הממשלה קיבלה החלטה דחופה וקריטית, אבל היא אפילו לא מנסה ליישם אותה

מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר, העמיקו הפערים המגדריים בחברה הישראלית - נושא שהוזכר במדור זה לא אחת. ראשית, הפגיעה בנשים במהלך המתקפה הייתה חסרת תקדים בהיקפה - 91 נשים וילדות נחטפו לעזה ו־343 נשים וילדות נרצחו. על פי דוח הנציגה המיוחדת למזכ"ל האו"ם, נמצאו ראיות ברורות לאלימות מינית שיטתית במהלך המתקפה, וכן עדויות לכך שהחטופים והחטופות עברו אלימות מינית בשבי.

● עידוד תעסוקת חרדים? ההחלטה ה"שקטה" שרחוקה מלהספיק
● לפני עשור הוחלט להאיץ את מיזמי התחבורה. מה קרה בפועל?

אבל חוץ מזה, המלחמה חושפת מציאות מורכבת ורבת פנים בנוגע למעמדן של נשים בישראל. מחד, נשים לוקחות חלק פעיל ומשמעותי בהגנה על המדינה במגוון תפקידים מקצועיים החל מלוחמות, שוטרות ותצפיתניות, דרך חברות בכיתות כוננות ועד רופאות וחובשות קרביות ומתנדבות זק"א.

מאידך, מחקר שנערך על ידי מרכז אדוה ומכון ון ליר בשיתוף קרן פרידריך אברט, מצביע על נסיגה משמעותית במעמדן של נשים בכמה היבטים מרכזיים: השפעתן על תהליכי קבלת החלטות הצטמצמה באופן ניכר, יכולתן להתפרנס נפגעה, והן מתמודדות עם אתגרים גוברים בניסיון לאזן בין עבודה בשכר לטיפול במשפחה. יתרה מזאת, המחקר מזהה הידרדרות במצבן הבריאותי והנפשי של נשים, ומתריע על עלייה בסיכון שהן חשופות לו לחוות אלימות במשפחה.

הממשלה מודעת לכל אלה, וניסתה למצוא פתרון. מה היא חשבה לעשות, ועד כמה זה עבד?

חשש לביטחון האישי

בסקר הנשים הגדול 2025 של שדולת הנשים בישראל, דיווחו נשים כי מאז אירועי 7 באוקטובר, חלה החמרה משמעותית בתחושת הביטחון, במצב הרגשי וביציבות הכלכלית: 54% מהנשים דיווחו על חשש מוגבר לביטחון האישי, 40% מהנשים דיווחו על קושי רגשי או תחושת בדידות ו־32% מהנשים דיווחו על פגיעה בהכנסה או באפשרות לעבוד. נתונים אלה ממחישים כי עבור נשים רבות בישראל, מצב החירום הוא לא אירוע נקודתי, אלא מציאות מתמשכת שיש לה השלכות עמוקות על חיי היומיום, החוסן האישי והיכולת לתפקד בשגרה ובחירום.

הפגיעה במעמדן של נשים חמורה במיוחד בקרב נשים המשתייכות לאוכלוסיות מוחלשות, ביניהן נשים החיות בעוני, דיירות הדיור הציבורי, אימהות חד־הוריות, נשים ערביות ובדואיות, שורדות זנות וסחר בנשים, פליטות ומהגרות. קבוצות אלו, שמצבן פגיע גם בשגרה, מתמודדות בעת המלחמה עם אתגרים מורכבים נוספים כמו מצוקה כלכלית חריפה, חוסר ביטחון תזונתי, היעדר מיגון בבתים, קשיים בנגישות למידע ובמיצוי זכויות, ומצוקה נפשית מתגברת.

