אבולה בדרך לישראל? הנה מה שצריך לדעת

רגע לפני שהתפרצה עלינו שוב צרת איראן, משרד הבריאות פרסם אתמול (א') הודעה כי מערכת הבריאות נערכת להתמודדות עם מגפת האבולה באפריקה, עליה הכריז ארגון הבריאות העולמי כמצב חירום בינלאומי.

● רופאים ומוסדות רפואה מתקשים לעמוד בקצב התפשטות נגיף האבולה
● הביוטק העולמי נוהר לסין, וחברת סרטן ישראלית מצטרפת למגמה

כחלק מההיערכות חולקו לבתי החולים ערכות מידע, ציוד יעודי וציוד מיגון, הומלץ לבתי החולים לתכנן מתחמים ייעודיים למקרה שיגיעו חולים, והמשרד המליץ להימנע מנסיעות לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ולאוגנדה.

משרד הבריאות הדגיש כי סיכוני האבולה עבור הישראלים עדיין נחשבים נמוכים. אז איך מסתדרים יחד ההיערכות לאפשרות להגעת המחלה הקטלנית הזו בישראל, מצב החירום הבינלאומי והסיכון הנמוך עליו מצהיר משאד הבריאות? גלובס עושה סדר.

מאיפה מגיעה מגיפת האבולה?

פרופ אייל לשם מומחה למחלות זיהומיות בשיבא, מסביר כי: "אבולה היא מחלה שקיימת באופן קבוע בבעלי חיים בטבע במערב אפריקה. כאשר אדם בא במגע עם חיה נגועה, למשל אם הוא צד חיות בר ואוכל אותן, בעיקר אם זה נעשה ללא בישול, אז הוא יכול להידבק".

המחלה מדבקת גם בין בני אדם, אך רוב התפרצויות בין בני אדם דועכות, עד הפעם הבאה שאדם נדבק מבעל חיים. לדברי לשם, ב-30 השנה האחרונות, נספרו כ-17 התפרצויות.

איך נראית תחלואה באבולה?

המטופל מגיע למרפאה לרוב עם תסמינים דמויי שפעת. שלב זה נקרא השלב ה'יבש' של המחלה. אחרי כמה שבועות, מתפתח השלב ה'רטוב' הכולל הקאות, שלשולים ודימום. המחלה היא קטלנית, עם שיעורי תמותה של בין 10% ל-40%, תלוי באיכות הטיפול.

אבל היתרון מנקודת המבט של בריאות הציבור, הוא שההדבקה קורית לרוב רק בשלב ה'רטוב'. בשלב הזה החולים כבר בדרך כלל מרגישים מאוד לא טוב, לא מסתובבים הרבה ובוודאי לא נוסעים מחוץ למדינה, וקל יותר לבודד אותם ולעקוב אחר המגעים שלהם. כמו כן, ההדבקה היא רק דרך נוזלי גוף, ולא באוויר דרך רסס טיפתי, והיא פחות מדבקת משמעותית מקורונה, חצבת או שפעת. לכן עד כה ההתפרצויות נדלקו ואז דעכו.

מי כן נדבק? בני משפחה, או צוותים רפואיים שאינם ממוגנים כראוי. באזורים מסויימים בהם המחלה הופיעה, המצב הפוליטי-כלכלי-לוגיסטי מקשה על מיגון מיטבי.

סיכון נוסף מהווים טקסי הקבורה. "המסורת בחלק מן האזורים בהם האבולה נפוצה היא של טקסי קבורה המערבים מגע רב עם הגופה", אומר לשם. זה מסוכן במיוחד אם לא יודעים שהלחולה הייתה אבולה, אך גם אם קיים אבחון, לא כל הציבור מודע לסיכון, ויש מי שמעדיפים את טקסי הדת על פני עצות הרופאים.

מדוע ההתפרצות הזו בעייתית במיוחד?

במקרה הנוכחי, הבדיקה שהייתה בידי הרופאים באותו אזור ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו שבו הייתה ההתפרצות, לא הייתה מספיק מדוייקת לזן הספציפי של האבולה שהתפרץ הפעם. כאשר עלה חשד שהבדיקות פספסו, נשלחו הדגימות לבתי חולים מרכזיים שלהם בדיקות רגישות יות, אבל קונגו היא מדינה ענקית ומורכבת עם מעל 100 מיליון תושבים. עד שהבדיקות הגיעו והתוצאות אומתו, עברו כמה שבועות והמחלה כבר הגיעה למאות אנשים. לכן ההתפרצות הפעם היא גדולה יותר.

עוד בעיה היא שלזן הנוכחי אין בינתיים חיסון ולא תרופות, לעומת זנים קודמים. ישנו מסלול ברור לפיתוח חיסון לזן חדש, אבל זה יקח עוד זמן, בעיקר עבור הניסויים הקליניים הדרושים לפני האישור. בינתיים נעשים מאמצים ליצרו גם חיסונים פאסיביים, כלומר קוקטייל נוגדנים ממחלימים שיעזור למי שנלחם במחלה.

לשם: "מרכז המודלים של ה-CDC, הארגון האמריקאי לשליטה במחלות, אמר שניתן להעריך כי נגיע ל-20 אלף מקרים בקונגו. באוגנדה בינתיים נמדדו עשרות מקרים ויש בקרה טובה על המגעים אז יש סיכוי שלא נגיע להתפרצות גדולה שם. בהתפרצות הגדולה האחרונה, בין 2013-2016, נרשמו גם כן עשרות אלפי מקרים, ורק כמות מוגבלת מהם מחוץ לאזורים הספציפיים שבהם המחלה אנדמית בחיות".

