האם נכון לפרסם מידע רפואי על אדם שאינו יכול לתת הסכמה?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה

סרט התעודה של ניב רסקין, העוסק בהתמודדות של משפחתו של כוכב הכדורסל הנערץ מיקי ברקוביץ' עם מחלת הדמנציה, עורר תהודה רחבה. עשרות אלפי אנשים בישראל מתמודדים עם דמנציה, מחלה שמשפיעה לא רק על החולה עצמו, אלא גם על סביבתו הקרובה. לכן, מעבר להזדהות הרבה שעורר הסרט, הוא גם העניק שירות ציבורי משמעותי בהעלאת המודעות לאבחון המחלה, לדרכי הטיפול בה, לאפשרות להסתייע בגורמי טיפול חיצוניים ובעיקר לכך שאין מקום לבושה או להסתרה.

● בניגוד לתחזיות: שיעור החולים בדמנציה דווקא ירד לאורך השנים
● מה עושים כשהנוכל נשמע כמו הבן? הפיתוח שיגן על קשישים מעוקץ AI

לצד זאת, היו מי שחשו אי נוחות נוכח העובדה שהסרט חושף פרטים אישיים, פרטיים ואינטימיים על מצבו הבריאותי של ברקוביץ' מבלי שהוא עצמו יכול להביע את הסכמתו לכך. מכאן עלתה השאלה אם חשיפה כזו ראויה מבחינה משפטית. מבלי להתייחס למקרה הפרטני שלגביו אין בידינו מידע אישי, ברמה העקרונית מדובר בשאלה משפטית מורכבת.

ההסדרים האפשריים לייצוג החולה

כאשר אדם מאבד את כשירותו הקוגניטיבית או הנפשית לקבל החלטות ולנהל את ענייניו האישיים, הרכושיים או הרפואיים, נדרש גורם אחר לקבל החלטות עבורו. קיימות שלוש אפשרויות מרכזיות להסדרת מעמדו של אדם במצב כזה. האפשרות הראשונה היא הסדר בלתי פורמלי המכונה "אפוטרופוס בפועל", שבמסגרתו אדם הקרוב לחולה מנהל את ענייניו ללא מינוי רשמי.

החיסרון בגישה זו הוא שהרשויות, הגורמים הבנקאיים וצדדים שלישיים אחרים המתנהלים מול החולה אינם מודעים בהכרח למצבו, ולכן הוא עלול להיות חשוף לניצול מצד אחרים, למשל באמצעות החתמה על חוזים, צוואות, שיקים ומסמכים נוספים.

מבחינה משפטית, הדרך המסודרת היא למנות את האדם הקרוב המטפל בחולה כאפוטרופוס פורמלי באמצעות בית המשפט. כמו כן, כיום כל אדם יכול בעודו כשיר להיערך מראש למצב של אובדן כשירות, ולבחור מבעוד מועד את האדם שיטפל בענייניו, אם יאבד את כשירותו. המנגנון המאפשר זאת נקרא "ייפוי כוח מתמשך", ובמסגרתו הממונה הופך אחראי על ענייני החולה בדומה לאפוטרופוס, בכפוף למספר הבדלים. ההבדל המרכזי הוא שהחולה הביע מראש אמון באדם שנבחר, ולכן הפיקוח מצד המדינה מצומצם יותר, ובניגוד לאפוטרופוס, מיופה הכוח אינו נדרש להגיש דוחות ופירוטים למדינה.

המשותף לכל הדרכים לייצוג החולה הוא מערך החובות המוטל על מי שמייצג אותו, ובראשן החובה לקבל החלטות לטובת החולה. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המפרט את חובותיו וזכויותיו של מיופה הכוח, קובע מספר הנחיות להפעלת הסמכות. לפי החוק, מיופה כוח מוסמך לקבל בשם הממנה כל החלטה שהממנה היה מוסמך לקבל, ולבצע בשמו כל פעולה בעניינים שבהם היה רשאי לפעול. בנוסף, נקבע כי "מיופה כוח חייב לפעול בשקידה, במיומנות, במסירות ובלא התרשלות ולנהוג בתום לב לשמירת ענייניו של הממנה ולא לטובת ענייניו שלו". לצד זאת, מיופה הכוח מחויב גם לשמור על כבודו של הממנה ועל פרטיותו.

התשובה לשאלה האם נכון לפרסם את דבר מחלתו של אדם ואת פרטיה תלויה, אפוא, באיזון בין שיקולים שונים: האם החשיפה משרתת את טובתו של החולה, למשל כאשר יש בה כדי לצמצם שמועות שגויות בנוגע למצבו, ומהי מידת הפגיעה בפרטיותו.

ניתן כמובן להעלות השערות, על בסיס היכרות אישית עם החולה, לגבי הדרך שבה הוא עצמו היה בוחר לפעול לו היה כשיר לחוות את דעתו, אך חשוב לדעת, במיוחד עבור אנשים בעלי פרופיל ציבורי גבוה, היכולים לצפות מראש, כי אם יחלו, הדבר יפורסם ויזכה לתהודה תקשורתית, כי ניתן לקבוע מראש הנחיות גם בנושא פרסום המחלה ופרטיה במסגרת ייפוי כוח מתמשך.