוויח יותר. הכללים החדשים יצרו קנאה, לא איזון.

"התהליך החל להתגלגל בכוחות עצמו. מה שלעתים קרובות מטריד מנכ"לים עשירים מאוד הוא שמנכ"לים אחרים מתעשרים עוד יותר. קנאה וחמדנות הולכות יד ביד. ואיזה יועץ המליץ ​​אי פעם על קיצוץ משמעותי בשכר המנכ"לים או בתשלומי הדירקטוריון?".

"לגודל של ברקשייר יש גם מחיר"

לקראת סוף מכתבו פונה באפט לנושא שמעניין יותר מכל את בעלי המניות, עתידה של ברקשייר האת'וויי. "בסך הכול, לעסקי ברקשייר יש סיכויים טובים להצליח יותר מהממוצע, ומובילות אותם כמה 'פנינים' גדולות ולא מתואמות", הוא כותב. "יחד עם זאת, בעוד עשור או שניים מהיום, יהיו חברות רבות שהצליחו יותר מברקשייר; לגודל שלנו יש גם מחיר.

"לברקשייר יש סיכוי נמוך יותר לאסון הרסני מאשר לכל עסק שאני מכיר. בנוסף, לברקשייר יש הנהלה ודירקטוריון שממוקדים יותר בבעלי המ ניות כמעט מכל חברה שאני מכיר (וראיתי הרבה). לבסוף, ברקשייר תמיד תנוהל באופן שיהפוך את קיומה לנכס לארצות הברית ותימנע מפעילויות שיובילו אותה להפוך לנזקקת. עם הזמן, המנהלים שלנו אמורים להתעשר למדי - יש להם אחריות חשובה - אבל לא יהיה להם את הרצון לעושר שיספיק לשושלת או לעושר ראוותני".

על מחיר המניה כותב באפט שהוא "ינוע בצורה גחמנית, ולעתים יירד ב־50% בערך, כפי שקרה שלוש פעמים ב־60 שנה תחת הניהול הנוכחי. אל ייאוש; אמריקה תחזור לעצמה וכך גם מניות ברקשייר".

כסוף דבר, משתף באפט "אבחנה אחת, אולי אנוכית", כלשונו. "אני שמח לומר שאני מרגיש טוב יותר בנוגע למחצית השנייה של חיי מאשר לראשונה. העצה שלי: אל תלקו את עצמכם בגלל טעויות עבר - למדו מהן, לפחות קצת, והמשיכו הלאה. אף פעם לא מאוחר מדי להשתפר. מצאו את הגיבורים הנכונים וחקו אותם. אתם יכולים להתחיל עם טום מרפי; הוא היה הטוב ביותר.

"זכרו את אלפרד נובל, יוזם פרס נובל, שלפי הדיווחים קרא את מודעת האבל על שמו שהודפסה בטעות כשאחיו נפטר ובעיתון חל בלבול. הוא נחרד ממה שקרא, והבין שעליו לשנות את התנהגותו. אל תסמכו על בלבול במערכת העיתון: החליטו מה תרצו שייכתב במודעה שלכם וחיו את החיים שיהיו ראויים לכך. גדוּלה לא מגיעה מצבירת סכומי כסף גדולים, מפרסום רב או מכוח רב בממשלה. כשאתם עוזרים למישהו באחת מאלפי דרכים, אתם עוזרים לעולם. טוב לב הוא בחינם אך גם יקר מפז.

"אני כותב את זה כמי שהיה חסר רגישות אינספור פעמים ועשה טעויות רבות, אך גם התמזל מזלי מאוד ולמדתי מחברים נפלאים כיצד להתנהג טוב יותר (עם זאת, אני עדיין רחוק מאוד משלמות). זכרו תמיד שהמנקה היא אדם בדיוק כמו היו"ר".