משהו לא טוב עובר על אחת הכלכלות הגדולות במזרח, וההשלכות לא ייעצרו שם

ההערכות הן שמדובר בחבילה בהיקף 17 טריליון ין, כ־109 מיליארד דולר. סכום זה שווה ל־2% בערך מהתוצר של יפן, ובשווקים גובר חשש ליכולתה לנהל את החוב הציבורי הגדול. לכל זה צריך להוסיף את האינפלציה, שנמצאת מעל היעד של הבנק המרכזי.

התוכנית של טאקאיצ'י נועדה לבלום את עליית המחירים, אבל היא מייצרת דינמיקה בעייתית בשוק האג"ח הממשלתיות, זה שמתאפיין ברמות סיכון נמוכות. התשואה על האג"ח לעשר שנים טיפסה השבוע לרמה הגבוהה ביותר שלה מאז יוני 2008, עת המשבר הכלכלי העולמי. מגמה דומה נרשמה באג"ח הארוכות יותר. במילים פשוטות, בשוק צופים שהממשלה תידרש לגיוס חוב משמעותי למימון תוכניותיה.

ההשלכות ניכרות גם בשער הין, שנחלש בחודש האחרון ביותר מ־4% אל מול הדולר האמריקאי. השבוע ירד לרמה של 157 ין לדולר, לראשונה מאז ינואר.

יפן הייתה סמל לאופן שבו ריביות נמוכות מאפשרת לשמור על רמות חוב גבוהות, וכעת מאבדת את האיזון הדק הזה. בשנים האחרונות מתמודדת יפן עם התכווצות האוכלוסייה ועם ירידה בצריכה. כדי להתמודד עם הדיפלציה שנוצרת, ביפן התרגלו להדפיס כסף בריבית נמוכה. עכשיו הנוסחה הזו מפסיקה לעבוד.

אלא שהצרות של יפן עלולות להתברר במהרה גם כצרות שלנו. באוגוסט שעבר טולטלה כלכלת יפן עם תופעת ה"קרי טרייד" (carry trade). הבנק המרכזי העלה אז ריבית ונקט צעדים מגבילים לאור עליית האינפלציה. המשקיעים, שהתרגלו ללוות בריבית נמוכה מאוד ביפן ולקנות נכסים מסביב לעולם, החלו לסגור פוזיציות, מה שגרר מכירות של נכסי סיכון. התוצאה: טלטלה בשווקים וירידות חדות בבורסות העולם. נחכה ונראה מה יביא המשבר הנוכחי.

בר לביא

כללית היא רק טיפה בים. בישראל נוהגים לעצום עיניים, לטפל בסימפטומים במקום בבעיות עצמן, והפלא ופלא - הן חוזרות ומתפוצצות. זה נכון לתחבורה, כשהפקקים רק מחריפים אך אף אחד לא מעז לקדם פתרון כמו אגרות גודש. זה קורה בחינוך, עם כיתות גדולות או לא בטיחותיות; בבינוי, עם מבנים שמוקמים בלי לעמוד בסטנדרטים בסיסיים; גם באסון מירון - כולם ידעו על הבעיה שנים רבות והעדיפו להתעלם.

וזה קורה כמובן גם בתחום הבריאות. גורם שקשור בסיפור של כללית אמר לנו השבוע, "אין בעיה חריפה, כרגע לפחות". ובקיצור, אחריי המבול. המדינה לא מתמודדת עם הזדקנות האוכלוסייה ברמה המערכתית, אין חשיבה לטווח ארוך, אין די מיטות אשפוז. הגירעונות בביטוח הלאומי רק ממשיכים להיערם ומדברים על קריסת הגוף הזה כבר ב־2036. ממש מעבר לפינה.

הדחיינות הזו היא לא חדשה. אבל כשניגשו לעניין הביטוח הסיעודי פתרו את הבעיה של 2025, במקום את זו של 2045, שלא לדבר על 2055.

נתנאל אריאל

שרי הממשלה יקבלו לידיהם את תחזיות האוצר בעוד כשבועיים. עד אז, מסרבים באוצר לדבר עם התקשורת על המספרים. אלא שאלה נחשפו בחלקם בהערת שוליים אגבית - בתחתית דוח ביצוע התקציב שמפרסם אגף החשב הכללי מדי חודש. באגף הכלכלן הראשי, שאמון על התחזית, הופתעו מהחשיפה כשהפנינו לכך את תשומת ליבם.

בהערת השוליים נכתב שתחזית ההכנסות לקופת המדינה התעדכנה ל-550.2 מיליארד שקל לשנת 2025 - קפיצה של 11.6 מיליארד שקל לעומת התחזית האחרונה ממאי. סה"כ כ-33 מיליארד מעל לתכנון המקורי מתחילת השנה. אלה עודפי גבייה כבדים מעל למתוכנן, שיכולים להשפיע לא מעט על תמונת המשא ומתן התקציבי של האוצר מול יתר המשרדים וגורמי הלחץ במשק.

תחזית ההכנסות ל-2026 טרם פורסמה ועדיין בשלבי גיבוש אחרונים. גם שם צפוי גידול, אך לא ברור באיזו רמה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' היה שמח מאוד לו הדרג המקצועי היה מביא בפניו תחזית הכנסות אופטימית במיוחד, שהייתה מאפשרת לו תקציב מיטיב יותר עם הציבור בפתחה של שנת בחירות. סמוטריץ' סבור שהתחזיות במשרדו שמרניות מדי. יש צדק מסוים בדבריו, כשפעם אחר פעם ההכנסות מכות את התחזיות.

אבל לפני שקופת המדינה המתמלאת מעוררת את התיאבון של הפוליטיקאים, חשוב שיזכרו שרבות מההכנסות האלה הן כתוצאה מאירועים זמניים, ולא תוצאה של צמיחה אורגנית במשק. למשל, מענקים למילואימניקים ומפונים שחזרו גם כמסים למדינה, או האפקט הראשוני של תחילת חוק הרווחים הכלואים ומס היסף המורחב בינואר.

ולראיה, האנומליה המשונה של כלכלת ישראל ב-2025: בעוד שהכנסות המדינה לא מפסיקות להפתיע לטובה, באוצר חותכים מטה, פעם אחר פעם, את תחזית הצמיחה של התוצר. מצפי לצמיחה מכובדת של 4.3% תוצר בינואר, ירדו התחזיות בהדרגה לאורך השנה ל-2.8% בלבד כיום.

אורן דורי