"להחליט לשים זרקור על הדברים הטובים": שירה שפירא ושרית זוסמן בשיחה על שכול והכוח להמשיך הלאה

שלושת חברי הילדות, ענר שפירא ז"ל, רס"ל בן זוסמן ז"ל והירש גולדברג פולין ז"ל, ששרד בשבי חמאס קרוב לשנה, למדו יחד בתיכון והפכו לסמלי גבורה. האימהות של שניים מהם, שירה שפירא ושרית זוסמן הגיעו לועידת ישראל לספר עליהם ועל איך ממשיכים הלאה, יחד עם אלה לוי-וינרב, כתבת גלובס.

● ועידת ישראל לעסקים | סמנכ"ל אל על: חברות הטיסה שבות ארצה אך אין לצפות לירידות מחירים גדולות
● ועידת ישראל לעסקים 2025 | אייל בן סימון: "הפניקס היא מחוללת התחרות המרכזית בעולם הפיננסי"
● ועידת ישראל לעסקים 2025 | מנכ"ל בנק הפועלים: "המערכת הבנקאית איבדה את הצעירים הסוחרים בשוק ההון. הגיע הזמן ליזום ולהחזיר אותם אלינו"

"זה הרגע לתיקון החברה הישראלית"

אין בית בישראל שלא מכיר את הסיפור של שלושתם - של בן, ענר והרש. אתן כאן לא רק כדי להנציח אותם, אלא גם לתת תקווה עתיד ולהסביר למה התגייסתן. נתחיל בהווה. אנחנו זמן קצר לאחר שהוחזרו כל החטופים החיים, מציאות קצת אחרת מזו שהיינו בה זמן לא רב. איך אתן מרגישות היום אחרי העסקה?

זוסמן: "כמו כל אזרחי המדינה, אפילו בלי המסגרת של הסיפור שלי, הרגשות פועמים ועדינים מאוד. כשחזרו כל החטופים החיים התקשרתי לחברתי מאיה מורנו, ואמרתי 'מה עושים עכשיו?' הרגשתי במערבולת. אף אחד לא חווה דבר כזה, אף אחד לא היה במלחמה שנתיים, עם טרגדיות על גבי טרגדיות, ואני לא מוצאת מילים לתחושות האלה עדיין. מאיה אמרה לגשת לזה בעדינות. ואני חושבת שהעדינות זה הדבר המתבקש, כולל לשבת פה ולדבר מולכם. יש עדינות ורוך כשניגשים אל מאורעות גדולים וקטנים, ואני בדיוק בחוט הזה. לא מוצאת לגמרי את המילים אבל מאוד מחכה לימים בהם אני אצליח למצוא מילים לכל הרגשות, לדעתי כולנו כחברה מחכים להם. להגיד לך שיש לך אותם? אין.

בן אמר שאם יצטרך למות זה יהיה בהגנה על האחרים ועל המדינה, בסוף זה מה שקרה לצערנו, את מרגישה שאנחנו שם, במקום המוגן, או שעדיין אין תחושת מוגנות למרות שאנחנו אחרי העסקה והפסקת האש? "אני אפריד בין שני הדברים, אני אדבר רק בשמו של בן, וגם זה מרגיש כמו חטא. בן יצא כדי להגן על חיים כפשוטו, הוא כתב את המילים ב7.10 בדרכו לחבור לכוחות הצבא כשהוא לא יודע מה מצפה לו. הוא אמר 'אם אני אמות הלוואי ואני אמות בהגנה על אחרים ועל המדינה'. זו הייתה התודעה של בן, זו גם התודעה של, אני חייבת להגיד, בכל מה שאני עושה מהרגע שבן נפל. הגנה על החיים. אין לי כלי נשק, יש לי אמצעים אחרים שאני יכולה לתרום למדינה, אני חושבת שכולנו צריכים להיות בתודעה של הגנה ושמירה על החיים ועל איכות החיים, לא פחות חשוב".

