האם אפשר להתאושש מנפילת פיזה?

משרד החקלאות משווק את עצמו כמי שדואג ל"ביטחון מזון" לישראל, ואף הוסיף את שתי המילים הללו לשם המשרד. השבוע נחשפה "התוכנית הלאומית הראשונה בישראל ל-25 שנים קדימה". "נצטרך לעשות יותר חקלאות... נבטיח שהמדפים יהיו מלאים תמיד, ושכל אחד יוכל לקנות את מה שהוא צריך במחיר הוגן", הכריז השר אבי דיכטר. המנכ"ל אורן לביא הוסיף: "אנחנו עושים היסטוריה... כדי שגם בשנת 2050 יהיה כאן מזון איכותי, מגוון ובר-השגה, בשגרה ובחירום".

בפועל, משרד החקלאות עושה הכול כדי לשמור על יוקר המחיה בישראל כמה שיותר גבוה. מחירים שגבוהים בעשרות אחוזים מהמחירים במדינות ה-OECD. כך למשל הוא מונע את פתיחת השוק לייבוא, גם כשוועדות ממשלתיות קבעו שוב ושוב שהכשלים והמחירים הגבוהים מקורם בחקלאות. הנתונים הרשמיים מראים שהאוכלוסיה בישראל הוכפלה מאז שנת 2000, אך הייצור החקלאי נותר ללא שינוי, מה שהזניק את מחירי המזון, הרבה מעבר לאינפלציה.

המוצרים היחידים בישראל שיש בהם מחסור בכל פעם מחדש הם אך ורק המוצרים שעליהם מתעקש משרד החקלאות להגן, כדי ש"יהיה כאן מזון איכותי בשגרה ובחירום". כך בקורונה היה מחסור בביצים, וכך כל שנה יש מחסור בחלב סמוך לחגים, גם השנה. בניגוד בולט, בכל המוצרים המיובאים אין מחסור. חרף מגפה ומלחמה בשלוש השנים האחרונות.
והכי מגוחך? משרד החקלאות הציג "תוכנית אסטרטגית" שהממשלה בכלל החליטה לא לקדם, כדי לא לכבול את ידי הממשלות הבאות. "ביטחון מזון" בכותרת, ומחסור בשטח.

נתנאל אריאל

האם אפשר להתאושש? כמה מדינות שהתחילו במקום טוב בפיז"ה בעבר והידרדרו מעידות כי זה לא כל כך קל. גרמניה סבלה מ"הלם פיז"ה" כשהמבחנים שנערכו לראשונה בשנת 2000 גילו כי ציוניה מתחת לממוצע. ההלם יוחס לכך שהמדינה לא הייתה מודעת לפערים החברתיים ולמצב בתי הספר הפחות טובים שלה. בעקבות זאת הוחלו רפורמות נרחבות, הציונים עלו במשך כמה סבבי בדיקה - במיוחד בקהילות מהגרים, אך במבחן האחרון שוב צללו, לרמות נמוכות מאלה שיצרו את ההלם הראשוני. מגמה דומה נרשמה גם בשוודיה ובפינלנד, שלהן ביצועים טובים במדד, אולם שתיהן הציגו ירידות, ניסיונות להתאושש שהחזיקו זמן קצר, ולאחרונה שוב נפילה - גם אבסולוטית וגם במקומן ביחס למדינות אחרות.

מכון Ifo, קבוצת חשיבה מובילה בגרמניה, העריכה כי אם זו תצליח להוסיף בחזרה בקביעות כ-30 נקודות לציוני פיז"ה שלה - בערך מה שישראל איבדה - היא תוכל לשפר את התל"ג שלה ב-21 טריליון דולר לאורך חייו של ילד שנולד היום. אפשר רק לנחש מה המשמעות של ירידה באותו סדר גודל.

גלי וינרב

למי שלא הכיר: מסמך שפרסמה הרשות להגנת הפרטיות בפברואר - שנועד רק להבהיר לעסקים איך נכון לקבל הסכמה מגולשים לשימוש בעוגיות ובקודי מעקב - במהרה הפך לבסיס לגל תביעות נגד חברות גדולות במשק. התובעים קוראים למנגנון הסכמה אקטיבי ומפורש בכל אתר, בעוד שבחברות הנתבעות טוענים שזו קריאה מרחיבה שהרשות מעולם לא התכוונה אליה. שני הצדדים מצטטים את אותו מסמך בדיוק, ומגיעים למסקנות הפוכות. בינתיים, עשרות מכתבי התראה ותביעות ממשיכות לנחות על שולחנן של חברות שכלל לא ברור אם ביצעו עבירה כלשהי.

זו לא בהכרח רגולציה רעה כשלעצמה. הגנת פרטיות היא ערך חשוב. הבעיה היא באופן שבו הרגולציה מיושמת בפועל: לא תמיד דרך חקיקה ברורה שעוברת דיון פומבי בכנסת, אלא באמצעות מסמכים פרשניים שמשאירים מרחב גדול לפרשנות - ושמישהו בסוף צריך לממש בבית משפט, על חשבונו.

כל זה קורה בתקופה שבה עסקים בישראל ממילא נאבקים בקשיים: קורונה, מלחמה, , יוקר מחיה גואה וריבית גבוהה שמכבידה על תזרים המזומנים. עסק שהצליח לייצב את עצמו מול כל זה, נתקל כעת בעוד חזית - הפעם משפטית - לא כי עשה משהו פסול במובהק, אלא כי מסמך רגולטורי לא לגמרי חד־משמעי נהפך לכלי בידי תובעים.

חברה גדולה, עם מחלקה משפטית ותקציב, יכולה להרשות לעצמה להתמודד עם תביעה ולברר את גבולות החוק. בעל עסק קטן פשוט לא יכול. כשמגיע מכתב התראה, גם אם הסיכוי המשפטי שלו מוגבל, ההחלטה הכלכלית הפשוטה שבפניו היא אם עדיף לשלם כמה אלפי שקלים בפשרה, או להוציא עשרות אלפי שקלים על עורך דין כדי להוכיח צדק.

השאלה שראוי לשאול היא לא אם צריך להגן על פרטיות - התשובה ברורה. השאלה היא איך עושים את זה בלי להפוך כל רגולציה חדשה למלכודת נוספת עבור עסקים שממילא כבר עמוסים עד הצוואר.

תומר שמאי