מהדיפ־פייק ועד להפרות סדר: מה עלול לשבש את הבחירות, ומה הפתרונות?

הבחירות הקרובות לכנסת יתקיימו בצל שורה של איומים על אמון הציבור, על תקינות ההצבעה ועל ניהול יום הבחירות עצמו. חלקם מוכרים ממערכות בחירות קודמות - זיופים, הפרות סדר וחדשות כזב - וחלקם מתחדדים בעידן הבינה המלאכותית והסייבר. הנה, רק השבוע נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר כי נפגש עם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית המשנה לנשיא העליון נעם סולברג וראש שב"כ דוד זיני, והם הציגו לו איומים על טוהר הבחירות מבפנים ומבחוץ.

מה הגורמים שעלולים לשבש את יום חגה של הדמוקרטיה הישראלית - ומה אפשר לעשות כדי להישמר מפניהם? להלן נפרוס את מפת האיומים על טוהר הבחירות.

● כמעט מיליון בוחרים לא החליטו למי יצביעו: הנתון שנעדר מהסקרים ויכול לשנות את התמונה

פייק ניוז

האיום: ביום הבחירות עצמו עלולות להתפשט במהירות חדשות כזב, מידע מטעה, תעמולה שמתחזה למידע אורגני ותכנים שנוצרו בבינה מלאכותית - כולל דיפ־פייק. הסכנה המרכזית היא דיכוי הצבעה או פגיעה באמון הציבור בתוצאות.

מאחר שיום הבחירות קצר ודינמי, היכולת לתקן נזק כזה בזמן אמת מוגבלת. בבחירות 2022, למשל, הופצו במוצאי יום הבחירות טענות חסרות בסיס על אלימות וניסיונות זיוף בקלפיות ערביות, בניסיון להפעיל לחץ לשליחת כוחות משטרה ליישובים ערביים.

הפתרונות: נשיא ביהמ"ש העליון יצחק עמית, בתפקידו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות האחרונות, הציע להקים "צוות תגובות מהירות". צוות כזה יעמוד לרשות ועדת הבחירות המרכזית מיום הבחירות ועד פרסום התוצאות הסופיות, ויפעל מול המשטרה, דוברות המשטרה, הרשתות החברתיות והתקשורת.

ועדת הבחירות המרכזית אמרה לנו כי היא אכן פועלת בכיוון הזה. לדבריה, ביום הבחירות יפעל חמ"ל משותף עם נציגי הרשתות החברתיות, השב"כ והמשטרה כדי לזהות פרסומים כוזבים, להסיר תכנים פיקטיביים ולעדכן את הציבור. בנוסף, היא משתפת פעולה באופן תדיר עם הגורמים הללו במטרה למנוע הפצה של פייק ניוז.

סוג אחר של פתרון נמצא במישור החקיקתי. במסמך שחיברו ד"ר אסף שפירא וד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, הם טוענים כי פתרונות עתידיים לאיומי התעמולה הדיגיטלית צריכים לכלול סדרת צעדי חקיקה, ביניהם פירוט דרכי הסימון של תעמולת בחירות ככזו, איסור על הטעיה בתעמולה והטלת הגבלות על שימוש במידע אישי לצורכי תעמולה. בנוסף, הם ממליצים לשקול להסדיר באמצעות חקיקה את השימוש בבינה מלאכותית עבור תעמולת בחירות.

בהתאם, בחקיקה שעברה בכנסת לפני כשבוע, נקבע כי אדם שמפרסם תעמולת בחירות שהיא דיפ־פייק, "יצרף לה גילוי המציין באופן ברור ובולט כי התוכן שבה לא תועד במקור". כלומר, החוק קובע חובת סימון לתעמולת בחירות שנעשתה או נערכה על ידי בינה מלאכותית.

סייבר

האיום: מערכות המחשוב של ועדת הבחירות המרכזית משמשות לניהול כוח האדם, פנקס הבוחרים, סכימת התוצאות וחישובן. פגיעה בהן עלולה לשבש את ניהול הבחירות, לעכב את פרסום התוצאות ואף לפגוע באמון הציבור בהליך. גם אם ההצבעה עצמה נעשית בפתקים, המעטפת המינהלית והטכנולוגית שסביבה חיונית לתפקוד תקין של הבחירות.

סיכון נוסף הוא שיבוש או זיוף של פנקס הבוחרים, המבוסס על מרשם האוכלוסין, באופן שעלול לגרוע בעלי זכות הצבעה או לכלול מי שאינם זכאים להצביע. לצד זאת, דליפת מאגרי מידע של המדינה, של מפלגות או של מועמדים עלולה לאפשר שימוש פוליטי במידע אישי, התחזות לבוחרים, פרסום מידע מביך או חדירה של גורמים יריבים וזרים למערכות בחירות.

הפתרונות: מבקר המדינה המליץ לוועדת הבחירות לאמץ כללי אבטחת מידע של רשות התקשוב ומערך הסייבר, או סטנדרטים בינלאומיים מקבילים, לבצע ניהול סיכוני סייבר שוטף, לעקוב אחר טיפול בפערים ולהפעיל ועדות היגוי שיוודאו שהמערכות מפותחות ומתוחזקות בהתאם לתכנון. ההמלצות נוגעות לא רק למניעת תקיפה, אלא גם ליכולת לזהות תקלות בזמן, לצמצם נזק ולשמור על רציפות תפקודית ביום הבחירות.