שירה ספרי לנו איך את מרגישה היום. ענר ממש עמד, הדף בגופו רימונים עד שהוכרע. היום שאחרי העסקה, מה התחושות?
שפירא: "ענר, כשעמד במיגונית והחליט שהוא לוקח אחריות, למרות שהוא היה עם סנדלים וטי-שירט מהמסיבה, הוא הגן על אנשים אחרים שהוא לא הכיר. הוא הכיר רק את הרש חברו הטוב, ומה שהוא עשה זה לומר "אני לוקח אחריות, אכפת לי, אני לא מכיר את מי שמאחורי אבל אני יכול להציל אותם". הדבר שהוא עשה זה לקחת אחריות, לעמוד שם ולעשות כל מה שהוא יכול, לרבות לצערנו הכל כך גדול למסור את נפשו כדי להציל אחרים".

"מה שאני מרגישה היום מתקשר למשפט שהוא אמר כשהיה במיגונית. אחרי שהרגיע אותם הוא אמר, 'הם יזרקו רימונים, כל רימון שהם יזרקו אני ארים ואזרוק החוצה. אם אני נפצע ואין אותי, תמשיכו אחריי'. הוא התכוון שימשיכו לזרוק רימונים כי הוא הבין שבאיזשהו רגע הוא לא יהיה, ועד אותו רגע הוא יעשה הכל ומישהו יצטרך להמשיך אחריו. כשאני מסתכלת על התמונה שצולמה ורואים את הגב של ענר בפתח ואת כולם מסתובבים ומגנים על עצמם ואני שומעת את קולו של ענר 'תמשיכו אחריי', אני ממשיכה אחריו. הוא התכוון לזרוק רימונים, אני חושבת שכל אחד מאיתנו, ובעיקר אני כאמו, צריכה להמשיך אחריו".

"אחרי שכל החטופים החיים חזרו וכמעט כל החללים חזרו, זה הרגע של תיקון החברה הישראלית", אומרת שפירא, "ענר דיבר על מלחמות, אבל לא מול חיזבאללה וחמאס, אלא נגד שנאת אחים. זה מה שהוא כתב בשיריו, להילחם נגד שנאת אחים. המחויבות שיש לי כשאני מסתכלת על גבו של ענר, היא להפסיק לריב אחד עם השני, ואם רבים, לא בקול, לחשוב איך עובדים יחד. זה כנס שעוסק בעתיד, כנס עסקים, ועידה לעסקים שעוסקת בעסקים. זה לא משהו נייס-טו-האב, משהו ששרים עם ילדים בגן, זה נכס אסטרטגי שלנו כמדינת ישראל, חברה ישראלית, שנדע לעבוד ביחד".

 שירה שפירא בוועידת ישראל לעסקים / צילום: כדיה לוי

"חייבים לחבור יחד כדי לחולל שינוי בשיח הציבורי"

אנחנו נמצאים בשיח קוטבי מאוד, אפילו הדיונים סביב הפצ"רית, החטופים, כל דבר יוצר פה קיטוב גדול והשיח נפיץ ואלים אפילו, ומאוד קשה לראות איך אנחנו מוצאים את הדרך הזו, איך אתן מרגישות עם השיח בציבור, ברשתות החברתיות?
שפירא: "כמובן שאני נגד השיח. אבל אני רוצה להגיד שאנחנו כל הזמן שמים זרקור על הקיטוב בינינו. חלק מהעניין זה להתמודד על הסגנון והשיח, אבל גם להחליט לשים זרקור על הדברים הטובים שקורים פה. כמו שענר אמר, צריך לחפש אהבה".

"השאלה הגדולה היא איך אנחנו מחברים בנינו ואיך מסתכלים על מה שמשותף בנינו", היא מוסיפה, "יש המון עשייה טובה במגזר העסקי, רובכם אני מניחה חלק ממנו, גם במגזר החברתי וגם הציבור. אני סמנכ"לית במשרד ממשלתי, יש עשייה מאוד חיובית. ברגע שנחליט לשים עליה זרקור, להגדיל אותה ולהסתכל עליה, יהיה פחות מקום להסתכל על הדברים השליליים, לא כי הם לא קיימים, אלא כי נבחר להסתכל על הדברים החיוביים. צריך לבחור להסתכל על הטוב. אין עוד חברות כאלה של עשייה, תרומה, של אכפתיות מאוד גדולה, מעורבות גדולה, אני חושבת שאתם אנשי תקשורת, אנחנו כחברה, צריכים לשים על הדבר החיובי את הזרקור, וכמה שנשים עליו, ככה הוא יגדל".

