חתן נובל לכלכלה: "AI תהפוך אנשים למיליארדרים בין־לילה. זה מחייב מדיניות משמעותית"

במשך כמעט שני עשורים הייתה החברה האמריקאית Chegg אחת ההבטחות הגדולות של עולם החינוך הדיגיטלי. מיליוני סטודנטים ברחבי העולם שילמו בכל חודש כדי לקבל פתרונות למשימות בית, הסברים ותגבור לקראת מבחנים. בוול סטריט העריכו את החברה בשיאה ביותר מ־15 מיליארד דולר, ונראה היה שהיא מצאה מודל עסקי שקשה לערער עליו. ואז, בנובמבר 2022, הושק צ'ט GPT.

בתוך חודשים ספורים החלו הסטודנטים לנטוש. במקום לשלם על מאגר תשובות סגור, הם יכלו לקבל הסבר מיידי מבינה מלאכותית, בכל שעה ובחינם. במאי 2023 כבר הודתה Chegg בעצמה כי צ'ט GPT פוגע בקצב הצמיחה שלה, והמניה התרסקה בעשרות אחוזים ביום אחד. בתוך פחות משנתיים נמחק כמעט כל שווי השוק של החברה, והיא נאלצה לפטר עובדים, לשנות אסטרטגיה ולהילחם על הישרדותה.

 פרופסור פיליפ אגיון / צילום: Nobel Prize Outreach. Photo: Nanaka Adachi

זה אולי אחד מסיפורי הקריסה המהירים ביותר של עידן הבינה המלאכותית. אבל מבחינת הכלכלן הצרפתי־יהודי, חתן פרס נובל פרופ' פיליפ אגיון, לא מדובר בטרגדיה בלבד; זה ביטוי ל"הרס יצירתי", התהליך שבו טכנולוגיה חדשה דוחקת חברות ומודלים עסקיים שהתיישנו, ובמקביל יוצרת הזדמנויות חדשות לצמיחה ולחדשנות.

"במחקר שלנו שינינו למעשה לחלוטין את תיאוריית הצמיחה ויצרנו מודל חדש", מספר פרופ' אגיון בראיון מיוחד לגלובס על הממצאים שזיכו אותו בנובל לשנת 2025, אותו קיבל בשטוקהולם בידי מלך שוודיה קרל ה־16 גוסטב. "הרעיון של הרס יצירתי היה קיים תמיד, אבל כשאני הייתי סטודנט, מודל הצמיחה המוביל היה הניאו־קלאסי, שבו צמיחה מונעת בידי צבירת הון. לא היה מודל שבו צמיחה מונעת בידי חדשנות, שגוררת הרס יצירתי. פיתחנו מודל מתמטי שאיתו אפשר להתעמת עם תיאוריה ונתונים. אפשר לבחון, למשל, מהי ההשפעה הכוללת של תחרות על צמיחה ולהסתכל על דברים אחרת".

 אגיון מקבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קארל בפראג. ''יצרנו מודל מתמטי חדש'' / צילום: Charles University - Hynek Glos

רעיון ההרס היצירתי אינו חדש. למעשה, מדובר במושג שטבע כבר לפני יותר מ־80 שנה הכלכלן האוסטרי יוזף שומפטר, שתיאר כיצד חדשנות דוחקת חברות, מוצרים וטכנולוגיות ישנות ומפנה את מקומן לחדשות. אלא שמה שזיכה את אגיון בפרס נובל לכלכלה, עם פרופ' פיטר האוויט (שהיה שותפו למחקר) ופרופ' יואל מוקיר הישראלי, אשר חלקו פרס של כמיליון דולר, היה פיתוח התיאוריה וההבנה של התנאים שבהם התהליך הזה מייצר צמיחה ושגשוג.

מחקריהם הראו כי תחרות, חדשנות, השקעה במחקר, חינוך, מוסדות כלכליים ורשת ביטחון לעובדים אינם סותרים זה את זה - אלא מאפשרים להרס היצירתי להאיץ את הצמיחה.

