לעצור מס סמוי שכבר שולם: הבשורה בהגדלת הנטו שלכם

במקור הצעד היה חלק מעסקת חבילה של "מקל וגזר". המקל אמור היה להיות הטלת מס על קרקעות פנויות, אלא שהוא נגנז לעת עתה, וההקלה במס ההכנסה תמומן באמצעות העמקת הבור בתקציב.

בנק ישראל הזדעק. ההיגיון שלו ברור: המגמה של הגדלת החוב רעה במובנים רבים. הפחתת מסים בסביבת גירעון גבוהה מגדילה את נטל הריבית, תורמת לאינפלציה ועשויה להוביל בהמשך למדיניות מוניטרית עיקשת.

אבל יש עוד ממד שלא הופיע בהודעת הבנק: סמוטריץ' לא מעניק מתנה, אלא רק עוצר "מס סמוי" שהציבור שילם בשלוש השנים האחרונות. מדרגות המס, נזכיר, קפואות כבר שלוש שנים, מה שדה פקטו היווה הכבדת הנטל על הציבור המשלם ופגיעה בכוח הקנייה שלו.

לפגיעה הזו יש תמריצים שליליים. כשכל שקל נוסף שהעובד מרוויח נחתך בשיעורי מס גבוהים מדי בגלל מדרגות קפואות, המוטיבציה שלו להתקדם או להגדיל פריון נפגעת, וכך גם היכולת להשקיע בפיתוח עצמי ובחינוך לדור הבא.

לצד כל זאת, יש גם עניין מוסרי: כשכספים קואליציוניים עוברים במיליארדים לסקטורים בעלי עוצמה פוליטית, הקלה של כמה מאות שקלים בחודש - שהוקפאו ממילא מראש - היא לא יותר מקצת איזון. כלומר, ריווח המדרגות הוא לא רק צעד פיסקלי, הוא הצהרת כוונות לגבי חלוקת המשאבים. אם הקטר של המשק יאט, התוצאה בתחנה הסופית תהיה בכל מקרה פגיעה בצמיחה - ותשפיע גם על יחס החוב שמדאיג את בנק ישראל.

בר לביא

לפי ארגון יוזמות אברהם, ב-2025 נרצחו 252 גברים ונשים - עלייה של קרוב ל-10% בהשוואה ל-240 הנרצחים ב-2024, ואף מ-2023 (245 נרצחים). עוד עולה מנתוני הארגון, כי שיעורי הפענוח של מקרי מוות אלימים בחברה הערבית מסתכמים לרוב ב-20% בלבד, לעומת 65% בחברה היהודית.

כך, בזמן שתשומת הלב מופנית למלחמה שבחוץ, האלימות והקריסה מהן סובלות קהילות שלמות עוברות בשקט בשיח הציבורי. ההתעלמות הזו התחילה כמובן עוד לפני המלחמה, אך עד לפני כמה שבועות עוד ניכרו פה ושם מאמצים להניע שינוי - כולל הפגנת ענק בתל אביב, בהשתתפות עשרות אלפי יהודים וערבים שדרשו מהממשלה לקחת אחריות ולפעול למיגור האלימות.

בינתיים, בג"ץ דחה השבוע את הדיון בעתירה הדורשת להדיח את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, האחראי לכישלון הטיפול באלימות בחברה הערבית. הנימוק: ישראל במלחמה. בכך קיבלנו עוד הוכחה לכך שהמלחמה היא התירוץ המושלם שלא לעסוק בפצעים המדממים שלנו.

עמירם גיל

אלא שאנרגיה גרעינית צריכה הרבה יותר מדיבורים: בזמן שהיא אמינה ובטוחה, והעלויות השוטפות שלה קטנות, עלויות ההון האדירות וזמן ההקמה הארוך (תוצאה ישירה של הרגולציה הקשוחה שנועדה להבטיח את הבטיחות הנ"ל) הן בעיות ממשיות.

כל פרויקט חדש שייזמו עכשיו (כמו בצרפת, פולין, צ'כיה ובריטניה) יוכל להתחיל לייצר חשמל איפשהו בשנות 2030 ואילך בתחזיות האופטימיות, וריאלית כנראה אחרי 2040. הזמן ליזום תחנות כוח גרעיניות היה לפני עשור.

עם זאת, דווקא במזרח אירופה מצאו פתרון ביניים: פרויקטי גרעין מהתקופה הסובייטית שננטשו עם קריסת הגוש המזרחי ברומניה ובבולגריה צפויים לעבור הסבה לטכנולוגיה מודרנית ולהתחיל מנקודת פתיחה טובה יותר. והמסר לישראל? אם אנחנו רוצים אנרגיה גרעינית בשנות הארבעים, הזמן להתחיל הוא עכשיו.

עידן ארץ