הזכרת את מיזם הדיבור ששרית חלק ממנו. את יכולה לספר עליו?
זוסמן: "מיזם הדיבור הוא מיזם שקם ע"י משפחות שכולות, כשברור לכולנו מי הם האויבים המוחשיים שפשעו מולנו ב7.10, ויש סכנה פנימית, הדיבור בחברה הישראלית. הוא קם במטרה לשנות את השיח הציבורי בישראל, השיח שמפריד, מקטב ומחלק אותנו לזהויות, גורם לנו לא להקשיב אחד לשני כי אנחנו מדברים עם הדעות אחד של השני, ושכחנו איך מדברים דעות.

"מיזם הדיבור נועד לשנות את השיח הציבורי בישראל. הוא א-פוליטי, שם לו למטרה 120 נבחרי ציבור, בהנחה שמילה שלהם מגיעה להרבה יותר אוזניים. אנחנו עוקבים אחרי 120 נבחרי ציבור ואנשי תקשורת, סופרים את השיח הרעיל, מילים בוטות, גסות, הכללות ועוד כהנה וכהנה. מסיימים מידי שבוע בעיתון מקור ראשון ובהארץ, מי שהתבטא בצורה רעילה ביותר יופיע ברשימה, במדד, מהאופוזיציה, קואליציה וכך גם בתקשורת. עצם זה שיצרנו את הדבר הזה, כדי להילחם בשיח".

יש לזה השפעה כשאתם מפרסמים מדד?
זוסמן: "כן, אנחנו רואים ירידה ברמת החשיפה של ציוצים מפלגים. הרבה אנשים מודעם לזה, גם מבחינת הציבור וגם מבחינת נבחרי הציבור. יש אנשים שמחפשים את שמותיהם בעיתוני סופ"ש. הדלת פתוחה ואנחנו נפגשים עם אנשי תקשורת ונבחרי ציבור ונוצר קשר. אנחנו מבקשים לדבר באופן ענייני, ונוצר קשר איתם ועם יועציהים, שלפעמים כועסים עלינו, למה אנחנו נמצאים במדד? ומבקשים לתקן. אם יש טעות, אנחנו מקשיבים, מקווים שיקחו דוגמה. יש שדולה למען הדיבור, בה אנחנו מדברים עם אנשים בעלי השפעות, בכלל אנשים שאחראיים על התקשורת שלנו. לתקשורת יש אחריות רבה. מעבר לזה, יש לנו סושיאל מאוד פעיל ואנחנו קוראים לציבור להשתתף".

"אמנת הדיבור, בה אנחנו מפצירים מכל אזרח, כמו ששירה אמרה, לקחת אחריות ומעורבות, אחריות אישית בארגונים בהם אנחנו מדברים, אפילו בשולחן עם חברים שלנו, ואנחנו קוראים לעסקים בעלי חברות גדלות במשק, חברת פרטנר הייתה החלוצה הראשונה להצטרף. בקריאה של אנשי תקשורת ונבחרי ציבור, אזרחי ישראל מבקשים דיבור אחר שמאפשר להגיע לשיתוף פעולה. השונות של החברה היא דבר יפהפה, אבל אם לא נדע לעבוד ביחד, אז לא נוכל להתקדם.

"זו לא חוכמה לתת לאנשים אחרים לעשות את מה שצריך, חייבים לחבור ביחד כדי לחולל את השינוי במדינת ישראל בשיח הציבורי. אם מדברים על מדינות מופת או אור לגויים, יש אפשרות שזה לא תהיה הבטחה שמיימית, אלא בעולם של קיטוב רגשי, יש לנו עוד הזדמנות לעשות דבר מדהים, החברה הראשונה שנלחמת באופן אקטיבי בפילוג ובשיח המפלג שהוא נחלת העולם כולו לצערנו".