"אני למשל בעד המודל הסקנדינבי - שהם קוראים לו פלקס סקיוריטי (ביטחון גמיש)", מדגים אגיון. "מה שיפה בשיטה הזאת הוא שבדנמרק, אם אתה מאבד עבודה, אתה מקבל 90% מהמשכורת שלך עד שנתיים מהפיטורים. בינתיים המדינה מכשירה אותך מחדש ועוזרת לך למצוא עבודה חדשה. וזה נוסף למערכת חינוך טובה, שבה אתה לומד בבית ספר איך להיות אדם מסתגל. במערכת כזו אנשים הרבה יותר מוכנים לקבל שינויים ולקחת סיכונים - כי יש להם רשתות ביטחון".

"אל תגנו על מקומות עבודה, אלא על אנשים"

כדי להבין את המודל של אגיון אפשר לחשוב על הכלכלה כמו על מרוץ מתמשך בין חברות. בכל רגע נתון יש חברות שמובילות את השוק ואת הכלכלה הגלובלית או המקומית, אבל כדי לשמור על המעמד שלהן הן חייבות להמשיך לחדש. אם הן מפסיקות להשקיע במחקר, בפיתוח ובטכנולוגיה, מתחרים חדשים יופיעו עם מוצרים טובים יותר או זולים יותר וידחקו אותן החוצה. זה ההרס יצירתי.

לכן, לדברי אגיון, הצמיחה הכלכלית לא נובעת רק מהשקעות או מהגדלת כוח העבודה, אלא בעיקר מיכולתה של כלכלה לעודד תחרות, יזמות והמצאות חדשות. במודל שלו תפקידה של הממשלה הוא לא להגן על חברות קיימות מפני תחרות, אלא ליצור את התנאים שיאפשרו ליזמים חדשים לצמוח באמצעות השקעה בחינוך, במחקר ובתשתיות, לצד שמירה על שווקים תחרותיים.

"אני חושב שלא צריך להגן על מקומות עבודה, אלא על אנשים. זו הגישה הדנית. כמובן, לפעמים יש אירועים ייחודיים (שאינם חלק מהרס יצירתי - א"ו), ובמהלכם תעשיות שלמות מאוימות - כמו המשבר הפיננסי העולמי או הקורונה. אז המדינה צריכה להגן גם על מקומות עבודה וחברות.

"בשגרה אנחנו צריכים להגן בעיקר על אנשים פרטיים ולוודא שהם מקבלים הכנסה. יובל נח הררי מדבר הרבה על הכנסה אוניברסלית (UBI - רעיון שלפיו כל אזרח מקבל מהמדינה סכום כסף קבוע ללא קשר להכנסתו - א"ו). אני לא כל כך בעד הכנסה אוניברסלית, אבל אני לא רחוק מזה. אני חושב שכל מי שמתאמן ועובר הכשרה או עובד - צריך להיות זכאי להכנסה הוגנת".

אף שבתפיסתו יש רכיבים של מדיניות סוציאל־דמוקרטית, אגיון סולד מיחס עוין לעשירים ומתנגד לקריאות כמו זו של ראש העיר ניו יורק זוהרן ממדני, איש המפלגה הדמוקרטית־סוציאליסטית של אמריקה - להחרים את אמצעי הייצור.

"גם במדינה שלי יש אנשים עם עמדות כאלה וזה כואב, חלקם מכובדים, ומה שאני אומר להם הוא שהם אובססיביים לעשירים. אני, לעומת זאת, אובססיבי לעניים, והמטרה העיקרית שלי היא להוציא אנשים מעוני. מה שגורם לי לגועל הוא שיש אנשים שאובססיביים לכך שאחרים התעשרו.

"אם לא מאפשרים לאנשים להתעשר, לא צומחים, כי חדשנות מונעת בידי אנשים שאמרו: אני אחדש. כמובן, זה מגיע גם מתוך סקרנות מדעית, אבל גם מהעובדה שאני רוצה להרוויח מהרעיון שלי כסף. אם ברגע שאתם נהיים עשירים, אני אתקוף אתכם ואאיים להעניש אתכם - הכלכלה תהפוך ענייה הרבה יותר, ויהיה הרבה פחות לחלק. לכן כולם יהיו עניים".

רשת ביטחון לעובדים שייפגעו בתקופת המעבר

מאז נכנס הנשיא דונלד טראמפ לבית הלבן, הוא קידם מדיניות של העלאת מכסים שנועדה להגן על התעשייה האמריקאית ולעודד ייצור מקומי - גם במחיר של צמצום היקפי הסחר הבינלאומי.

