שיא היסטורי בחוב הציבורי: הכלכלה הירדנית תחת לחץ הולך וגובר

ברקע מלחמת "חרבות ברזל", מתקפות החות'ים בים האדום והאטה כלכלית מתמשכת, ירדן מתקרבת לנקודת רתיחה פיננסית. החוב הציבורי טיפס לשיא כל הזמנים, התלות בגז הישראלי העמיקה, והלחצים החברתיים-פוליטיים גוברים - בזמן שבית המלוכה נדרש לאזן בין יציבות אזורית, כלכלה פגיעה ורחוב מתוח.

● "כבר לא רלוונטי לפוטין": פרטים חדשים על החיים של אסד במוסקבה
● שנה אחרי המרד של א-שרע: סוריה מתפוררת, ובינתיים יש מנצחת אחת

על-פי נתוני משרד האוצר בעמאן, בסוף ספטמבר עמד החוב הציבורי של ירדן על 35.8 מיליארד דינר ירדני (כ-50.4 מיליארד דולר), עלייה של כ-13.7% מאז תום שנת 2024 והחוב הגדול ביותר שאי-פעם נרשם במדינה. חלק הארי נבע מחוב מקומי (שעלה בכ-7.5% לכ-15.9 מיליארד דינר), ואילו החוב החיצוני עלה בכ-3.1% לכ-19.3 מיליארד דינר - ומהווה כ-54% מחובות המדינה. זה מציב את הירדנים עם יחס חוב-תוצר של כ-83%, דומה לזה של מצרים.

החוב מטפס, צמיחת התוצר מדשדשת

מנתוני קרן המטבע הערבית (AMF) עולה כי בין השנים 2024-2020 לבדן, צברה ירדן חוב כולל בסך כ-11 מיליארד דולר. באפריל האחרון הבנק העולמי אישר הלוואה חדשה בסך 1.1 מיליארד דולר, בניסיון לסייע למלך עבדאללה להשתקם מהנזקים הכלכליים שנגרמו לו כתוצאה מהמצב האזורי. הנמל היחיד שמקשר את ירדן לעולם מבלי להיות תלויה בנמלים בישראל הוא בעקבה, כך שמתקפות החות'ים בים האדום השפיעו רבות גם עליו.

על אף האתגרים הירדניים שהואצו בהשפעת המלחמה, הירדנים לא נקטו צעדים משמעותיים נגד ישראל. הסבר סביר לכך היא התלות של עמאן בגז הישראלי. לפי הערכות, יותר מ-80% מתצרוכת החשמל של ירדן היא על בסיס גז מ"לוויתן". כבר ב-2016 חתמו אנשיו של המלך עבדאללה על הסכם לרכישת גז טבעי ממאגר "לוויתן" למשך 15 שנה תמורת 10 מיליארד דולר.

בכירי עמאן מתמודדים עם עוד אתגרים רבים, אחד הבולטים שבהם הוא שוק העבודה. לפי הלשכה הירדנית לסטטיסטיקה, שיעור האבטלה עמד בתום הרבעון השלישי של השנה על 21.4%. בבנק העולמי נימקו את המימון בניסיון להגביר את הצמיחה המקומית, לעודד פתיחת משרות ואף לסייע לסטארט-אפים וחברות קטנות מקומיות. הצמיחה הירדנית עמדה בעשור החולף על ממוצע של כ-2.5%, ולא הצליחה להתרומם בהשפעת ההשתתפות החברתית הנמוכה בעבודה: כ-33.5%. הגורם העיקרי שמותיר אותו כה נמוך הוא הנשים, שרק כ-14.6% מהן עובדות.

 גלי הגירה מכבידים על הכלכלה. מחנה פליטים פלסטינים בעמאן / צילום: Reuters, Jehad Shelbak

נקודות האור: הפסקת האש וההפיכה בסוריה

לירדנים יש גם סיבות לאופטימיות. גירעון הסחר אומנם צמח ב-5% בשלושת הרבעונים הראשונים ביחס ל-2024, אבל גם חלה צמיחה של 8.9% ביצוא: 9.1% מתוכו יצוא ירדני, ו-6.5% מיצוא חוזר (Re-exports). אותו תהליך מתבסס על מתחמי "Free Trade" שאליהם מגיעות סחורות ממדינות שונות, ולאחר מכן מיוצאות מחדש. זה מועיל לכלכלה הירדנית, אבל באופן חלקי. בעוד שכלל היצוא הירדני עמד בשלושת הרבעונים הראשונים על כ-7.69 מיליארד דינר, יצוא חוזר הניב אך ורק כ-693 מיליון דינר מתוכו.

קרוב לוודאי כי הפסקת האש במלחמת חרבות ברזל תועיל מאוד לכלכלה הירדנית, ותתווסף לאירוע מלפני שנה שבוודאות סייע לעמאן: ההפיכה בסוריה. בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה, היצוא הירדני לסוריה זינק בכ-383% - בהשפעת חידוש הסחר בין המדינות. ככלל, היצוא הירדני לסוריה הסתכם בתקופה זו ב-175 מיליון דולר, בעוד היבוא מסוריה עמד על כ-72 מיליון דינר - עלייה נאה של 71.4%.

ד"ר עידו זלקוביץ', ראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל וחוקר בקתדרת חייקין לגיאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, מזכיר שעדיין יש פליטים סורים בממלכה (פליטים רשומים מהווים כ-4% מהאוכלוסייה המקומית). לדבריו, "האתגרים המיידיים של ירדן כחברה כוללים התמודדות עם גלי הגירה מעיראק ומסוריה, שהביאו מיליונים שמהווים אתגר ביטחוני בשל החשש מחתרנות איראנית והתחזקות גורמים אסלאמיסטיים, וכמובן גם אתגר כלכלי כי אנשים צריכים לחיות".

זלקוביץ' מוסיף כי "הלחץ בקרב בית המלוכה נובע מהעובדה שהמשבר הכלכלי עם מספר רב של מהגרים, בנוסף לאי-היציבות האזורית שהביאה לעליית הפופולריות של חמאס ברחוב הפלסטיני והחשש מחתרנות איראנית, יוצרים אתגרים לא פשוטים בתמרון בין דפוסי הפוליטיקה השבטית".