התחזית הפסימית של חתן פרס נובל לכלכלה: עד לאן יכול להגיע מחיר הנפט?

בעוד שהנפט נסחר כיום מעל ל-100 דולר לחבית מסוג ברנט, יש מי שמעריכים כי מדובר רק בתחילת העלייה. פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, מזהיר כי המחירים עלולים לטפס לרמות גבוהות בהרבה, ואף לחצות את רף 150 הדולר לחבית, כדי למתן את הביקוש הניכר לנפט בכלכלה העולמית.

● טראמפ רוצה לאבטח את מצר הורמוז. זה מה שיידרש לכך
● 15 פיצוצים הרעידו את "האי האסור" של איראן: מה טראמפ מנסה להשיג

קרוגמן זכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 2008 על תרומתו להבנת דפוסי הסחר הבינלאומי. במחקריו הראה כי מסחר בין מדינות אינו נובע רק מהבדלים אובייקטיביים כמו אקלים או משאבים, אלא גם מתהליכים של התמחות בייצור ו"אפקטי רשת". לצד זאת הוא כתב רבות על תחום "הגאוגרפיה הכלכלית", שמסביר מדוע תעשיות נוטות להתרכז באזורים מסוימים, למשל עמק הסיליקון בתחום ההייטק או מרכז לונדון בתחום הפיננסים, בעוד אזורים אחרים נותרים פריפריאליים.

בפוסט שפרסם בבלוג שלו ביום שישי האחרון, 13 במרץ, קרוגמן טען כי דווקא העובדה שהזינוק האחרון במחירי הנפט עדיין לא הוביל למשבר כלכלי משמעותי, מעידה על כך שהמחירים עשויים לעלות עוד הרבה יותר. לדבריו, רמת המחירים הנוכחית משקפת הנחה אופטימית של השווקים כי מדובר במשבר קצר יחסית שאחריו הנפט ימשיך לזרום כרגיל.

קרוגמן מזכיר כי מחירי הנפט כיום אינם גבוהים בהרבה מהרמות שנרשמו במהלך כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ, אז נעו סביב 60-70 דולר לחבית (בהתאמה לאינפלציה). אולם כעת, כ-20% מאספקת הנפט העולמית כלואה למעשה מאחורי מצר הורמוז, נתיב שיט מרכזי למעבר נפט מהמפרץ הפרסי, ולכן מחיר של כ-100 דולר לחבית נראה בעיניו נמוך יחסית לסיכון הקיים, כלומר לא בר-קיימא.

אם ההנחה האופטימית הזו תתברר כשגויה, והחסימה תימשך זמן רב, השיבוש באספקה עשוי להיות החריף ביותר שנרשם בעשורים האחרונים.

הכלכלה העולמית תיפגע

קרוגמן משווה תרחיש כזה למשברי אנרגיה היסטוריים, בהם הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022, המהפכה האיראנית ב-1979, חרם הנפט של מדינות ערב ב-1973 ואף משבר סואץ בשנת 1956 - אך מציין כי במקרה של חסימה ממושכת במצר הורמוז, הפגיעה בהיצע הנפט העולמי עלולה להיות גדולה אף יותר.

עם זאת, הוא מסייג ואומר כי הכלכלה המודרנית פחות רגישה למחירי הנפט מכפי שהייתה בעבר. בעשורים האחרונים גדל משמעותית התוצר של מדינות מובילות כמו ארה"ב, בעוד שצריכת הנפט עלתה בקצב מתון יחסית. למרות זאת, הוא סבור כי המחירים הנוכחיים עדיין אינם משקפים שיבוש כה משמעותי באספקה.

בסופו של דבר, מבחינתו מדובר בטיעון בסיסי של ביקוש והיצע. היצע הנפט לא מסוגל להגיב בזמן קצר לשיבוש באספקה ולעלייה כה דרמטית במחיר. הקמה של שדות נפט חדשים דורשת הון עתק, שלא שווה להשקיע על ייצור קצר-טווח, ולכן במצב כזה הגורם שייאלץ להיכנע הוא דווקא הביקוש.

כפי שכתב קרוגמן: "כמה גבוה המחיר צריך להיות? גבוה מספיק כדי לשכנע נהגים להפסיק לנהוג, נהגי משאית להפסיק להוביל, חברות תעופה להפסיק לטוס. במילים אחרות, מחיר הנפט צריך לעלות מספיק כדי לגרום למשבר כלכלי עולמי, למרות שהעולם הרבה פחות תלוי בנפט ממה שהוא היה". בעיניו, "יהיה צריך להיות מאוד מכוער כדי לגרום לעולם לקנות פחות נפט".

הוא מסכם כי התחזיות המדברות על נפט במחיר של 150 דולר לחבית במקרה של מלחמה ממושכת במפרץ הפרסי עשויות להיות דווקא שמרניות. "ראיתי כמה אלרמיסטים מזהירים שמלחמה ארוכה במפרץ יכולה להוביל לנפט במחיר של 150 דולר לחבית. זה נראה לי נמוך".