מפעל בגרמניה ופסי ייצור בקפריסין: התעשיות הביטחוניות הישראליות מרחיבות את פעילותן באירופה

בריטניה, צרפת ומדינות נוספות באירופה החריפו בשבועות האחרונים את הקו הדיפלומטי כלפי ישראל, כולל צעדים כמו איסור מסחר עם ההתנחלויות. אולם במקביל לביקורת המדינית, בשטח נרשמת מגמה הפוכה לחלוטין: הנוכחות של התעשיות הביטחוניות הישראליות באירופה מוסיפה להתרחב.

● הפנטגון חושף: אלה ההפסדים בארבעת החודשים הראשונים של המלחמה מול איראן
● הלקוחה הערבית של התעשיות הביטחוניות רוצה טיל ישראלי

במקום נסיגה, חברות ביטחוניות מישראל מעמיקות את פעילותן ביבשת - מהקמת מפעלי ייצור ותשתיות מקומיות ועד לפיתוח יכולות משותפות עם ענקיות הביטחון האירופיות.

מגרמניה ועד יוון: רצף עסקאות מרשימות

בתחילת החודש אלביט וענקית הביטחון הגרמנית דיל דיפנס הדגימו בהצלחה את היכולות המבצעיות של החימוש המשוטט סקייסטרייקר - הדגמה חיה שכללה שיגור, איתור ותקיפה אוטונומית של מטרה במרחק של 80 ק"מ. אלביט מפעילה בגרמניה את החברה הבת אלביט גרמניה בתשתית מלאה - ממטה גרמני שמנהל פיתוח, ייצור ותחזוקה, ועד משרדים בקובלנץ ובברלין לקשרי הביטחון והממשל. לפי דיווחים, אף נבחנת האפשרות להקמת מפעל מקומי נוסף, על רקע תמיכה פוליטית מקומית בהקמת מתקני נשק.

בנוסף, רפאל סגרה בשבוע שעבר עסקה עם מדינת סקסוניה תחתית (בגרמנית: נידרזאקסן) וקרן אורליוס לרכישת מפעל פולקסווגן באוסנבריק, לייצור רכיבים לכיפת ברזל. זאת בהמשך למכירת מערכת ספיידר לרומניה תמורת כ־2 מיליארד אירו ביוני - מדינה שבה כבר מחזיקה אלביט תשתיות ייצור משלה.

במקביל, משרד הביטחון חתם לאחרונה על עסקת מגן אכילס מול יוון בהיקף של 3.1 מיליארד אירו, הכוללת שילוב חברות יווניות בהיקף של כ־700 מיליון אירו, ואפילו בקפריסין נבחנת האפשרות להקים מפעלים ואולי גם מטות ניהוליים ישראליים. כל אלה מצטרפים למיזמים המשותפים הוותיקים יותר של רפאל באירופה - כמו יורוספייק עם ריינמטאל ודיל הגרמניות, ויורוטרופי עם KNDS ו־GDELS, שממחישים כיצד תעשיית הביטחון הישראלית משתלבת יותר ויותר בשרשראות הייצור האירופיות.

אותה רפאל היוותה חלק מנושאי השיחה בביקורו של נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג בקפריסין לפני ימים ספורים. כך לפי אתר "פילניוז" מהאי השכן, שבו דווח כי התעשיות הביטחוניות הישראליות בוחנות הקמת מפעלים בקפריסין. גורמים המעורים בפרטים סיפרו לכלי התקשורת הקפריסאי כי לצד תעשייה, החברות הישראליות שואפות להקים באי מטות ניהוליים. היות קפריסין מחד מדינת איחוד אירופי ומאידך מדינה שכה סמוכה לישראל, עשויה להעיד עד כמה נוכחות ביטחונית־תעשייתית ישראלית ענפה עשויה להועיל לאינטרסים של מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר ברעם, להרחבת העצמאות הישראלית ולהידוק מערכות היחסים במרחב.

זה השתקף היטב מחתימתו לפני כשבועיים וחצי על עסקת "מגן אכילס" האסטרטגית עם יוון, שכאמור מעוגן בה שילוב חברות יווניות בכ־700 מיליון אירו (22.5% מסך ההסכם). כלומר, בקריה מבינים כי מבלי להיעתר לדרישות הלוקליזציה, לא תהיינה עסקאות.

אירופה מגדילה תקציבים ודורשת לוקליזציה

בין הסיבות המרכזיות למגמה: תקציבי הביטחון האירופיים בצמיחה מתמדת לצד דרישות לוקליזציה גוברות. מהכיוון של החברות הישראליות מדובר בחברות בנות מקומיות שמעניקות משרות ומשלמות מסים במדינה שבה הן פועלות, כך שאף אחת מהסנקציות הנוכחיות לא מונעת מהן להמשיך ולפעול כרגיל.