האם פרישת ארה"ב מארגון הבריאות העולמי משפיעה לרעה על הטיפול בהתפרצות?

פרופ' נדב דוידוביץ', ראש תוכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטת בר אילן: "ארגון הבריאות העולמי מנהל את האירוע, בשיתוף פעולה הדוק עם ה-CDC האפריקאי. זהו אחד הלקחים שהופקו מהקורונה ומהתפרצויות קודמות - המענה צריך להיות מתואם עם גופים מקומיים. האזור בו מתרחשת ההתפרצות הוא אזור מורכב פוליטית, לוגיסטית, וכדי לזכות באמות הציבור ושיתוף פעולה בטיפול, צריך להכיר ולהבין את המורכבויות". למשל - ההתייסות לקבורה כך שתהיה בטוחה ולא מדבקת, אבל עדיין מכובדת על פי המסורת המקומית.

"לשמחתנו ה-CDC האפריקאי הוא גוף עם הרבה יותר יכולות היום מכפי שהיה אפילו לפני 20 שנה". הוא מציין כי ארגונים בינלאומיים פרטיים וציבוריים נוספים מעורבים באירוע, נאספו תרומות משמעותיות לטיפול במצב החירום.

עד כאן החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שארה"ב הודיעה בתחילת 2025 על פרישה מארגון הבריאות העולמי, ולא העבירה לארגון את התקציב האמריקאי שמהווה חלק משמעותי (10%-30% תלוי בשנה) מתקציב הארגון כולו.

דוידוביץ': "ארגון הבריאות העולמי החליט באופן מכוון לא להפסיק לשתף פעולה עם המדענים האמריקאים בשטח ולא להוציא את גורמי המקצוע האמריקאים מן הארגון, כדי לשמור על שיתוף הפעולה ברמת השטח, אפילו בהיעדר השתתפות אמריקאית בתקציב.

"מה שהשלטון בארה"ב עושה למוסדות הבריאות שלו הוא נורא (הכוונה היא לקיצוץ תקציבים, פיטורין, ופוליטיזציה של חלק ממשרות הניהול וההחלטות במוסדות הללו, לפעמים לכיוונים הסותרים את הקונצנזוס המדעי - ג.ו.), אבל אי אפשר לפרק את המוסדות הללו ביום אחד, וגם ה-CDC האמריקאי עדיין משתתף במאמצים העולמיים לריסון האבולה, כאשר ההשתתפות הזו מגיעה מהשטח".

בתחילת 2025, בוטלו גם תקציבי ארגון USAID של ממשלת ארה"ב, כולל כאלה שנועדו להתמודד עם אתגרי בריאות באפריקה. דוידוביץ': "הקיצוצים הללו משמעותם שיש פחות רופאים בשטח, פחות צוותי סיעוד, פחות חוקרים אפידמיולוגיים. ספציפית סביב מצב החירום הנוכחי יש התגייסות ייעודית, אבל המערכת כולה במצב חלש יותר".

דוידוביץ' מציין כי הפעולה בנושא חייבת להתקיים בשיתוף פעולה בין-לאומי ובין-מקצועי, למשל בשיתוף של דיפלומטים, אנתרופולוגים, מומחים ללוגיסטיקה וכמובן רופאים זיהומיים ורופאי בריאות הציבור. "יש להיזהר גם מלאומנות רפואית, כלומר לא להתחיל לסגור גבולות בפני אנשים ממדינות מסויימות שלא לצורך. גם זה מגביר את החשדנות ומחליש את האמון ואת שיתןף הפעולה העתידי".

מדוע אנחנו לא צריכים לדאוג?

תנועת מטיילים ועובדים בין ישראל לבין אוגנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו קיימת, אולם הם לא בהכרח נוסעים לאזורים הנגועים. כפי שציינו לעיל, החולים בשלב המדבק ממילא בדרך כלל חלשים מכדי לנסוע, וההדבקה דרך נוזלי גוף לא תתרחש בשיחה של כמה דקות בשדה תעופה.

קיים היום בשדות התעופה תהליך תשאול למגיעים ממדינות מסויימות, ואת החולים בתסמינים חשודים, אפשר לבדוק מייד עם הגעתם, ולא צפויה הדבקה של הצוותים במקרה כזה, על עוד נערכים לכך כראוי, כפי שאכן עושה משרד הבריאות.

דוידוביץ': "הרופא הראשי של אל על ומשרד הבריאות גם הם נמצאים בקשר שוטף עם ארגון הבריאות העולמי, וכל הזמן מחליפים מידע".

בגלל דפוסי ההדבקה של המחלה - רק אחרי שמופיעים תסמינים ברורים, ורק דרך נוזלי גוף - ניתן להשתלט על התפרצות יחסית בקלות גם אם היא מתרחשת, במדינה שערוכה לכך. לשם: "בגיל של 2013-2016, נרשמו כמה עשרות מקרים בניגריה, אך הם הצליחו להשתלט עליהם, למרות שיש להם משאבי בריאות ציבור פחות חזקים מאשר באירופה למשל".

לשם מציין מקרה אחד שעבורו הוא כן ממליץ להיות עירני: "החשש העיקרי מתחלואת מטיילים באפריקה כרגע הוא בכל זאת מלריה. לא הייתי רוצה לראות מצב שבו אדם חוזר מאפריקה אחרי שלא לקח את כדורי המלריה שלו, מפתח חום ולא מטפלים לו במלריה כי חושבים שזה אבולה. זו הייתה בעיה בהתפרצויות הקודמות".