בנוסף, ב־2025 מדד WPS (ראשי תיבות של Women, Peace and Security Index) - שמעריך את מצבן של נשים על בסיס ייצוג פוליטי וכלכלי, ביטחון אישי ונגישות לצדק - מציב את ישראל במקום 83 מתוך 181 מדינות בעולם, ירידה לעומת המקום ה־80 שבו הייתה ב־2023, אחת השנים הקשות ביותר לביטחונן של נשים בישראל. הדירוג הנמוך נובע בין היתר מירידה בייצוג נשים במוקדי קבלת ההחלטות, עלייה באלימות כלפי נשים, קשיים בביטחון האישי ונגישות מופחתת לצדק הוגן ועוד.

את התופעות האלה ראינו גם במשבר הקורונה. באותה תקופה, קיבלנו המחשה כיצד מצבי חירום מעצימים פערים מגדריים: נשים הוצאו לחל"ת ופוטרו בשיעורים גבוהים יותר מגברים, הפניות למרכזים למניעת אלימות במשפחה זינקו ב־30%, ונשים דיווחו בתדירות גבוהה יותר על השפעות נפשיות של המשבר, כולל תחושות בדידות ומצוקה.

אספקט נוסף אשר משפיע עד היום על חיי נשים רבות בישראל הוא שירות המילואים הנרחב במהלך המלחמה, מה שיוצר מציאות חירום מתמשכת עבור אלפי משפחות בישראל, ובהן נשים שנשאו בפועל בנטל האזרחי־משפחתי במלואו.

היעדרותם הממושכת של בני הזוג המגויסים מהבית הביאה לשיבוש עמוק בשגרות החיים ולקריסה של חלוקת התפקידים המשפחתית, כך שנשים נדרשו לנהל לבדן את משק הבית, לגדל ילדים, לספק מענה רגשי בתקופה של חוסר ודאות, ובמקביל להמשיך ולהשתלב בשוק העבודה או לנהל עסק עצמאי. מציאות זו ממחישה שבשעת חירום לא רק החיילים מגויסים, אלא גם העורף המשפחתי וכי היעדר מענה ממשלתי מותאם לצרכים אלה עלול לפגוע בחוסן החברתי וביכולת ההתמודדות של משפחות לאורך זמן.

הטמעת חשיבה מגדרית

הצורך לתת מענה ממשלתי לבעיית הפערים במגדריים בא לידי ביטוי עוד לפני מלחמה, בספטמבר 2022. אז, התקבלה החלטת ממשלה 1845 בנושא "הטמעת חשיבה מגדרית בגיבוש מדיניות ובקבלת החלטות במצבי חירום". החלטה זו התבססה על המלצות הוועדה המייעצת למטה לביטחון לאומי וקבעה כי יש להטמיע חשיבה מגדרית בעשייה הממשלתית במצבי חירום ולשאוף לשוויון מגדרי בגופים מקבלי ההחלטות.

מהותה של הטמעת חשיבה מגדרית היא תהליך המבטיח שכלל המדיניות, התוכניות והפעולות הממשלתיות יכללו התייחסות לצרכים הייחודיים של נשים וגברים באופן שוויוני. במצבי חירום, המשמעות היא לזהות את ההשפעות השונות של המשבר על מגדרים שונים ולתכנן מענים מותאמים שיגנו על אוכלוסיות פגיעות ויחזקו את החוסן החברתי.

אבל אז פרצה המלחמה, והבעיות רק החריפו, כאמור. בהמשך להחלטה 1845 וכמענה לאתגרי המלחמה הנוכחית, התקבלה ביולי 24 החלטת ממשלה 2096, המטילה על הרשות לקידום מעמד האישה לתאם את תחום הסיוע לנשים בשעת חירום. האם זה שיפר את המצב?