במכון הישראלי לדמוקרטיה ממליצים גם להגדיר במפורש מי אחראי להגנת הסייבר של מערך הבחירות, ולהקים ועדה מייעצת קבועה ליו"ר ועדת הבחירות שתלווה את ההיערכות המקצועית. פתרון משלים הוא עידוד הציבור לבדוק מראש באיזו קלפי הוא רשום, כדי לאתר טעויות בפנקס הבוחרים עוד לפני יום הבחירות.

הפרות סדר

האיום: הפרות סדר יזומות ביום הבחירות - למשל תהלוכות, עימותים או פרובוקציות ביישובים מסוימים - עלולות להרתיע מצביעים ולהביא לנוכחות משטרתית מוגברת, שגם היא עשויה להשפיע על שיעור ההצבעה. החשש אינו רק מפגיעה פיזית בקלפיות, אלא גם מיצירת אווירה מאיימת סביבן, שתגרום לבוחרים לוותר על מימוש זכותם.

לקראת בחירות 2009, למשל, ביקשו איתמר בן־גביר וברוך מרזל לקיים תהלוכה באום אל־פחם; לבסוף היא התקיימה רק לאחר הבחירות. הדוגמה ממחישה כיצד אירועים פוליטיים טעונים עלולים להפוך ביום הבחירות עצמו לכלי לחץ, גם אם אינם מכוונים ישירות אל הקלפי.

הפתרונות: אחת ההצעות שעלו היא הצבת "כוחות להשכנת שלום" שיפעלו להרגעת השטח, שבהם ישתתפו נציגים בעלי היכרות עם הקהילות המקומיות ורגישות תרבותית. מטרתם תהיה לזהות מוקדי חיכוך, למנוע פרובוקציות ולסייע בהפחתת חששות מפני הצבעה. מודל כזה אמור להבחין בין שמירה על הסדר לבין נוכחות שעלולה להתפרש כהרתעה, ולכן הוא מחייב תיאום הדוק עם הנהגות מקומיות ועם גורמי אכיפה.

ואולם, ספק אם יש תחליף לפעילות משטרתית של ממש. לכן, פתרון אפקטיבי יחייב את המשטרה להיות נוכחת בשטח ולטפל בזמן אמת באירועים שעלולים לפגוע בהליך הבחירות. ככל שהתגובה מהירה ומדויקת יותר, כך קטן הסיכוי שאירוע נקודתי יתגלגל לתחושה רחבה של איום או יפגע בשיעורי ההצבעה.

זיופים

האיום: תרחישי הזיוף מוכרים: התחזות למי שלא הצביע, מילוי מסולף של טפסים שנועדו למנוע הצבעה כפולה, שיבוש בפרוטוקולים או קושי לאתר בזמן אמת דפוסים חריגים בקלפיות מסוימות. במערכת שבה כל קלפי היא יחידה קטנה יחסית, גם אירועים מצומצמים עלולים לקבל משקל ציבורי גדול אם אינם מטופלים במהירות ובשקיפות.

אבל למרות הפופולריות של האיום בתודעה הציבורית, זיופים רחבי היקף אינם נחשבים כיום לאיום המרכזי על הבחירות. לדברי המכון, בשנים האחרונות פחתו מקרי הזיוף, והמערכת כוללת מנגנוני פיקוח רבים, בהם מפקחים, תיעוד תוצאות הקלפי וסריקת גיליונות. ועדיין, גם חשש מזיופים נקודתיים עלול להזין טענות רחבות יותר על חוסר תקינות ולפגוע באמון הציבור.

הפתרונות: לפי ועדת הבחירות המרכזית, קיימת שורה ארוכה של למעלה מעשרות מנגנוני פיקוח ובקרה, הפועלים הן בתוך הקלפי והן מחוצה לה, שנועדו למנוע זיופים. הקלפיות מאובטחות, מצולמות ומתועדות, כך שלא ייתכן מצב שבו הקלפיות נותרות ללא השגחה. ואפילו יש מענה למתקפת טילים: הקלפיות והציוד הנלווה מותאמים לנשיאה, כך שבמקרה של אזעקה, חברי ועדת הקלפי יכולים לרוץ איתם בקלות אל המרחב המוגן.

בסיום מערכת הבחירות האחרונה, הנשיא עמית ציין כי סוכם עם מפכ"ל המשטרה ועם היועצת המשפטית לממשלה על הגברת האכיפה - "החל משלב הדיווח והחקירה, בשאיפה 'לסגור מעגל' בסמוך לאירוע עצמו, דרך הגשה מהירה של כתבי אישום, ובקשה להטלת מאסר בפועל".

מעבר לכך, שפירא ולוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מציעים לנקוט בצעדים נוספים: עיבוי ההדרכה לחברי ועדות הקלפי ולמשקיפים, הרחבת השימוש בכלים סטטיסטיים לזיהוי חריגות בתוצאות, הקפדה של המפלגות על נוכחות נציגים בקלפיות, פנייה של הציבור וארגוני חברה אזרחית לוועדת הבחירות בנוגע לקלפיות חשודות, ופרסום נתוני הצבעה מלאים יותר שיסייעו באיתור אי־סדרים.