מרוץ חלל בסיוע פוטין: איראן תשגר שלושה לוויינים ל"מטרות אזרחיות"

ההתקדמות האיראנית בתחום הלוויינים מנסה להדביק את הפער מול ישראל - בחסות רוסית ועם זינוק בתקציב הביטחון • גרסת האיראנים, לפיה הלוויינים "נועדו לחקלאות, למשאבי טבע ולמעקב סביבתי", מעלה לכל הפחות תהיות • עם זאת, היתרון האיכותי והכמותי הישראלי נשמר

שיגור לוויין איראני בנמל החלל קוסמודרום ווסטוצ'ני ברוסיה (בעיגול: ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה) / צילום: רויטרס - Alexander Kazakov
שיגור לוויין איראני בנמל החלל קוסמודרום ווסטוצ'ני ברוסיה (בעיגול: ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה) / צילום: רויטרס - Alexander Kazakov

למרוץ החימוש שמתנהל בין איראן לישראל נדבכים רבים, שאחד הבולטים בהם - והפחות מדוברים - הוא תחום הלוויינים. במסגרת ההתפתחות האחרונה בנושא, איראן צפויה לשגר ב־28 בדצמבר שלושה לווייני תצפית חדשים, ובדומה למקרים קודמים היא תבצע זאת בסיוע משטר פוטין, מנמל החלל קוסמודרום ווסטוצ'ני, שבמזרח הרחוק הרוסי.

"כבר לא רלוונטי לפוטין": פרטים חדשים על החיים של אסד במוסקבה
במשך שלוש שנים התכוננה גרמניה למלחמה עם פוטין. ואז הכול קרס

האמצעים "נועדו לחקלאות, למשאבי טבע ולמעקב סביבתי", טענו בסוכנות נור האיראנית, לגבי שלושת הלוויינים שיעשו את דרכם לחלל בעזרת משגר סויוז רוסי.

עם זאת, הטענות של טהרן לגבי ייעוד לווייני התצפית על כדור הארץ מעוררות, לכל הפחות, תהיות, שהרי משטר האייתוללות צבר תדמית בעייתית מאוד בנוגע לשמירה על משאבי הטבע.

שמות שלושת הלוויינים "קוסאר", "זאפאר 2" ו"פאיה". את קוסאר ייצרה חברת "אומידספייס", והוא מסוגל לספק תמונות ברזולוציה של ארבעה מטרים.

בטהרן טוענים כי הלוויין ישלב יכולות של תצפית על כדור הארץ יחד עם IoT מבוסס לוויינים. משמעות הדבר היא כי ניתן לקשר בין קוסאר ובין תחנות קרקע בינלאומיות, ולהפחית את יכולת הבידוד התקשורתית של איראן.

את זאפאר 2 יצרו באוניברסיטה למדעים וטכנולוגיה של איראן, והוא כולל מצלמה מולטיספקטרלית, מערכת אחסון והעברת נתונים, וכן מטע"ד למדידת קרינה.

ברמה האזרחית, הוא עשוי לספק מידע אמין על הקרקע ללא אמצעים פיזיים, כדוגמת אסדות או תחנות סייסמיות. כלומר, לא רק להועיל מול איתני הטבע, אלא גם בתחום התשתיות האסטרטגיות.

המרוץ התחדד אחרי מבצע "עם כלביא"

את פאיה פיתחו בתעשיות האלקטרוניקה של איראן, והוא מסוגל לספק הדמיות של 10־5 מטרים - לטובת ניטור חקלאות, משאבי מים ומיפוי עירוני.

למראית עין, הרפובליקה האסלאמית מציגה אך ורק שימושים אזרחיים של הלוויינים, וייתכן כי בחלקם הם יהיו כאלה. ואולם אין ספק כי סוגיות כמו מיפוי וצילום הן קריטיות למטרות צבאיות.

מרוץ החלל הישראלי־איראני התחדד מיד לאחר מבצע "עם כלביא". כשבועיים בלבד לאחר שיגור לוויין התקשורת הישראלי "דרור 1" מתוצרת התעשייה האווירית מאתר השיגור SpaceX בקייפ קנברל, פלורידה, שיגרה איראן ביולי את לוויין התקשורת שלה "נאהיד 2" מקוסמודרום ווסטוצ'ני.

משטר האייתוללות אומנם נכנס לתחום החלל 17 שנה לאחר ישראל, אבל הוא מצליח להתקדם בקצב גבוה - בחסות רוסית.

