סכסוך ירושה: האם הבת זכאית לפירוט החשבונות של האם המנוחה?

המפקח על המקרקעין בנתניה דן בתביעת ועד בית נגד בעלת דירה בבניין ברחוב דיזנגוף בעיר, בטענה שפיצלה את דירתה ללא קבלת היתר בנייה וללא הסכמת בעלי הדירות האחרים. נטען כי היא השכירה כל אחת מיחידות הדיור לשוכרים שונים, וכתוצאה מכך נוצרו מפגעי צפיפות ועומס הפוגעים באיכות חיי בעלי הדירות. בעלת הדירה טענה מנגד שמדובר בדירת שותפים החולקים אותה. עוד טענה שאין מטבח באחת מהיחידות ולכן זו לא יחידה עצמאית.

המפקח ביקר בדירה וקבע שהיא אכן פוצלה לשתי יחידות דיור ללא הסכמה כנדרש בתקנון. הוא תיאר כי מעבר למפתן דלת הכניסה קיימת מבואה משותפת ובה שתי דלתות כניסה פלדלת נפרדות לכל יחידת דיור. לכל אחת מהיחידות מערכת חדרי מגורים נפרדת, חדר רחצה ושירותים, לוח מפסקי חשמל ודוד נפרד. קיים מונה מים ומונה חשמל משותף לשתי הדירות. יחד עם זאת, רק יחידת הדיור הימנית כללה מטבח והתגוררה בה דיירת, ואילו יחידת הדיור השמאלית היתה ריקה מדיירים.

המפקח התרשם כי מדובר בשתי יחידות דיור במובן זה שיש להן כניסה נפרדת, שירותים ומקלחת ויש הפרדה פיזית ביניהן - כך שכל יחידה יכולה לשמש לבדה כדירה למגורים גם בהיעדר מטבח. נקבע כי "שינוי פיזי שביצעה הנתבעת בדירתה הוא זה שיוצר תשתית לקיומן של שתי יחידות דיור העומדות בפני עצמן".

ההחלטה כי מדובר בדירה מפוצלת ניתנה למרות שלא הובאו ראיות כמו חוזי שכירות או פרסומים שבהם הדירה הוצגה כשתי יחידות עצמאיות, ולמרות שלא הוכחה ירידת ערך ליתר הדירות. מרכז הכובד שנתן המפקח היה על השינוי המבני הכולל סממנים מובהקים לשתי יחידות דיור עצמאיות. נקבע כי הוספת יחידות דיור משפיעה על עומס במקומות חניה בבניין הכולל 15 דירות בלבד. המפקח הוציא צו מניעה קבוע האוסר לפצל את הדירה ולהשכיר אותה כיחידות מגורים נפרדות. נקבע כי על בעלת הדירה לפרק כליל את שתי הדלתות שהתקינה במבואת הכניסה. המפקח דחה את הבקשה להורות על הריסת קירות בתוך הדירה כי לא הוכח מצבה המקורי. הנתבעת חויבה לשלם 3,500 שקל הוצאות לנציגות הבית.

משמעות הפסיקה: דירה תיחשב למפוצלת גם אם אין מטבח בכל אחת מהיחידות, אם יש סממנים מובהקים אחרים ליחידות נפרדות עצמאיות

מספר תיק: 7/284/2024

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הורה השבוע לבנק יהב ובנק הפועלים להעביר לידי אישה את פירוט חשבון הבנק של אמה המנוחה, שהורישה לה ולאחותה את רכושה. הבת פנתה לבית המשפט לאחר שגילתה כי אחותה משכה מיליון שקל שנה לפני מות האם, ולאחר שהבנקים סירבו למסור מידע מאחר שהאחות היא שותפה בחשבון והתנגדה.

אבי המשפחה נפטר שנה לפני האם, והוריש את רכושו הכולל נדל"ן לאם, שהורישה לבנות באופן שווה. הבת המבקשת טענה כי להוריה היו מיליוני שקלים בחשבונות הבנק אך לאחר פטירת האם היא לא קיבלה כל סכום משמעותי. היא חששה כי אחותה רוקנה את חשבונות ההורים והעבירה את הכספים לחשבונה הפרטי. היא טענה כי לאחר מות האם בוצעו מהחשבון משיכות של עשרות אלפי שקלים תחת הסיבה "מתנה" וכי יש לה זכות לבחון אם הופרו זכויותיה.