כישלון חד משמעי

כבר מאחוזי היישום אפשר להבין שההחלטה הייתה רחוקה מלהצליח. מתוך 8 סעיפים, סעיף אחד בלבד יושם (12.5%), 3 סעיפים יושמו באופן חלקי (37.5%) ו־4 סעיפים לא יושמו כלל (50%). תמונת המצב העולה מבחינת הביצוע היא די חד משמעית: הקמת מרכז מידע לאומי, פיתוח כלים דיגיטליים לסיוע לנשים בחירום וגיבוש מדריך להטמעת חשיבה מגדרית - על כל אלה אפשר לשים איקס. לא קרה.

לפי ההחלטה, הרשות לקידום מעמד האישה הייתה אמורה לפעול לתיאום תחום סיוע לנשים בשעת חירום, שיבוצע באמצעות מרכז מידע לאומי. בנוסף, צוין כי צוות הרשות מעניק מענה רציף 24 שעות ביממה. ובפועל? מבדיקה של שדולת הנשים בישראל נמצא כי המענה פעיל בימים א'־ה' בין 8:00־17:00 ושהשעות יעודכנו במצב חירום.

מה כן קרה? כל מיני פעולות נקודתיות, כמו פרסום מחוון לאלימות מגדרית, הקמת מוקד סיוע ארצי לנשים וקיום סמינר שנתי. ננקטו גם צעדים נוספים כגון חיזוק הקשר עם יועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות וקיום שולחן עגול בין־מגזרי בהשתתפות כ־100 ארגוני חברה אזרחית ומשרדי ממשלה. אבל חשוב שלא להתבלבל: הפעולות הללו בהחלט לא מהוות יישום מערכתי של ההחלטה והן רחוקות מלהתכנס לתשתית פעולה מתואמת ומתמשכת.

כך שכדי להבטיח שנשים תקבלנה מענים ייחודיים לצרכיהן בתקופות חירום, הכרחי הצורך בהטמעת חשיבה מגדרית בתהליכי קבלת החלטות, ובפרט איסוף שיטתי של נתונים מפולחים מגדרית. זאת במטרה להעריך את אפקטיביות ההחלטות המתקבלות עבור נשים ולתת מענה למציאות הקיימת של הדרתן ממוקדי קבלת החלטות, תוך שאיפה לשינוי מהותי בתהליכי קבלת ההחלטות והטמעת ראייה מגדרית מקיפה.

בעקבות ההחלטה

היישום החלקי והדחוי של החלטת ממשלה 2096 הוא פגיעה ממשית ביכולתן של נשים לקבל הגנה, מידע וסיוע מותאם בשעת חירום. טבח 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו המחישו עד כמה הפגיעוּת של נשים בעתות משבר היא מערכתית ורב ממדית: נשים נפגעו פיזית ונפשית, לרבות נפגעות אלימות מינית, והן מתמודדות במקביל עם השלכות כלכליות, תעסוקתיות, נפשיות, פיזיות וקהילתיות כבדות.

היעדרם של מרכז מידע מתכלל, מנגנוני תיאום בין משרדיים וכלים דיגיטליים ייעודיים, יוצר מציאות שדורשת מנשים "לנווט לבד" בתוך מערכות מורכבות בשעה של פגיעות מוגברת. פגיעה זו חריפה במיוחד עבור נשים שנפגעו פיזית ונפשית מאירועי 7 באוקטובר, ובכללן הנפגעות בפסטיבל הנובה, נשים מאוכלוסיות מוחלשות, מפונות, בנות זוג של משרתי מילואים ואימהות חד הוריות שמתמודדות עם עומסים אזרחיים, כלכליים ונפשיים חסרי תקדים.

למרות תפקידן המרכזי של נשים בחזית מערכי הסיוע במקצועות הטיפול, החינוך וההתנדבות, המענה הממשלתי נותר מקוטע, לא מתואם ואינו מותאם דיו לצרכים העולים מהשטח. בנסיבות אלו, יישום ההחלטה במלואה, בלוחות זמנים ברורים, בתקצוב ייעודי ובפיקוח פרלמנטרי אפקטיבי, הוא לא בגדר המלצה מדינית, אלא תנאי בסיסי לחוסן החברתי ולמחויבות המדינה להגנה על האזרחיות שלה.

