שותים כדי לשרוד: על חיות שנהנות מדי פעם מאלכוהול ומה זה עושה להן

אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים.

כשחושבים על צריכת אלכוהול, התמונה הראשונה שעולה לראש היא לרוב של בר צפוף או כוס יין שנלגמת בארוחת ערב. אבל האמת היא שמיליוני שנים לפני שהאדם המציא את המבשלה הראשונה, הטבע כבר סיפק לחיות הבר אלכוהול. בעולם הפראי, אלכוהול הוא לא מוצר צריכה ארוז, אלא תוצר לוואי טבעי של תהליך ביולוגי בסיסי: תסיסה.

● עם GPS פנימי: איך מצליחים כלבים אבודים לחזור עשרות קילומטרים הביתה?
● אי קטן, 158 צבי ענק ומשל אחד על גמישותו של הטבע

כאשר פירות בשלים נופלים מהעץ ומתחילים להירקב, שמרים מהסביבה מפרקים את הסוכר שבהם והופכים אותו לאתנול. התוצאה: שיכר פירות טבעי באחוזי אלכוהול נמוכים, שמושך אליו מגוון רחב של בעלי חיים. אבל האם הם עושים זאת כדי להשתכר, או שיש כאן גם מנגנון הישרדותי כלשהו?

הקשר שלנו לאלכוהול: כנראה ירושה גנטית

אוהבי אלכוהול ידועים הם השימפנזים, ולכן הקשר שלנו לטיפה המרה הוא כנראה ירושה גנטית. מחקרים מראים שלאבותינו המשותפים הייתה מוטציה גנטית לפני כ-10 מיליון שנים שאפשרה להם לפרק אתנול במהירות גבוהה פי 40.

בגינאה, חוקרים תיעדו במשך 17 שנה שימפנזים שפיתחו שיטה יצירתית במיוחד: הם גונבים "שיכר דקלים מותסס" שתושבים מקומיים מפיקים מעצי דקל. השימפנזים לועסים עלים עד שהם הופכים לספוג, טובלים אותם במיכלים המלאים בנוזל המותסס (שמגיע לעתים ל-6.9% אלכוהול), שותים להנאתם, ומראים סימנים ברורים של שכרות. חלקם הופכים רגועים יותר ומנומנמים, וחלקם חסרי מנוחה ואפילו אלימים מאוד, בדיוק כמו בני אדם.

גם עטלפי הפירות גילו את האלכוהול והוא מפעיל אצלם מנגנון ייחודי. בשל העובדה שעטלפים ניזונים כמעט אך ורק מפירות, שרבים מהם מכילים אחוזי אלכוהול משמעותיים בשל תסיסה, הפלא הביולוגי כאן הוא עמידותם לאלכוהול. ממחקרים שבוצעו על עטלפים במרכז אמריקה עולה כי אף שהם צורכים כמויות אלכוהול גדולות מאוד ביחס למשקל גופם הקטן, הם עדיין מצליחים לנווט באופן מושלם, גם תחת השפעה, ולהשתמש בסונאר שלהם ללא דופי.

הסוד הוא ביכולת חילוף החומרים והפירוק המהיר שמונע מהם חוסר תפקוד ותסמיני שכרות, יתרון שקיים גם אצל חדף העצים המלזי, יונק שנוהג לחגוג על צוף מותסס מעצי הדקל שמכיל 3.8% אלכוהול ולתפקד כרגיל במצב שכרות.

בעלי החיים הללו, שהאלכוהול הוא חלק מהתפריט היום-יומי שלהם, פשוט פיתחו חסינות להשפעות השליליות של האלכוהול.

מיתוס אחד שקרי על חיה ששותה לשוכרה

ואם אנחנו כבר בנושא אלכוהול ואכילת פירות לשוכרה בטבע, הגיע הזמן לנפץ מיתוס קטן. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר על אלכוהול בטבע נוגע לפילים באפריקה המשתכרים מאכילת פירות עץ המרולה. הסיפורים הציגו פילים מתנודדים ונופלים לאחר "חגיגת מרולה", ויש אפילו ליקר אמרולה שהתפרסם ברובו סביב סיפורי מסיבת האלכוהול של הענק העדין.

הסיפור הזה הוא אגדה. הסיבה: פילים לא יכולים להשתכר מפירות מותססים בגלל המשקל שלהם. חישובים פיזיולוגיים מראים שכדי שפיל השוקל מספר טונות ישתכר, הוא צריך לאכול כמות דמיונית של פירות מותססים בפרק זמן קצר מאוד, מה שלא סביר שיקרה בטבע.

עם זאת, ישנן עדויות על פילים שפושטים על מחסני אלכוהול בכפרים בהודו ובאפריקה. שם, כשהאלכוהול מרוכז, הם בהחלט משתכרים, מה שמוביל לעתים להתנהגות אגרסיבית והרסנית או ההפך - לשינה עמוקה ליד מלאי השתייה.

יש גם בעלי חיים שלקחו צעד אחד קדימה את האלכוהול, ובדיוק כמו תעשיית האנרגיה של בני האדם, הפכו אותו לדלק. מחקר ישראלי פורץ דרך מאוניברסיטת תל אביב גילה שהצרעה המזרחית (הלוא היא הדבור שכולנו מכירים) יכולה לצרוך תמיסות שתכולתן עד 80% אלכוהול מבלי שתוחלת החיים שלה או התנהגותה תיפגע בכלל. שום סממן של שכרות.

להפך, הדבורים הללו משתמשות באלכוהול כמקור אנרגיה זמין ומהיר. בעוד שרוב בעלי החיים רואים באתנול רעל שיש לנטרל, הצרעה המזרחית הפכה אותו לדלק סילון. זהו מקרה קיצוני של הסתגלות אבולוציונית למקור מזון שחיות אחרות פשוט לא יכולות לגעת בו.

רוצים את היתרונות ההישרדותיים

אז למה בעלי החיים בטבע בכלל צורכים אלכוהול? הזואולוג רוברט דאדלי טבע את המונח "היפותזת הקוף השיכור". הטענה שלו היא שבעלי חיים לא מבקשים להשתכר, אלא מבקשים את היתרונות ההישרדותיים שבאלכוהול.

למשל מציאת מזון - ריח האתנול נישא למרחקים ומסמן לבעלי החיים איפה נמצא עץ עם פירות בשלים מאוד (ועשירים בסוכר). או ערך קלורי - אלכוהול מכיל כמעט פי שניים אנרגיה מאשר סוכר. עבור חיה, מדובר בזריקת מרץ קלורית משמעותית. לבסוף, לטובת חיטוי - צריכת אלכוהול עשויה להגן מפני טפילים וחיידקים במערכת העיכול.

 שימפנזה עם עץ דקל. אוכלים ומשתכרים? / צילום: Shutterstock

דרך השימוש של בעלי החיים באלכוהול בטבע ניתן להסיק שהתשוקה למתיקות המותססת שמערפלת חושים אינה המצאה תרבותית, אלא דחף ביולוגי עתיק. בעוד שאנחנו פיתחנו סביב זה טקסים חברתיים, חיות הבר פשוט מנצלות את נפלאותיו של האלכוהול- גם אם במחיר של שיווי משקל מופחת ועירנות מוטלת בספק.