 שרית זוסמן בוועידת ישראל לעסקים / צילום: כדיה לוי

"המורשת היא הבסיס לעתיד"

שירה, את בעצם הלכת לכיוון אחר, מונית לסמנכ"לית במשרד מורשת וזה בעצם כובע כפול, המורשת של המדינה, והמורשת האישית שלך. ספרי לנו על העשייה שלך וגם איך מורשת קשורה לעתיד?
שפירא: "לא רק שהיא קשורה לעתיד, היא הבסיס לעתיד. 'עם שלא יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל', הציטוט של יגאל אלון, זו לא קלישאה, זה מה שראינו בשיקום הנגב המערבי, שדרות, כפר עזה, בארי, כרם שלום, סופה, כל המרחב הזה, שנפגע בצורה האנושה ביותר שאפשר להעלות על הדעת בצורת חסרת תקדים, ובסוף אוקטובר, בסוף השבוע השני ענר היה נעדר, אח"כ ישבנו שבעה, בשבוע השלישי כבר הייתי בשטח, איך עושים תיעוד של מה שקרה כדי שנדע להתחיל לחשוב על איך מספרים על מה שקרה לדורות הבאים, לא יהיה שיקום. אם לא נדע להסתכל ולהתמודד עם מה שקרה לנו ולספר את העבר שהוא בהתהוות, עבר-הווה. ראינו פשוטו כמשמעו, שהקהילות האלה, וגם אני יכולה להגיד באופן אישי ולהעיד באופן אישי שראיתי את התהליך הכפול הזה בין מה שקורה בבית למה שקורה בקהילות.

"האינסטינקט הראשוני הוא להתמודד עם מה שקרה כדי לדמיין עתיד. אנשים חושבים שאם אתה מתעד את מה שמתרחש, אתה משאיר את כל הבתים השרופים, הכל נהיה כמו לגור באושוויץ ואי אפשר לחיות ככה. אנשים אחרים חושבים שצריך להסתכל על העתיד, 'נצמיח, נפריח ויהיה פה יותר טוב וצריך למחוק את כל מה שהיה. נמחק את הבתים השרופים ולא יהיה כלום'. האמת היא, שזה או עבר או עתיד, אלא גם וגם.

אנחנו מוכרחים לדעת לספר את מה שהיה כדי שיהיה עתיד. דבר ראשון, לקחנו את המחשב של ענר, שהוא מוזיקאי, גיבינו ודאגנו שנוכל לזכור את מה שהיה כדי שנוכל להמשיך את המורשת שלו לעתיד. זה אינסטינקנט שלנו לזכור את מה שהיה. אותו דבר הקהילות הפגועות בנגב המערבי, אנחנו עם שיודע לזכור, לא רק על העבר הרחוק שלנו, האגדה שאנחנו יודעים לספר על יציאת מצריים, אלא אנחנו עם שיודעים לזכור, אבל בזכות זה אנחנו יודעים לדמיין עתיד. זו לא קלישאה, זה קשור לנפש. עשינו שת"פ עם משרד הבריאות וד"ר גלעד אודנהיימר, איך ההתמודדת עם טראומה ועבר מורכב היא הדרך לייצר עתיד, הוא התהליך שבונה חוסן. עבר-עתיד הזה, הוא הכרחי. המורשת מנקודת מבט על העבר, כדי להחליט מה אתה רוצה לקחת קדימה לשיקום, היא הכרחית. וזה לא רק תאוריות, קיבלנו תקציבים כדי לבנות עתיד ממנהלת תקומה.

