האיש שמאחורי אקזיט שטבע פספסה: "אנחנו בתור הזהב של הביומד"

כשקאר שולץ מונה למנכ"ל טבע , ב־2017, קיבל פרופ' מייקל היידן, שניהל אז את מחלקת המו"פ האינובטיבי בחברה, הוראה לא לגייס כוח־אדם נוסף, לפחות במשך שנה. טבע הייתה אז אחרי הרכישה של אקטביס, שסיבכה אותה בחובות גדולים ממידתה ואילצה אותה להתמקד בעסקי הליבה שלה. היידן הבין שימיו בחברה ספורים, או שתפקידו כמנהל חדשנות יוגבל.

● הכסף שהתחיל לזרום והניסויים שכולם מחכים להם: לאן ילך שוק הביומד ב־2026?
● בשורת החלל המותאם אישית של יו"ר סוכנות החלל הישראלית החדשה

בראיון לגלובס, היידן מספר כי ניגש אל שולץ וביקש ממנו לעזוב את טבע ולקחת איתו שני פרויקטים. האחד הפך בספטמבר האחרון לאקזיט הגדול ביותר של חברה ישראלית במקור בתחום של פיתוח תרופות: 89Bio, הפועלת בתחום המתחמם של כבד שומני, נרכשה על ידי רוש ב־2.4 מיליארד דולר ופוטנציאל ל־3.5 מיליארד דולר בהינתן הצלחה. הפרויקט השני הוא חברת פרילניה, עדיין פרטית, שמפתחת תרופות למחלות ניווניות של המוח.

איך טבע ויתרה על המוצרים?
"שולץ היה מאוד נדיב, הוא אמר לי לקחת איזה אנשים שאני רוצה כי הוא ידע שממילא יצטרך כנראה לפטר את חלקם וכך יהיה להם בית טוב. הוא חתם מולי על הסכם בתנאים טובים, עם אבני דרך מאוחרות ותמלוגים, ואפילו נתן לי לקחת מלאי של המוצרים שכבר יוצר. אני חושב שטבע עשתה את הצעד הזה כחלק מהמחויבות שלה לישראל, בתקופה שבה לא יכלה לבטא זאת בהשקעות ישירות".

חברה על שם של רחוב

מי שהביא את היידן לטבע מלכתחילה היה ג'רמי לוין, שכיהן כמנכ"ל בשנים בשנים 2012־2013. תעשיית הביומד המקומית הייתה תחילה סקפטית ביחס לצוות לוין־היידן, שמיקדו את טבע בתחומי חדשנות ספציפיים מאוד וסיימו הסכמים עם כמה חברות ישראליות שטבע השקיעה בהן בעבר. בסופו של דבר, לצד הבנייה של 89Bio, היידן הביא לטבע חלק מהמוצרים החדשניים שעליהם בנתה את הקאמבק המרשים שלה כעת.

89Bio, שהוקמה על ידי היידן ויוצא טבע נוסף, רם וייסבורד, קיבלה את השם שלה בהשראת הרחוב שבו ישבה קרן אורבימד. "היא שכנה אז ברחוב מדינת היהודים 89, וענת נשיץ, השותפה שהשקיעה בחברה, אמרה 'השם הזה מעיד שאנחנו נהיה משקיעים אסטרטגיים בחברה'. לבסוף, הם דווקא לא נשארו עם החברה הרבה זמן, וגם לא בכתובת הזאת", צוחק היידן.

החברה, שפיתחה נוגדן לטיפול בכבד שומני, בשומנים בדם, בסוכרת ובעודף משקל, הונפקה בנאסד"ק ב־2019, לפי שווי של 193 מיליון דולר. היא הגיעה לבורסה רגע לפני תקופת הגאות שחוו חברות הביומד על רקע הקורונה והריבית האפסית, וגם 89Bio נהנתה מעליית המניה.

אך תוך שנתיים מהשיא, עד 2022, איבדה פתאום המניה 94% מערכה, והיה סיכון משמעותי שהיא לא תצא מהבור הזה, אם המשקיעים יברחו והיא לא תצליח לגייס מספיק הון כדי להשלים את ניסוייה. חברות טובות רבות סיימו את דרכן כך.

היידן מסביר שבנוסף לשינוי בכיוון השוק, שנבע מסיום הקורונה ועליית הריבית, התמודדה 89Bio עם אתגרים נוספים בתקופה זו: חברות אחרות החלו לפתח תרופות באותו מנגנון. ואם יש משהו גרוע יותר ממתחרים שמצליחים באותו מנגנון, אלה מתחרים שנכשלים בו, כפי שאכן קרה לענקיות נובו נורדיסק ו־BMS. בנוסף, באותה תקופה החמיר ה־FDA את הדרישות הרגולטוריות לגבי ניסויים בכבד שומני ונכנסו במקביל לשוק תרופות ה־GLP נגד השמנה, כך שהחברה הייתה חייבת להוכיח שהיא משפרת גם את הצטלקות הכבד, ולא רק את פרופיל השומנים בדם כדי לבדל את עצמה.

