ישראל כבר הייתה אמורה להיפרד מהנפט - אולי השנה זה יקרה?

משבר הורמוז מציף אמת לא נעימה, שהיינו שמחים שתיעלם: הכלכלה העולמית עדיין תלויה מאוד בנפט. ואם מתמקדים ספציפית בישראל, היא הייתה תלויה בנפט אפילו יותר מאשר ממוצע ה־OECD - אף שהיא לא מקיימת יחסים רשמיים עם רוב יצרניות הנפט באזור. רק בשנים האחרונות, בזכות פיתוח הגז המקומי, הגענו לממוצע. ועדיין, הדרך עוד ארוכה: התחבורה בישראל צורכת לא מעט נפט, ודווקא בימות מלחמה אנחנו נאלצים לסגור את ברז הגז ולצרוך סולר שמיובא כנפט.

● עשרות אתרי גז ונפט הותקפו במלחמה - אבל מי מהם באמת משפיע על המחירים?
● בשל המלחמה: האוצר מציע לצמצם את המס על דלק החירום ב־99%

מלחמת יום הכיפורים שינתה את המגמה

1973 הייתה השנה שבה "עצימות הנפט" של הכלכלה העולמית הייתה בשיאה, ולא בכדי. עצימות הנפט היא כמות הנפט הנצרכת ביחס לתוצר העולמי, באותה השנה היא טיפסה עד לשיא, כאשר נדרשה חבית נפט שלמה כדי לייצר 1,000 דולר של תוצר. בשנת 2019 לצורך ההשוואה, נדרשה פחות מחצי חבית לשם כך (43%).

ובכל זאת, ניתן לראות שעליה במחיר הנפט היא גורם שמאיץ את האינפלציה. וגם את ההשפעה על שוק ההון קל לראות.

אז מדוע רואים ירידה דווקא מ־1973? כי אז מצרים וסוריה פלשו לישראל במטרה לקחת את השטחים שנכבשו מהן בששת הימים. אך ישראל הצליחה להדוף אותן, גם בזכות סיוע אמריקאי אינטנסיבי שזכה לכינוי "הרכבת האווירית". מדינות ערב יצואניות הנפט החליטו להעניש את המערב, והכריזו על אמברגו נפט. זה גרם למשבר כלכלי דרמטי בארה"ב, והביא להבנה שלא ניתן להמשיך ככה.

גם מדינות ערב המאוגדות בקרטל הנפט העולמי אופ"ק גילו שדווקא כשהן מוכרות פחות נפט, המחיר כל כך עולה שהרווחים שלהן בכלל גדלים. זה הוביל לכך שמחיר הנפט נשאר גבוה יחסית גם מעל עשור לאחר מכן.

זה הוביל לגל של פיתוחים טכנולוגיים שנועדו לייעל את השימוש בנפט ובדלק ולייצר מקורות אנרגיה מתחדשים, וגם הגז הטבעי תפס מקום משמעותי יותר בתמהיל. ובכל זאת, בשנים האחרונות יש סטגנציה: ב־OECD השיעור נע בין 34% ל־37% כבר עשור.

אור אזרן, כלכלן מחקר באגף הכלכלה בבנק לאומי, מצביע על כך שמה שהשתנה זה ש"התלות היום בהורמוז מרוכזת בעיקר באסיה. שם מרוכזים חלק ניכר מצרכני הנפט הגדולים בעולם", כמו סין, הודו, יפן ודרום קוריאה. סין תייבא יותר מרוסיה, והאחרות מארה"ב, אך זה לא בהכרח יספיק. "בעיות האספקה מביאות עכשיו לפגיעה בעיקר בהן, אך כמובן - מנגנון המחירים הגלובלי משפיע על כל המדינות. ובכל זאת, המערב פחות תלוי בנפט ממה שהוא היה בעבר: החל מ־2012 ארה"ב התחילה להגדיל את הייצור והפכה מיבואנית בנטו ליצואנית בנטו".

עיקר צריכת הנפט בישראל: דלק וגז בישול

ומה לגבי ישראל? "הייתה הבנה, גם בעקבות מלחמת יום הכיפורים, שהתלות בנפט חריפה מדי", אומר אזרן. זה הוביל בהתחלה להפסקת ייצור החשמל מנפט (שבזמנו עוד היה מיובא מאיראן) ומעבר לפחם, ולאחר מכן לגז ומתחדשות. "בישראל יש פחות השפעה על האינפלציה ממחירי הנפט. מחיר החשמל פה לא מושפע מאוד ממחיר הנפט, אלא נקבע בחוזי גז ארוכי טווח".