במה זה מתבטא עכשיו?
שפירא: "בהרבה עבודה בקהילות בנגב המערבי, החלטות משותפות, מה מתוך המרחבים הם רוצים לשמר, כדי להזמין את הציבור. חלק מהדברים יישארו מתועדים אבל יתועדו רק ברשת ויונגשו ברשת, וחלק מהדברים ממש מוחשית. גם חפצים, גם בתים יונגשו לכל החברה הישראלית, כדי להסתכל על מה שקרה לנו. גם על הקושי אבל גם סיפורי גבורה. הדוגמה המוחשית, הרכבים השרופים במגרש הרכבים, בהתחלה חשבו שצריך למחוק את כולם. לא, אם נמחק אותם לא תהיה התמודדות. בהתחלה לא ידעו מה לעשות, אמרנו קודם נשמור על הכל. עכשיו עושים תכנון ואיך הדבר הזה יראה כחלק מסיפור. דבר ראשון, תיעוד ושמירה כדי שתהיה התמודדות קדימה".

שאלה אחרונה לכל אחת מכן, דיברתן על עשייה, זה מרגיש שהלכתן בשביל להמשיך הלאה. איך ממשיכים הלאה, איך מתקדמים, ברמה האישית שלכן, כל אחת, מה מרים אותה בבוקר להמשיך ולעשות?

זוסמן: "החיים חזקים יותר מהמוות, זו עובדה לפחות אצלי. על קברו של בן, אחרי שאמרתי לו את כל המילים שהיה ראוי להשמיע על הבן אדם הנפלא שהיה, אמרתי לסיפור שלנו יהיה סוף טוב. אני מספרת סיפורים במקצועי, לכן היה חשוב להשמיע לעצמי את מה שהיה לי קשה לשמוע. במלים האלו, לסיפור שלנו יהיה סוף טוב, הרגעתי את עצמי".

"יש לי עסק אומנותי ואני עובדת עם ילדים, אני כל הזמן מדמיינת את הסוף הטוב של הסיפור שלנו, מבחינתי הראייה הזו, האופטימית היא כוח מניע, שכל יום גורם לי לצאת מהמיטה ולפעול להשגת ממש של המשפט הפשוט הזה, לסיפור שלנו יהיה סוף טוב, במלא אופנים, אני עושה את האופנים של הסיפור הזה. אם כולנו נצטרף לאמירה הפשוטה הזו, זה יהיה העתיד שלנו, שהוא חלק מהווה. אין דבר יותר חשוב מתמונת עתיד. לבן היה סימון טקטי, חץ ששובר תקרת זכוכית, תמיד להתקדם קדימה ולשבור את הנקודה הקשה שלו. להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך. איכשהו, אני ובן, יש לנו חיבור. על אף הקושי הגדול, ההסתכלות היא קדימה בכל מקום שאני נתקעת, אל עבר עתיד טוב יותר".

שפירא: "אני חושבת שמה שמדהים בחברה הישראלית, זה שיש כל כך הרבה יוזמות חיוביות שנולדו כחלק מהנצחת האנשים שאינם עוד. זה לא רק אנחנו זה הרבה מאוד משפחות, קבוצות וארגונים החליטו לקחת עשייה חיובית כדי להביא את העתיד הטוב הזה כבר עכשיו.

"הקמנו את 'עמותת ענר שפירא' שמטרתה לייצר חיבורים בחברה הישראלית באמצעות מוזיקה ויצירה. העולם יהיה טוב יותר אם תהיה יותר נפש יוצרת, והוא רצה להביא את המוזיקה לכל הקהילה. הוא דיבר נגד שנאה ובעד אהבה, כל החלקים השונים של הפאזלים, אם היו ריבועים, אי אפשר היה לחבר אותו. החלקים השונים הם אלו שמאפשרים לנו להתחבר.

"אנחנו מאמינים שבאמצעות מוזיקה ויצירה אמנות, אפשר ליצור חיבורים. אנחנו מכוונים לגיל הצעיר מגיל 15-16-17 עד גיל 25. דור העתיד שהוכיח את עצמו בצורה מדהימה, מגיע לו את כל הכלים כדי ליצור יחד תמונת עתיד דרך מוזיקה, יצירה, כתיבה. העמותה הזו מתחילה לפעול, ויש פרויקט ראשון עם אקדמיית רימון והאקדמיה למוזיקה".