 על מסך הנסדאק: 89Bio

"ההחזר לרוש - ב־2030"

למזלה של החברה, היא גייסה כמויות גדולות מאוד של כסף והגיעה לתקופה הקשה עם מספיק מזומנים בקופה. בהדרגה, ההתלהבות של המשקיעים בתחום הכבד השומני ובמנגנון הפעולה של הנוגדן שפיתחה החברה חזרה, והמניה חזרה לטפס ולא הפסיקה מאז. עם זאת, היא לא חזרה לשיא של 2020 אפילו באקזיט, ומחירה אפילו נמוך בכ־50% ממחיר ההנפקה. הסיבה היא בין היתר דילול המשקיעים בהנפקות ענק שערכה החברה, שבימיה בבורסה גייסה מעל מיליארד דולר.

רוב המשקיעים הישראליים המקוריים - בעיקר הקרנות אורבימד ופונטיפקס - יצאו ממנה סביב ההנפקה, ומבחינתם עשו בחוכמה. לאורך השנים החברה גם צמצמה את פעילותה בארץ והתרחקה מהזיהוי כ"ישראלית".

המוצר, שנמצא בניסויים מתקדמים, יצטרך להשלים אותם כדי להגיע לשוק, ואין ודאות מלאה שיצליח בכך. יש לו תחרות משני מוצרים נוספים באותו מסלול. היידן סבור שהסיכון בפיתוח נמוך, אך אומר ש"ההחזר האמיתי לרוש מהמוצר הזה יגיע רק ב־2030". זו כנראה גם הסיבה לבחירה באקזיט. "רוש יודעים להתמודד עם תהליכי ייצור מורכבים", הוא מסביר. לפי דוחות החברה רגע לפני המכירה, החזקתו של היידן במניות ואופציות צפויה להניב לו 5 מיליון באופן מיידי בעקבות האקזיט ועוד כמה מיליונים אם יגיעו לסכום המרבי של ההסכם.

החברה השנייה שלקח היידן מטבע, פרילניה, עדיין פועלת בישראל.

איך נולדה החברה?
"את המולקולה פרידופודין הבאתי לתוך טבע מחברה בדנמרק, נירוסרץ'. גילינו שיש לה יכולות הגנה על תאי עצב מהתנוונות, למשל במחלת הנטינגטון. עבדתי על המחלה הזאת 40 שנה, ומעולם לא ראיתי תוצאות כאלה מול פרופיל בטיחות כזה".

השם פרילניה כבר בעל משמעות רבה יותר להיידן. "זה הלחם של שם התרופה, פרידופידין, עם השם לניה, על שם אל הריפוי הקלטי לנוס".

מי היו המשקיעים?
"לא היה כל כך קל לגייס הון לחברה הזו בהתחלה, עד שנתקלנו באדם פרטי שבנו חלה במחלת מוח נדירה, Vanishing White Matter. הוא השקיע בחברה אף שזו לא הייתה המחלה העיקרית שבה טיפלנו. היום בנו של האיש הזה ועוד ילד אחד מטופלים בתרופה, ולא חלה הידרדרות במצבם מאז - ממצא מפתיע ומשמח". עם השנים היא גייסה יותר מ־140 מיליון דולר מקרנות אמריקאיות מובילות, ובהן קרן הביומד Forbion.

העיסוק הנוסף של היידן: איתור יצירות אמנות שאיבדה משפחתו בשואה

לצד התשוקה לפיתוח תרופות, עסוק היידן בשנים האחרונות בהשבה ובחקר יצירות האמנות והמסמכים שהיו שייכים למשפחתו לפני השואה.

סביו של היידן נולדו בגוטינגן, גרמניה. המשפחה הייתה אמידה מאוד והחזיקה באוסף היודאיקה מהגדולים בעולם. בליל הבדולח, הגיעו אנשי SS לבית המשפחה, הצעידו את בני המשפחה עירומים החוצה, ובסופו של דבר עצרו כמה מבני המשפחה, כולל סבו של היידן, מקס רודולף האן. "כלאו אותו מול בית הכנסת, כדי שיראה איך הוא נשרף", מספר היידן. במשך תשעה חודשים הוא היה בכלא, ובזמן הזה השלטון תפס את חפציו. האן ניסה להוציא חלק מכספו לארה"ב, ואף קנה שם שני בניינים - שהולאמו במלחמה על ידי ממשלת ארה"ב משום שהיו שייכים לגרמני. "עד היום לא הצלחנו להשיב אותם", אומר היידן.

תיבת פנדורה שלא נסגרה

אביו של היידן, רודולף האן, ברח לאנגליה והחליף את שמו לרוג'ר היידן, כדי שיוכל להיטמע בקלות. משם היגר לדרום אפריקה. רוב המשפחה נספתה, ורוב החפצים אבדו. אבל כמה ארגזים, שכללו בעיקר מסמכים, נשלחו על ידי המשפחה מבעוד מועד לשווייץ ולשוודיה. כשאביו של היידן נפטר ב־1984, הארגזים הגיעו אליו. רק כ־20 שנה מאוחר יותר הוא פתח אותם, ומאז קופסת הפנדורה הזו לא נסגרה.