 נשיא ארה''ב דונלד טראמפ. ''כשאתה מטיל מכסים אתה מתנגד לצמיחה'' / צילום: ap, Alex Brandon

אלא שלפי התפיסה של אגיון, תחרות בינלאומית היא מנוע חשוב להתחדשות כלכלית: היא אמנם מובילה לסגירת מפעלים ומקצועות, אך גם להצמחתם של ענפים חדשים ויעילים יותר. האתגר, לפי גישה זו, אינו לעצור את התהליך, אלא להבטיח רשת ביטחון לעובדים שייפגעו בתקופת המעבר.

"בניגוד לדנמרק, בארה"ב אין מערכת חברתית טובה, אז כדי למשוך מצביעים הפוליטיקאים פונים לצעדים פופוליסטיים, קצת כמו מארין לה פן בצרפת. במקום להציע מוסדות טובים וראויים, שמתאימים לרתום את המהפכה הכלכלית התורנית החדשה, הם מציעים פתרונות פשטניים, כמו מכסים.

"למה זה רעיון גרוע להטיל מכסים? למה זה טוב שיהיה סחר חופשי? ראשית, יש שוק גדול יותר לחדשנות. שנית, תחרות היא מנוע של חדשנות. הסיבה השלישית היא שסחר כרוך בהעברת טכנולוגיה - וזה גם עוזר לצמיחה. אז כשאתה מטיל מכסים, אתה מתנגד לצמיחה שתיטיב עם כל האזרחים".

"לנקוט גישה של מקל וגזר מול העשירים"

לא צריך ללכת רחוק כדי להבין את הקשר בין צמיחה להרס יצירתי, כולנו חיים בעידן כזה. אלא שדווקא עכשיו, כש־AI הופך סדרי עולם, מחדד אגיון את הצורך ברשת ביטחון כתנאי לצמיחה מתוך ההרס. "אנחנו עלולים למצוא אנשים שיהפכו למיליארדרים בין־לילה. זה מצב מסובך, שמצריך מדיניות תחרות משמעותית כדי לוודא שהם לא ישתמשו בעושרם כדי למנוע יצירת חידושים.

"נוסף על כך, יהיה צריך לגרום להם להשקיע חלק מעושרם בקרנות. אני דוחף מאוד בצרפת להקמת קרנות לחינוך, מחקר והגנה - שלעשירים יהיה תמריץ להשקיע בהן. אלה יהיו קרנות לטובת הציבור, ששמם של התורמים יהיה רשום בהן. זו מעין גישה של מקל וגזר, ואני חושב שזה יכול להיות יצירתי מאוד".

אבל תסכים שמערכת הרווחה כיום, במדינות מערביות רבות, כל כך רחבה, שבמקום שהכסף ילך למקומות שיעודדו תעסוקה או צמיחה, הוא הולך למקומות שמעודדים אבטלה?
"בהחלט. אני חושב שהגישה צריכה להיות שיש לך זכויות וחובות. זו המהות של הביטחון הגמיש שאני תומך בו. המדינה מכשירה אותך מחדש כדי למצוא עבודה חדשה, אבל אם אתה מסרב ליותר משתי עבודות - דמי האבטלה מתבטלים. מנגד, כל מי שרוצה לעבוד צריכה להיות לו האפשרות לעשות זאת. כמו כן, לכולם צריכה להיות גישה לחינוך ולבריאות".

חתמת לאחרונה על מכתב שמתריע מפני מדיניות ממשלתית לא נכונה בנוגע לבינה מלאכותית. למה בעצם אתה מרשה לעצמך לטעון שאתה מבין יותר טוב מאחרים מה צריכה להיות השימוש בתחום?
"אני לא מתיימר לדעת טוב יותר מאחרים. אני אוהב לעשות מחקר, וכחוקר אני חושב שאתה צריך להיות צנוע ולהגיד 'אני לא יודע'. כי אם אתה חושב שאתה יודע, אתה לא חוקר. זו הגישה שלי.

