שלמה ארצי ויהודית רביץ למי שישלם: הפוטנציאל של אומנים ישראליים למכור קטלוגים ולעשות כסף גדול

הכותב הוא די ג'יי, מפיק מוזיקלי בינלאומי (Vooz Brothers) ובעלים של חברת מוזיקה לאירועים בארץ ובחו"ל

ב־1997, כמו ברוב הקריירה שלו, דיוויד בואי השיג את כולם. במקום לחכות לתמלוגים עבור השמעות שירים שלו בעתיד הוא לקח את ההכנסות העתידיות מ-25 אלבומיו, "ארז" אותן כמו נכס פיננסי - ומכר את הזכות לתמלוגים למשך עשור. כך הוא גרף לכיסו כ־55 מיליון דולר במכה אחת. עד אז בנקים וקרנות ידעו להשקיע בנדל"ן, במשכנתאות או באג"ח. בואי היה הראשון להוכיח שגם שירים הם נכס פיננסי שאפשר להעריך, לתמחר ולהשקיע בו - "נדל"ן רוחני".

● יש נשמה, היא רק עולה הרבה יותר: מתחמי ה-VIP הפכו את איביזה למקום שבו רק הכסף מדבר
● חלומות על מדונה וסיינפלד: מה יכול להציל פה את שוק ההופעות הבינלאומי

מאז עשה בוב דילן אקזיט ב-300 מיליון דולר וברוס ספרינגסטין בכ-550 מיליון. השיאנים מ-2024: 50% מהקטלוג של מייקל ג'קסון נמכר ב-600 מיליון, וקווין ב-1.2 מיליארד. הרשימה הזו חושפת העדפות השקעה ברורות: אף שגם ג'סטין ביבר ושאקירה היו במוכרים, המשקיעים מעדיפים את Bohemian Rhapsody על פני להיטי הרגע.

המפיק והיזם בני מנשה, מבעלי ארומה מיוזיק, שייסדו את קרן רכישת זכויות היוצרים "צאן ברזל מוזיקה", מסביר: "נכון שיש קטלוגים עכשוויים שמייצרים המון כסף בטווח הקצר, אבל הסיכון מטורף. להיט ענק היום בטיקטוק או בספוטיפיי - אין לדעת אם מישהו יזכור אותו בעוד 20 שנה. לעומת זאת, קלאסיקה, בין אם סטינג בעולם או יורם טהרלב בארץ, זה נכס שהוכיח את עצמו ועמד במבחן הזמן. המכפילים שם לפעמים נראים גבוהים, אבל הסיכון נמוך משמעותית. חלק מהלהיטים של היום יהפכו לנכסי צאן ברזל, וחלקם ייעלמו. אנחנו נעדיף מה שכבר נכנס ל-DNA של המוזיקה הישראלית".

מנשה מדגים: "אביב גפן הוציא את האלבומים הטובים שלו לפני 30 שנה. הגעתי לנשף רוק שלו וראיתי ילדים בני 18 צורחים כל מילה. אני לא רואה סרט בעוד 20 שנה שמדלגים על 'שיר של יום חולין' או על 'לעולם בעקבות השמש'. וזה הרעיון לגבי יכולות מקסום הקטלוג".

להיטים מהאירווויזיון

כשרוצים להעריך שווי של קטלוג, נהוג להסתכל על פוטנציאל התמלוגים שלו בשנה ולהכפיל בין 10 ל־25 כדי לקבל את שווי הרכישה. מנשה מסביר: "החיסרון במוזיקה הישראלית הוא שהיא לוקאלית, וקטלוג לא יפרוץ פתאום בעולם. ולכן אני משקיע בעצמי, בלי צורך במשקיעים חיצוניים. אם הייתה עסקה של 100 מיליון שקל, יכול להיות שהייתי מנסה להביא איתי גוף מוסדי, אבל אלה לא הסכומים. העסקאות הן של כמה מיליונים בודדים".

בכיר בתעשייה המקומית מאתגר את התפיסה הזו: "בארץ הדברים עובדים אחרת. 'אני ואתה' של אריק איינשטיין הושמע הרבה יותר כשאריק היה חי. זה לא Imagine של ג'ון לנון. החומרים החמים בעשור האחרון בישראל הם להיטים חוצי גבולות, שייצגו אותנו באירוויזיון לדוגמה, או להיטים של עומר אדם, הם החומרים הכי מושמעים והם לדעתי ייצרו את הקטלוגים המבוקשים יותר בעתיד".