ובכל זאת, דווקא בזמן המלחמה אסדות הגז נסגרו ברובן, ומשק החשמל הישראלי צורך גם סולר - שהוא דלק החירום שלנו.

בנוסף, לא כל האנרגיה היא חשמלית: חלק ניכר מהאנרגיה שאנחנו צורכים מגיע בדמות דלקים, לכלי רכב פרטיים, למשאיות ולמטוסים.

גם בימים כתיקונם, יש צורך במלאכה זהירה של ביזור מקורות יבוא, כולל הישענות על צינור הנפט המוביל מאזרבייג'ן לטורקיה. כשהמחיר עולה, כמו היום, אנחנו צפויים לשלם על זה בתחנות הדלק ובמחירי כל המוצרים. גם גפ"מ (גז בישול) משמש להכנת אוכל ולחימום בתים. בשנים האחרונות, שיעור צריכת הנפט נשאר דומה.

"יש למשרד האנרגיה מטרה מוצהרת להפחית את התלות בדלקים מיובאים", אומר רון אייפר, ראש חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה. "לשמחתנו, במשק החשמל כמעט ואין שימוש בתזקיקי נפט, מרבית חוזי הגז הטבעי לא צמודים למחיר הנפט. אחרי שסיימנו את התלות של משק החשמל בתזקיקי נפט, אנו שואפים להפחית את התלות בשאר המגזרים של משק האנרגיה. ראשית בגלל התנודתיות של מחירי תזקיקי הנפט, שאנו רואים גם כעת. שנית, במצבי חירום אנחנו לא רוצים להיות תלויים בדלקים מיובאים שתלויים גם בסגירת נמלים, או בפעילות בתי הזיקוק. שלישית, משיקולי איכות סביבה והפחתת פליטות גזי חממה".

לדברי אייפר, רוב השימוש בתזקיקי נפט בישראל הוא במשק התחבורה: רוב השימוש מגיע מרכבים פרטיים, והשאר ממשאיות ואוטובוסים והרוניות בנמלים ומטוסים. "הצריכה בשנים האחרונות נשארת דומה, כי מצד אחד יש יותר כלי רכב, אבל מצד שני כלי הרכב החדשים הם בדרך כלל גם יעילים יותר בדלק", הוא אומר. הפתרון, בעיניו, הוא מעבר לתחבורה חשמלית: "אנחנו בעמדה מושלמת לזה. אנחנו מדינה קטנה, עם חשמל זול יחסית ודלק יקר. פער המחיר לכל ק"מ בין רכב חשמלי לרכב בנזין הוא מהגבוהים בעולם".

הוא מצביע על כך שב־2024, כרבע מכלי הרכב החדשים שעלו לכביש היו חשמליים. טרם יש נתונים סופיים, אך ככל הנראה שיעור זה צומצם בשנת 2025, בין היתר בשל שינויי מיסוי.

בעיניו, "עכשיו האתגר הוא להגיע לקבוצות נוספות של אנשים, כמו מי שגרים בבניין משותף או חונים ברחוב, שזה האגוז הכי קשה לפיצוח. לכן צריך להקים תשתיות טעינה ציבוריות. בכל הנוגע לאוטובוסים, כבר היום כ־30% מהאוטובוסים העירוניים מונעים בחשמל, אך בבין־עירוניים כמעט ואין. גם במשאיות הטכנולוגיה מתקדמת, ואנחנו רואים כבר לא מעט משאיות חשמליות על כבישי ישראל. התעשייה הישראלית, שבעבר צרכה לא מעט נפט, כבר עברה ברובה לחשמל ולגז טבעי".

הפתרון: אנרגיות מתחדשות וגרעין

ובכל זאת, חלק ניכר מהחסינות היחסית שיש לישראל מטלטלות הנפט מגיע מכך שהחשמל שאנחנו צורכים מגיע בעיקר מגז מקומי. ומה יקרה ביום שאחרי? MIND Israel, קבוצת מחקר ביטחון לאומי, פרסמה באוקטובר האחרון מסמך מדיניות שמצביע על כך שלאור הידלדלות עתודות הגז בעתיד, "יש צורך קריטי בתמהיל אנרגטי מגוון, המספק מענה למכלול הצרכים השונים של המשק".