"אני אדם בור מאוד בכל הנוגע לבינה מלאכותית. אני מנסה לעבוד על ההשפעות של בינה מלאכותית על צמיחה ועל תעסוקה. בהתבסס על עבודתי אני סבור שלבינה מלאכותית יש פוטנציאל צמיחה. למה? כי זה מקל בייצור סחורות ושירותים וביצירת רעיונות.

"רעיונות חדשים הם לעתים קרובות שילוב מחודש של רעיונות ישנים, ועם AI אפשר לשלב מחדש הרבה יותר והרבה יותר מהר. אני מנסה לכמת את פוטנציאל הצמיחה שלה. בעיניי זה יכול להיות תוספת של 0.7%-0.8% צמיחה כלכלית לשנה. זה עצום".

אז ממה אתה חושש?
"הבעיה היא שהפוטנציאל לא ינוצל בגלל מוסדות לא מתאימים. לדוגמה, מדינה שאין בה מדיניות תחרות טובה עלולה בסופו של דבר להישאר עם מעט חברות המשתמשות ב־AI כדי למנוע כניסה של חדשנים חדשים - ואז הפוטנציאל של הבינה המלאכותית לא יתממש.

"כמו שקרה בארה"ב: במהפכת ה־IT, בהתחלה, הייתה עלייה בצמיחה בין 1995 ל־2005. אבל אז הייתה עלייה של חברות סופרסטאר שבסופו של דבר הרתיעה כניסה של חברות חדשות. למעשה, אותן חברות סופרסטאר הן שנמצאות היום גם בחזית שרשרת הערך של הבינה המלאכותית: הענן נשלט בידי גוגל, מיקרוסופט ואמזון, ויש רק שחקן אחד בשוק של תהליכים גרפיים (אנבידיה - א"ו). אם רוצים לרתום את פוטנציאל הצמיחה צריך מדיניות תחרות מתאימה".

 גוגל ניו יורק. ''סופרסטאריות מרתיעות כניסה של חברות חדשות'' / צילום: Reuters, Richard B. Levine

הרבה חוששים מאובדן מקומות עבודה ככל שהטכנולוגיה הזאת מתפתחת.
"עבודה היא אוסף של משימות. בינה מלאכותית תחליף כמה משימות, ויש כמה מקומות עבודה שבהם היא תחליף את רוב המשימות. אבל בינה מלאכותית גם תיצור מקומות עבודה חדשים, כי חברות שמאמצות AI הופכות לפרודוקטיביות יותר, ולכן תחרותיות יותר - והביקוש העולמי למוצרים שלהן עולה.

"נוסף על כך, בינה מלאכותית מייצרת רעיונות חדשים. רעיונות חדשים הם מקומות עבודה חדשים. אז יהיה, למעשה, הרס של יותר מקומות עבודה, אבל גם יצירה של יותר מקומות עבודה".

"אם מעלים מכסים מרתיעים חדשנות"

לאגיון יש גם קשר אישי ומשפחתי לישראל. הוריו, שנולדו למשפחות יהודיות מאלכסנדריה שבמצרים, שהו בארץ לאחר מלחמת העולם השנייה, ואז עברו לצרפת. בתקופה זו התגוררה המשפחה בבית אגיון בירושלים, בית שנבנה במקור עבור איש העסקים היהודי־מצרי אדוארד אגיון, בן משפחתם, ושמשמש כיום כמעונו הרשמי של ראש ממשלת ישראל.

כיהודי עם שורשים בארץ לאגיון יש דעות מוצקות בנוגע לפעולות הנדרשות לטובת הצמחתה של המדינה, הנובעות מהמודל שלו. בזמן שטראמפ מרחיב מכסים, המודל הכלכלי הישראלי נשען על הרבה מכסים - אבל בתחומים מצומצמים יחסית. במקביל מתפתח שיח שלפיו חשוב להגן על התעשייה המקומית, בעיקר בתחומי המזון והתחמושת, כדי שאלה לא יחסרו בשל תלות במדינות אחרות בזמן מלחמה.

"אני חושב שטוב להבין קודם כול את זכותה של ישראל להגן על עצמה", מתייחס אגיון למודל הישראלי. "יש לי משפחה בישראל, ועבור כל היהודים בעולם ישראל חשובה מאוד. כשהתרחשו אירועי 7 באוקטובר, הרגשנו שזה איום על כולנו.