סייגים בל יעברו

עברי לידר, זמר ויוצר עם קטלוג שירים אדיר, סבור ש"אם הקטלוג עובר לידיים ראויות, אפשר לעשות איתו דברים מפוארים. הרבה אמנים מוגבלים, בטח בשלב מתקדם בקריירה, במה שהם יכולים לעשות עם היצירה שלהם - זו סיבה טובה לשקול מהלך שכזה. עולם הזכויות המקומי בעייתי, ולא מיתרגם לסכומים מקבילים בעולם. בארץ גם אם תקבל יותר ממכפלת 10 זה עדיין לא סכום משנה חיים לאומן, אף שהוא יכול להיות מציל חיים".

בנקודה הזאת לידר מציף בעייתיות בעסקה כזאת. "הסכנה בוויתור על השליטה ברפרטואר שלך הוא שימוש ביצירות בצורה שלא מתאימה לך. אני בטוח שבחוזה של בוב דילן קיימים סייגים לדברים שהם בל יעברו מבחינתו - פוליטיקה או פרסומות מסוימות. הרצון להיות מניב והצורך לכבד את ערכי האומן חייבים ללכת יד ביד", הוא אומר.

 עברי לידר. נדרש שימוש שמכבד את האומן / צילום: באדיבות פסטיבל עיר היונה

בני מנשה נותן דוגמא מהקטלוג של צביקה פיק, שהוא רכש, והדואט שנעשה לאחר לכתו עם נועה קירל, ללהיט "הרקדן האוטומטי". "היה ברור שזה תואם את הרוח של צביקה - להיט, הצלחה מקסימלית וזמרת שהיא פופסטארית ענקית. אותו דבר לגבי הביצוע של אושר כהן ל'זן נדיר' של קורין אלאל שאישרה רותי, בת הזוג ומי שאחראית על העיזבון שלה. לא ייעשה דבר שלא יתאים ויכבד את האומן או את מי מטעמו. הם שותפים שלנו, וזו הסיבה שאני אוהב את מבנה השותפות הישראלית (50% חייבים להשאר אצל האמן - ד"ת)".

מנשה מוסיף: "אנו מטפלים ביצירות בחרדת קודש ויודעים לעשות ממוזיקה כסף, ועל כל שקל שאנחנו עושים, השותפים שלנו מרוויחים. וזו הדרך הכי הכי כיפית לעשות עסקים, שותפות לטווח ארוך".

מנשה מזכיר תקרית מהתקופה האחרונה, כשבטקס פרסי ישראל שונו מילים בשיר "שיר נבואי קוסמי עליז": "כשבאו במהלך ביצוע השיר, ושינו מילים בשיר של עלי מוהר, שיש לנו את הכבוד לייצג את הקטלוג שלו, קיבלתי טלפון מהבת שלו שרון ומיד טיפלנו בזה" (הזמר עקיבא, שביצע את השיר, פרסם התנצלות ותרם סכום כסף נכבד לעמותת פורום מיכל סלה, והתביעה הוסרה - ד"ת).

 נועה קירל / צילום: Associated Press, Martin Meissner

תיקון עוולות התמלוגים

לידר מספר שב-2005 באלבומו "זה לא אותו דבר" הוא השיק שת"פ עם סלקום, במהלך שנחשב פורץ דרך בתעשיית המוזיקה. למרות ביקורות רבות על מסחור יתר, האלבום היה הצלחה מטאורית ולידר התברר כמקדים את זמנו. "היום אין כמעט אומן שלא מעוניין לשווק את המוזיקה שלו בשיתופי פעולה. חברה טובה יכולה לנצל את היכולות שלה כדי לשווק קטלוג בצורה שאמן לא יכול.

לגבי שאלת מיליון הדולר, באיזה קטלוג הכי כדאי להשקיע, עונה לידר: "'זכיתי לאהוב' או 'פרחה במרצדס' כנראה מכניסים לא פחות כסף עכשיו מאז שהם יצאו, אם לא יותר. הם הופכים לקלאסיקות. השוק משתנה ויש יותר אפיקי הכנסה מתמלוגים. אולי את כל עוולות התמלוגים יתקנו דווקא בעלי אותם קטלוגים בארץ, שהם בעלי כוח והשפעה ועכשיו צריכים לדאוג לתמלוגי היצירות של האמנים שבבעלותם. ייצא טוב פעמיים". הלוואי.