תקציב סוכנות החלל האיראנית אומנם עומד על כ־220 מיליון דולר, אבל עצם הפעילות הדואלית (ביטחונית ואזרחית כאחת) מביאה למצב שפעילותה שזורה בתקציב הביטחון האיראני - על אחת כמה וכמה בגלל שאת ההיבט הצבאי של הלוויינים מנהלות משמרות המהפכה.

מבין כוחות הביטחון האיראניים, אלו נחשבים למטופחים ביותר. משמרות המהפכה נהנים מצבירת המשאבים העיקרית תחת משרד ההגנה בטהרן, שנהנה בשנה הפרסית החולפת מתקציב ביטחון שזינק בכ־200% לכ־30.9 מיליארד דולר.

מנסים להציג פיתוחים עם תועלת אזרחית

בימים שבהם בישראל מוטרדים מהמהירות שבה טהרן משקמת את תוכנית הטילים שלה, מיזמי חלל מועילים רבות.

הדבר בא לידי ביטוי בשבוע שקדם לשיגור נאהיד 2, עם הניסוי במשגר החלל "קאסד". במהלכו של הניסוי, האיראנים "הסתפקו" בטיסה תת־מסלולית, כזו שחודרת את האטמוספירה ומגיעה לגובה של גבול החלל, אבל לא נכנסת למסלול הקפה סביב כדור הארץ.

קאסד הוא טיל תלת־שלבי, קרי כזה שמורכב משלוש רקטות הפועלות בזו אחר זו: השלב הראשון מספק את הדחף הראשוני החזק, ולאחר מכן מצטרפים שלבים נוספים שממשיכים להניע את הטיל ואף מאיצים אותו.

זהו מקרה נוסף שבו האיראנים מנסים - באמצעות סוכנויות הידיעות של זרועות המשטר השונות - להציג פיתוחים טכנולוגיים כבעלי תועלות אזרחיות, אף שזה לא בהכרח משקף כראוי את המציאות.

טכנולוגיה רב־שלבית מהווה נדבך מהותי בטילים בליסטיים בין־יבשתיים (ICBM), אמצעים שעשויים לסקרן את הרפובליקה האסלאמית בשל שאיפות הגרעין, והנזקים הגדולים שגרמו טילים בליסטיים בישראל, למרות שכ־84% מהם יורטו ב"עם כלביא".

טילים בין־יבשתיים עשויים להועיל הן לנשיאת ראשי קרב גרעיניים, כפי שמתרחש בקוריאה הצפונית, והן להרחבה משמעותית של טווח הטילים הבליסטיים של משטר האייתוללות אל יותר מכ־2,000 ק"מ כיום.

מערך הלוויינות - שותף מרכזי ב"חרבות ברזל"

למורת רוחם של האיראנים, עם כל שאיפותיהם הגדולות הם עדיין נותרו הרחק מישראל.

בחודש ספטמבר האחרון, מנהלת החלל במפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית) שבמשרד הביטחון, צה"ל והתעשייה האווירית שיגרו את לוויין התצפית המכ"מי "אופק 19" משדה ניסויים במרכז הארץ.

אופק 19 נועד לשרת את 9900, יחידת המודיעין הגאוגרפי־חזותי של אגף המודיעין בצה"ל, והשיגור ביטא את היותה של ישראל אחת מ־14 המדינות בעלות היכולת המלאה בחלל: שיגור ולוויינות.

במהלך מלחמת "חרבות ברזל" ומבצע "עם כלביא" היה מערך הלוויינות שותף משמעותי לעשייה המבצעית והעניק כלים משמעותיים ליכולות איסוף המודיעין של המדינה בכל הזירות.

הפעילות המבצעית של המערך באיסוף מודיעין רציף, בליווי תקיפות מבצעיות ובמתן תקשורת חיונית בזמינות גבוהה לצורך תמיכה במצעי תקיפה, הדגישה את החשיבות של אחיזת המזרח התיכון כולו מהחלל.

ההצלחה המבצעית המרשימה נבעה מהיתרון המהותי בלוויינים הצבאיים. מנתוני world population review עולה, כי בעוד שלישראל יש 12 לוויינים צבאיים, איראן מפעילה שניים בלבד. המובילות העולמיות, כצפוי, הן ארה"ב (247), סין (157) ורוסיה (110).