 כוס קידוש מאוסף היודאיקה של המשפחה / צילום: יח''צ

"תמיד חייתי עם המספר 6 מיליון, ופתאום היו מולי שניים - סבי וסבתי. קראתי את המכתבים שהם שלחו לאבי מהכלא, ואת המכתבים ששלח סבי לעורכי דינו כדי לנסות להשיב את חפציו. כך ידעתי לאן חלקם נעלמו. המכתבים הללו תיעדו היטב את החיים של היהודים בגרמניה לפני המלחמה. אפשר לראות שם עד כמה הם מעורבים בתעשייה המקומית. עד כמה הם מרגישים חלק מגרמניה ולא מאמינים שיכול לקרות מה שקרה לבסוף.

"אני מבין היום הרבה יותר על אנטישמיות, שנראה שחוזרת. צריך להיות לא מדי נאיביים לגבי המדינות שאנחנו חיים בהן, ולהבין שדברים מובילים לדברים אחרים".

סידור תפילה מ־1714

על בסיס המסמכים זיהה היידן היכן נמצא חלק קטן מהחפצים מאוסף האן ההיסטורי. למשל, הוא גילה שחלקם נמכרו למוזיאון העיר גוטינגן. כשחזר למוזיאון לבקש את החפצים, נאמר לו תחילה שאין יודעים איפה הם, ואחר כך שהם נמכרו למוזיאון בעסקה הוגנת, אך לבסוף החליט המוזיאון להשיבם - ולא סתם, אלא בטקס רשמי, שהכיר בפגיעה במשפחה. סביב הטקס נערך סיור בין אתרים בעיר שהיו קשורים למשפחת האן וחפצים הוצגו בתערוכה. כך ראה היידן בבת אחת ובתאורה הנכונה רהיטים מהסלון של סביו, מסרק מהמאה ה־19, סידור תפילה מ־1714.

היידן עסוק היום במסמכים יותר מאשר בחפצים. "תיעדנו הכול דיגיטלית ואני כותב ספר - יותר מספר אחד - על בסיס הממצאים האלה. אוניברסיטת גוטינגן, שלפני המלחמה זכתה ב־27 פרסי נובל, מהם 23 לחוקרים יהודים, אפילו נתנה לי תואר של כבוד בזכות המחקר הזה. עם קבלת הפרס נתתי הרצאה שכל כולה עוסקת באיך למרוד בשלטונות דכאניים".

קראו עוד

ניסוי מוקדם שלה בהנטינגטון לא הצליח, אבל המזל שיחק לחברה והיא התקבלה לניסוי של אוניברסיטת הרווארד ובית החולים מאס ג'נרל, שבוחן ראש בראש טכנולוגיות לטיפול ב־ALS. "להפתעתנו ולשמחתנו, ראינו השפעה ברורה של התרופה, בעיקר בחולים שהייתה אצלם התקדמות מואצת. בעקבות זאת, החליטו ב־NIH לתת את התרופה ל־200 חולי ALS שמצבם קשה ואינו מאפשר להם להשתתף בניסויים קליניים של מוצרים אחרים. כלומר, אנחנו ההזדמנות האחרונה שלהם. נדרשו לנו שמונה חודשים בלבד לגייס את כל המטופלים לניסוי הזה, בהשוואה לשנה עד שנתיים שנדרשות בדרך כלל. נתחיל אותו בקרוב, והמעקב יימשך שנתיים".

במקביל, החברה ממשיכה בניסוי בהנטינגטון. "היום אנחנו מעריכים שהניסוי הקודם נכשל בגלל התנגשות עם תרופות אחרות שמטופלים לקחו. מטופלים שלא לקחו תרופות כן הגיבו לתרופה. חשבנו שאולי התוצאות המעובדות מחדש יספיקו לנו לאישור, אבל התבקשנו לערוך עוד ניסוי".

גם הבוס שלך לשעבר, מי שמשך אותך מהאקדמיה אל טבע והתחיל איתך את כל המסלול היזמי הזה, מנכ"ל טבע לשעבר ג'רמי לוין, מנהל חברה לטיפול במגוון מצבים נוירולוגיים. אתם מתחרים?
"זה מוצר אחר לחלוטין, והעולם הנוירולוגי, בדומה לעולה האונקולוגי, יצטרך הרבה יותר ממוצר אחד לכל מחלה. אני תמיד אתמוך בג'רמי".

"תקופת הזהב של הביומד"

מלבד ההצלחות הנקודתיות שלך, איך אתה מעריך את המצב של שוק הביומד היום?
"אנחנו בתקופת הזהב של הביומד, בזכות העבודה המתמשכת על הגנום ויכולות העריכה הגנטית, היכולת למפות את התנהגות החלבונים באמצעות AI כדי לפענח באופן אמיתי את המנגנונים הביולוגיים, פריצות הדרך בתחום תאי הגזע. היום הבינה המלאכותית מכירה רק 10% מהמנגנונים הביולוגיים, כך שיש עוד המון עבודה, אבל היא כבר עוזרת בפיתוח תרופות".