האחות טענה שאין הוכחה שלאביה היו סכומי כסף נכבדים, ושמדובר ב"מסע דיג" חסר בסיס לדלות מידע פרטי וחסוי. עוד נטען כי העברת מיליון השקלים אליה הייתה על פי הוראת אמה והבנק קיבל אישור לכך, וכי העברת סכומים נוספים (כ־300 אלף שקל פעמיים) הייתה לבקשת האם ולא מדובר בכספי ירושה.

השופטת אורית אביגיל יהלומי קבעה שהבנקים ימסרו לבת המבקשת את פירוט חשבון הבנק שנתיים לפני מות האם ועד לסגירת החשבון. נקבע כי יורש זכאי לקבל תדפיסי חשבון בנק של המנוח מאחר שהזכות עוברת ליורשים והם נכנסים בנעליו. "מעצם מעמדה של המבקשת כיורשת של המנוחה, הרי שהיא נכנסת בנעליה וזכאית לקבל מידע בכל הנוגע לחשבונותיה גם על מנת לכלכל צעדיה". זאת גם אם החשבון משותף עם יורש אחר שלא מסכים לכך, זאת מכיוון שכל יורש נחשב כשותף בנכסי העזבון וזכאי למידע אודותיו - במיוחד כאשר עולות טענות בדבר ביצוע פעולות בחשבון ובכספי המנוחה ללא הסכמתה.

הבקשה לקבל מידע על חשבונות האב נדחתה, ונקבע שזאת מאחר שהמבקשת אינה יורשת שלו אלא אמה היא זו שירשה את כל העיזבון. נקבע שטענותיה כי לאב היו סכומי כסף נכבדים לא הוכחו ואין לה זכות לערוך מסע דיג כעת.

משמעות הפסיקה: יורש רשאי לקבל פירוט חשבון בנק של המוריש לו, גם לתקופה שקדמה לפטירה וגם אם יורש אחר מתנגד

מספר תיק: 58473-01-26

חברת רום איילון יזמות והשקעה ושותף נוסף, המחזיקים יחד בכ־27% מהזכויות בקבוצת רכישה במודיעין־מכבים־רעות, תבעו את נאמני הקבוצה ויתר חבריה בטענה לאי־סדרים בניהול הפרויקט. התובעים דרשו, בין היתר, כי הזכויות בקרקע יימכרו לצד שלישי. בהמשך הגישו תביעה נוספת וביקשו למחוק את הראשונה, כדי לרכז את הדיון במחלוקות.

בית המשפט המחוזי מחק את התביעה וחייב אותם לשלם 250 אלף שקל שכר טרחת עו"ד בתוספת ריבית, זאת לאחר שהנתבעים ביקשו לקבל הוצאות בגובה 357 אלף שקל. התובעים לא ויתרו והגישו ערעור לבית המשפט העליון, בטענה שהסכום שנפסק לא סביר בהינתן שלא נשמעו ראיות בהליך. עוד טענו שמדובר בכפל תשלום מאחר שהם חויבו בהוצאות במסגרת בקשות הביניים.

השופטים יצחק עמית, דוד מינץ וחאלד כבוב דחו בשבוע האחרון את הערעור. הם קבעו שבית המשפט המחוזי פסק רק כ־70% מסכום ההוצאות הריאליות שהציגו הנתבעים. עוד נקבע שביהמ"ש רשאי להביא לידי ביטוי את התנהלות הצדדים בפסיקת ההוצאות וכך היה במקרה זה. בין היתר התובעים לא חשפו בפני ביהמ"ש את הנעשה בתיק המקביל שהגישו, התנהלות שעל פי המחוזי עולה כדי חוסר תום לב בניהול הליכי המשפט.

השופטים גם נתנו משקל להיקף הפרויקט שבו מדובר, והסכנה שנשקפה לו עקב ההליכים שנקטו המערערים. השופטים ציינו כי בתיק הוגשו 74 בקשות ומאות תגובות, ניתנו כ־150 החלטות והתנהלו מספר דיונים, וכי בקשת המבקשים למחיקת ההליך הוגשה סמוך למועד דיון ההוכחות. נדחתה גם הטענה שפסיקת הוצאות במסגרת הליכי הביניים מייתרת פסיקת הוצאות בתום ההליך: "שיקולי ביהמ"ש כשהתמונה הכללית עדיין אינה נגד עיניו, אינם זהים למכלול השיקולים שעומדים בפניו בעת מתן פסק דין". המערערים חויבו ב־30 אלף שקל הוצאות נוספות.

משמעות הפסיקה: גם אם תביעה נמחקת, ניתן להטיל הוצאות גבוהות בהתאם לריבוי ההליכים בתיק והתנהלות התובעים

מספר תיק: 24967-02-26