פערים נוספים שעלו במהלך התחקיר כוללים את חוסר ההתייחסות למענים ייעודיים בתחומי התעסוקה, הדיור, הבריאות הנפשית או המיגון הפיזי. תחומים שהודגשו כחיוניים כבר במשבר הקורונה והוזכרו בדוחות לאומיים, אך לא קיבלו ביטוי אופרטיבי בהחלטה הנוכחית. בנוסף, ההחלטה לא מבדילה בין סוגי חירום שונים (ביטחוני, כלכלי, אזרחי) או בין צורכי קבוצות שונות של נשים, מה שפוגע ברלוונטיות של מענה אחיד לכלל המצבים.

צורך אמיתי ודחוף

מאז קבלת ההחלטה, התנאים בשטח השתנו ואף החמירו. אף שהמסר "מלמעלה" הוא שהמלחמה נגמרה, בפועל היא עדיין מכה גלים: הלחימה נמשכת, ימי המילואים הפכו לדבר שבשגרה, מפונים רבים לא חזרו לבתיהם, האלימות בזוגיות מרקיעה שחקים, הקשיים הכלכליים שנשים חוות מגיעים לממדים מדאיגים - והציבור מתמודד עם עייפות משברית.

מהסיבה הזאת, ההחלטה הפכה לרלוונטית ודחופה עוד יותר. העיכוב ביישום סעיפיה מורכב ממשתנים רבים כמו מחסור במנגנוני תיאום מחייבים, בלוחות זמנים מוסכמים ובתקצוב ייעודי לכל מרכיב. ואולם, דחיפות הנושא הייתה אמורה לתת לו תעדוף גבוה ברמה הניהולית להסרת החסמים.

למרות המצב התקדימי, לא בטוח שישראל צריכה להמציא מחדש את הגלגל. ההתבוננות במדינות כמו שבדיה וקנדה מלמדת שאפשר להתמודד עם משברים תוך התחשבות בצרכים הייחודיים של נשים. שבדיה הקימה גוף מיוחד שמשולב בכל מערכות החירום ודואג למענים מתאימים, וקנדה פיתחה שיטה לבחינת החלטות ממשלתיות דרך "משקפיים מגדריים".

שתי המדינות הדגימו שהכנה מראש, איסוף מידע שיטתי, הכשרת אנשי מקצוע והבטחת השתתפות נשים בקבלת החלטות הם מפתח להתמודדות יעילה יותר עם משברים. אימוץ גישה דומה יכולה לסייע לישראל לספק מענה טוב יותר במצבי חירום ולהאיץ את התאוששות החברה. מחקרים מצביעים על כך שהטמעה מגדרית ושוויון מגדרי הם נדבכים קריטיים לחיזוק החוסן החברתי־כלכלי, וכן תורמים לשגשוג בר־קיימא, צמיחה כלכלית, והתגברות התחרות במשק.

וצריך רגע לקחת צעד אחורה ולהגיד עוד מילה על ההחלטה הזאת. פרויקט המוניטור במרכז להעצמת האזרח ראה החלטות מסובכות בהרבה, עם שיעורי יישום מוצלחים בהרבה. העובדה שהחלטת ממשלה פשוטה יחסית סובלת משיעורי יישום נמוכים במיוחד, מעידה על כשל עמוק בהתייחסות הממשלתית לנושא כל כך קריטי.

החלטת ממשלה 2096 התקבלה במענה לצורך אמיתי ודחוף, אך היא לא תוכל להביא לשינוי מהותי כל עוד תישאר ברמת התכנון. יישומה המלא אינו רק עניין של מדיניות ציבורית נכונה, הוא תנאי הכרחי להגנה על נשים, לחיזוק החוסן החברתי, וליכולת של המדינה להתמודד עם מצבי חירום באופן צודק, רגיש ומושכל.