"אז אולי ישראל צריכה להסתמך יותר על עצמה ולנהל מדיניות תעשייתית בתחומים של נשק, את זה אני מבין לחלוטין. אבל החלק של המזון פחות ברור לי. אני לא חושב שיהיה מצב שבו ישראל תרעב. אני לא רואה מי ימנע את זה . אני חושש שיש כמה פוליטיקאים במדינה שרוצים שהאוכלוסייה תחיה בפחד מתמיד, כדי למנוע תחרות בתעשיות שהם רוצים בטובתן. אני יכול לדמיין שבחקלאות הרבה מאוד שתדלנים משתמשים בתירוץ של המלחמה כדי למנוע תחרות - וזה פוגע באזרח הממוצע.

"אם מעלים מכסים מרתיעים חדשנות, כי מקטינים את השוק ומפחיתים התחרות. אז הדרך היעילה יותר להתמודד עם האויבים מבחוץ היא דווקא להגביר תחרות".

אם אתה מסכים שמכסים נועדו להעלות מחירים ולדכא חדשנות, ומכס הוא בעצם מס על הצרכן - אז למה אתה לא תומך בהורדת מיסים עד לאפס? הרי זה יגביר חדשנות וצמיחה לרמה הגבוהה ביותר.
"זה לא יעבוד. אם אתם רוצים לממן מערכת חינוך טובה, מערכת ביטחון טובה ותעשייה טובה - אתם צריכים להיות מסוגלים לגייס מס. בלי המס אין יכולת לממן את האקלים הזה, שחשוב לפיתוח הרס יצירתי".

ישראל, למעשה, מתאפיינת בשני כוחות מנוגדים: מצד אחד ענפים רבים במשק סובלים מריכוזיות שפוגעת בתחרות ובצמיחה; מצד שני תעשיית ההייטק היא תחרותית, חדשנית ומנוע הצמיחה המרכזי של המשק. האם המודל הזה יכול להחזיק לאורך זמן?
"מה שצריך לעשות הוא מדיניות תחרות שאומרת: אני חייב הגבלים עסקיים טובים בכל המגזרים האחרים - מלבד הטכנולוגיה וההייטק. במקום לומר 'בואו נשמור על תעשיות מקומיות', צריך יותר תחרות על המזון - פנימית ו/או זרה.

"כשאין תחרות, אתם לא מחדשים ולא משפרים את איכות המוצרים שלכם. וכמובן, אתם מפעילים לובי - כדי לוודא שלא תהיה תחרות מחו"ל, כי אתם יודעים שהמוצרים מחו"ל יהיו טובים יותר משלכם, כשהם מחדשים ואתם לא. וזה בדיוק המקום שבו ישראל נמצאת כרגע. התקווה שלי היא שתהיה לכם ממשלה שתדחוף לרפורמה במדיניות ההגבלים העסקיים ובמדיניות התחרות".

מה ימנע מישראל להיות מובילת האזור?

אתה חתמת על מכתב הכלכלנים נגד הרפורמה המשפטית. הרבה כאן תהו מה לכלכלה ולחוקים האלה?
"למעשה אתם צריכים משולש בין חברות שמחדשות, ממשלה שמיישמת מדיניות תחרות וחברה אזרחית שתדאג שיהיה מינימום קנוניות בין יצרנים לבין גורמי ממשל. כדי שכל הדברים האלה יוכלו להתקיים יחד צריך מערכת משפט מתפקדת ועצמאית".

אחת הסוגיות הגדולות כיום בישראל היא שילוב החברה החרדית בכלכלה. אם המצב הנוכחי יימשך ולא נעשה דבר משמעותי בנידון, מה יקרה לדעתך בעשור הקרוב?
"מה שיקרה הוא שהישראלים המיומנים יעזבו את המדינה, והיא תחמיץ את ההזדמנות להפוך למובילה הכלכלית של האזור. יימאס עליהם לשלם מסים עבור אנשים שלא עושים כלום וגם מחזיקים בדעות קיצוניות בנוגע אליהם. במצב כזה ישראל תשנה את פניה והיא תהיה יותר ענייה ואולי גם פחות בטוחה".

ביטחון עולה כסף.
"זה נכון. האתגר הוא להגן על עצמך, לשמור על מי שאתה ולהמשיך לשגשג באופן בר־קיימה".