הקרקעות ששימשו לרכישת השליטה בבנק הפועלים עברו לידי המדינה: זה הרווח של הבעלים

חברת מוצרי המזון סוגת , שבשליטת קרן פורטיסימו, צופה רווח הון של 85 עד 105 מיליון שקל שיניב לה הסכם פשרה מול המדינה, בנוגע לקרקע המשמשת כיום את בריכות המלח שלה באילת. מדובר בקרקע היסטורית, שבעבר שימשה את משפחת דנקנר כשיעבוד לרכישת חלקה בגרעין השליטה בבנק הפועלים, ושאף השתרבבה לפרשת הולילנד. לפי ההסדר הנוכחי בין סוגת למדינה, תפונה הקרקע בתוך שבע שנים לטובת הקמת מיזמים לבניית אלפי יחידות דיור, שטחי מסחר ומלונאות בעיר הנופש הדרומית.

● בסר הנדסה בדרך להנפקה לפי שווי של עד 1.5 מיליארד שקל
● הנתון שיכריע אם המיזוג הענק בין אקרו לישראל קנדה יצליח

סוגת הונפקה בבורסה לפני כמעט שלושה חודשים, ומנייתה עלתה מאז בכ־10%, למחיר המשקף שווי שוק של 1.3 מיליארד שקל. מדובר באחת מחברות המזון הבולטות במשק, המחזיקה בנתח השוק הגדול ביותר בשורה של מוצרים ובראשם מלח - תחום בו היא מוגדרת כמונופול עם נתח שוק של כ־91%. בנוסף, לחברה נתח שוק משמעותי גם בתחומים כמו סוכר, אורז, קטניות ושמן. בחודש שעבר דיווחה סוגת, בניהולו של גיא פרופר, על רכישת חברת שימורי הטונה פילטונה תמורת 55 מיליון שקל.

החברה היא בעלת חברת "מלח הארץ", המפיקה מלח בעתלית, בים המלח ובאילת, שבה חכרה במשך השנים בעיקר שטח של כ־700 דונם. הסכם החכירה הסתיים בשנת 2016 (בעת שהחברה נשלטה עדיין ע"י המיליארדרית שרי אריסון). בסמוך לכך רצו במלח הארץ להאריך את החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים, אלא שלרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) היו תוכניות אחרות, כאמור לקידום מיזמי נדל"ן במקום.

פיצוי של 240 מיליון שקל למלח הארץ

בתחילת שנת 2019 רכשה קרן פורטיסימו בהובלת יובל כהן את מלח הארץ, הפועלת מאז שנת 1922 בתחום הייצור והיבוא של מלח, מידי אריסון תמורת 160 מיליון שקל.

בהמשך אותה שנה רכשה פורטיסימו באמצעות מלח הארץ את סוגת, שעסקה ביבוא וייצור מגוון מוצרים (סוכר, דגנים, קטניות וקמח). בשל חוסר הנכונות של רמ"י לאפשר חכירה נוספת של הקרקע באילת, נכנסה מולה סוגת למאבק משפטי בתחילת העשור הנוכחי.

לאחר מספר שנות דיונים, הושג בספטמבר 2024 מתווה להסכם פשרה עקרוני בין הצדדים, שנה לאחר מכן אישרה אותו הנהלת רמ"י והצדדים חתמו עליו ערב הנפקת סוגת. על פי תנאי ההסכם תפנה מלח הארץ את הקרקעות שלה בעיר הדרומית, ובמקביל תחכור מרמ"י קרקע של 900 דונם בעין עברונה הממוקמת 12 קילומטרים צפונית לאילת תמורת 60 מיליון שקל.

החברה גם תקבל מרמ"י פיצוי של 240 מיליון שקל בסדרה של פעימות. יש לציין כי לפני שנתיים דווחו הערכות שהקרקע באילת שווה למדינה כ־2.5 מיליארד שקל, עם הפיכתה לצורכי מגורים, מלונאות ומסחר.

עם פרסום התשקיף להנפקה, העריכה סוגת כי תכיר ברווח חשבונאי של 60 עד 70 מיליון שקל מההסכם בדוחות 2025, וכעת היא מעריכה כי בעקבות הטיפול החשבונאי בהסכם הפשרה הרווח לפני מס שתרשום יהיה גבוה יותר, וינוע בין 85 ל־105 מיליון שקל. זאת לאחר פרה־רולינג של סוגת מול רשות ניירות ערך שהציגה חישוב שונה לעסקה.

 יובל כהן, פורטיסימו / צילום: שלומי יוסף

זכויות ייזום לעשרות יח"ד בעתלית ובאילת

מדובר, כאמור, בקרקעות היסטוריות שהיו בעבר בידי חברת תעשיות מלח של משפחת דנקנר. בשנות התשעים שימשו הקרקעות כבטוחה לאשראי בסך של 358 מיליון דולר שנטלה תעשיות מלח, בהנהגתם של בני הדודים נוחי ודני דנקנר, מבנק לאומי. זאת לצורך רכישת מניות השליטה של בנק הפועלים, לצד תד אריסון המנוח. לצורך העמדת השעבוד הוערכו קרקעות המלח של הדנקנרים בשווי של 200 מיליון דולר.

בהמשך, על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל משנת 2003, שבראשה עמד בזמנו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ניתן היה לראות בקרקעות תעשיות מלח סוג של קרקע עירונית לבנייה למגורים. לאור זאת הוענקו לתעשיות מלח זכויות ייזום גבוהות לבניית עשרות אלפי יחידות דיור בעתלית ובאילת.

זכויות בנייה אלה לא מומשו ובשנת 2007 רכשה שרי אריסון את תעשיות מלח מידי הדנקנרים והוציאה אותם מגרעין השליטה בבנק הפועלים.

עם זאת, הניסיון להפוך את הקרקע באילת למגורים, הוביל בסופו של דבר את דני דנקנר, יו"ר החברה בעבר, לרצות עונש מאסר. זאת לאחר שהורשע במתן שוחד והלבנת הון בקשר עם הקרקעות של תעשיות מלח, כספיח לפרשת הולילנד בה הורשע גם אולמרט.