חוקרי הקבוצה מחלקים את המאמץ הזה לשני שלבים: אחד, האצה דרמטית של פריסת האנרגיה הסולארית משולבת האגירה. לדבריהם, יש להציב יעד שאפתני בהרבה של 45% מתחדשות מצריכת החשמל בישראל עד 2035, לעומת 35% בלבד היום. השלב השני הוא יותר ארוך טווח, ויתמקד בהקמה של כורים גרעיניים אזרחיים - למרות אי־חתימתה של ישראל על האמנה לאי־הפצה של נשק גרעיני. אחת האפשרויות שעלתה לאחרונה היא החכרת השטח הנדרש לארצות הברית, והיא זו שתקים את המתקנים הנדרשים.

היתרון הגדול של אנרגיה גרעינית הוא אמינותה ויציבותה ביחס לחלופות באנרגיה המתחדשת, וכן היא כמעט ואינה מזהמת. אולם, היא נחשבת ליקרה בשל עלויות ההון העצומות הנדרשות להשקעה בה. גם ליאור גאלו, חוקר בבנק ישראל, מצביע על האנרגיה הגרעינית כמקור לעצמאות אנרגטית מצד ישראל: "משבר אנרגיה שני בתוך כמה שנים מזרז תהליך גלובלי של ריבוי ספקים וגיוון טכנולוגי". לדבריו, אנחנו צפויים לראות בקרוב גידול נרחב בהשקעה בטכנולוגיה עבור כורים גרעיניים מודולריים קטנים (SMR).

הוא מצביע על פסגת האנרגיה הגרעינית שהתקיימה החודש בפריז בהשתתפות 40 מדינות, שם אמרה נציבת האיחוד האירופי אורוסולה פון דר ליין שבשנות התשעים שליש מהחשמל באירופה היה מיוצר מגרעין, והיום מדובר ב־15% בלבד. "הירידה בשיעור הגרעין הייתה בחירה. בדיעבד, אני מאמינה שזו הייתה טעות אסטרטגית עבור אירופה להפנות את גבה למקור חשמל אמין, זמין ומועט פליטות", אמרה, וסיפקה רמז לשינוי כיוון.

לדברי גאלו, "השאלה הריאלית היא מה יהיה כאשר מאגרי הגז יתחילו לדעוך החל משנות ה־2040. ההשקעות הטכנולוגיות המוגברות צפויות להקדים את ההבשלה המסחרית של טכנולוגיות SMR ולהוריד את עלויותן דרך אפקטי למידה וייצור סדרתי. ההתפתחויות הללו משפרות את הכדאיות הכלכלית של גרעין ביחס לעבר עבור כל העולם - ועבור ישראל בפרט".

אך אחרים מעדיפים שימוש "קונבנציונלי" יותר באנרגיות מתחדשות, כמו גלית כהן, מנהלת פעילות ישראל ב־Jewish Climate Trust, חברה בקואליציה לביטחון אזורי ולשעבר מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה. "בסין כבר מתחילים לצמצם את צריכת הפחם (ממנו היא צורכת יותר מכל שאר העולם ביחד, ע"א) לטובת מעבר למתחדשות ורכבים חשמליים. זה, כמובן כדי להפחית את התלות שלהם בנפט מהמזרח התיכון. כשיש נחיצות, עושים את זה", היא אומרת.

לדבריה, "צריך לבנות אנרגיה סולארית בגגות ובחזיתות הבניינים". פרויקטים קטנים אלו דורשים היום סבסוד משמעותי, אך בעיניה "צריך להסתכל על זה לא רק בכמה עולה קוט"ש, אלא גם מבחינת הביטחון והחוסן האנרגטי". בכל מקרה, השדות הסולאריים הקרקעיים, כמו גם שימוש כפול בקרקע חקלאית עם ייצור חשמל מעל הגידולים, הולכים ונעשים כלכליים יותר ויותר ככל שעובר הזמן.

נראה שלאור התלות בנפט שחושף משבר מצר הורמוז, רוחות שינוי מנשבות בשוק האנרגיה הבינ"ל. פיני כהן, יו"ר קרן נוי ויו"ר דירקטוריון MIND Israel, אומר ש"המלחמה עם איראן אינה רק אירוע שמעלה זמנית את מחיר הנפט, היא עוד חוליה בתהליך שבו העולם משנה את העיקרון הכלכלי של שוק האנרגיה. בעולם כזה, אנחנו מעריכים שנראה האצה של יצירת מקורות אנרגיה חלופיים והשקעה בתשתיות מקומיות מבוזרות לצד השתלבות בשרשראות אספקה חסינות לשיבוש". ומבחינתו, גם ישראל צריכה להיות חלק מזה. ייתכן שכמו שנת 1973, שנת 2026 תהיה נקודת המפנה הבאה של מגמת הגמילה העולמית מנפט.