למגמה הזו יש שיקולים מדיניים, כלכליים ואף ביטחוניים. בהיבט המדיני, זה מחייב את המדינות לשמור על מערכת יחסים תקינה עם ישראל שהרי בלעדיה, לא תהיה ציפייה להעברות טכנולוגיות וידע מתקדם. בהיבט הכלכלי, תשתיות ייצור נרחבות יותר מאפשרות מכירות רבות יותר ואספקות מהירות יותר, כשמנגד - המדינה שבה פועלים המפעלים נהנית מיצירת משרות ומקבלת מסים כחברה מקומית. ובהיבט הביטחוני, לא רק המדינות האירופיות מרוויחות, כי אם גם ישראל. במידת הצורך, בעת מלחמה למשל, יכול משרד הביטחון לרכוש תוצרת ישראלית באירופה עבור שימושיו.

הדוגמה הטובה ביותר לכך היא גרמניה. בהשפעת עסקת חץ 3 של התעשייה האווירית לגרמניה משנת 2023 תמורת 3.5 מיליארד דולר ועסקת ההמשך אשתקד על סך 3.1 מיליארד דולר נוספים - גרמניה התמקמה במקום השני בטבלת הצרכניות הביטחוניות של ישראל, כך לפי מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI). לפי הנתונים של המכון, בין השנים 2025-2021 רכשה גרמניה כ־21% מהיצוא הביטחוני הישראלי. לצורך ההשוואה, הודו עמדה על 29% וארה"ב על 7.8%.

לייצור באירופה יש יתרון מהותי - על אחת כמה וכמה כשכל מדינות העולם הולכות למדיניות של לוקליזציה, בין אם במודל "אמריקה פירסט" בארה"ב או במודל "Make in India" בהודו. לשתי מדינות אלה קווי מדיניות דומים, שישראל התאימה עצמה ביטחונית אליהן בשלב מוקדם מאוד בקנה מידה גלובלי.

בתקופה שבה ברית נאט"ו מכוונת לתקציבי ביטחון שמהווים כ־5% מהתוצר עד 2035, באיחוד האירופי מתמקדים בתוכנית SAFE, שמאפשרת מימון עסקאות ביטחוניות בעד 150 מיליארד אירו, בכפוף לכך ש־65% מערך העסקה יירכש ממדינות האיחוד או מאוקראינה.

חברה בת אירופית לכל ענקית ביטחונית

המקור הישראלי של המערכות לא פוגם בביקוש להן, ולעיתים אף להפך. אחד המוצרים המזוהים ביותר עם רפאל הם הטילים הטקטיים הפופולריים ביותר בעולם, ספייק, שמפעילות כ־42 מדינות - בהן 20 מנאט"ו. כשבעולם אומרים ספייק יודעים שזה מישראל, יודעים שזה מרפאל, אבל נוח למכור כשזה מיוצר באירופה.

לכן רפאל מנהלת כאמור מיזמים משותפים באירופה. יורוספייק משווק באירופה מאז 2004 כשרפאל מחזיקה ב־20% וריינמטאל ודיל הגרמניות 40% כל אחת. באותה מידה, ישנו "יורוטרופי" עבור מעיל רוח שבו רפאל מחזיקה 40%, ואילו KNDS ו־GDELS עם כ־30% כל אחת. ועם זאת, בשוק הביטחוני ידוע שמדובר בטכנולוגיות ישראליות - גם אם בחזית יש מנכ"לים אירופאים.

גם כשמדובר בחברות בנות ששמן הישיר לא מקושר לחברה הישראלית, בחברות הביטחוניות הישראליות הפנימו שאת המציאות אי אפשר להסתיר. יתרה מכך, מגמת הלוקליזציה מעודדת אותן להציג באתריהן את פריסתן הגלובלית, כשבמקרה של רפאל, לדוגמה, זה כולל את החברות DND הגרמנית, פירסון הבריטית, פאפ טכנוס הספרדית, R2S האמריקאית, או ספירדום ההודית.

הקווים האדומים והפתרון של משרד הביטחון

למרות זאת, יש לישראל קווים אדומים. ביוון מתקיים דיון ציבורי ער, כי בטרם החתימה אמרה הממשלה המקומית שלא תסגור עסקה בלי גישה לקוד מקור - אבל בסופו של דבר ישראל לא סיפקה אותו. קוד מקור הוא מכלול קבצי התוכנה, ההוראות וההגדרות שמאפשרים לבנות, להפעיל, לתחזק ולעדכן מערכת. בלעדיהם, השליטה המלאה בנושא נותרת בידי היצרן, במקרה הזה ישראל.

בהמשך הבהיר משרד הביטחון כי הפתרון שנמצא שונה: ידע ישראלי יועבר לחברות יווניות שישתתפו בפרויקט, והן יוכלו לפתח בעצמן קוד מקור יווני למערכת.

פתרון הביניים שנמצא הוא שהקוד יפותח באתונה ויהיה בשליטה יוונית. בדרך זו מקווים כי תיפתר מתיחות שעשויה לבוא גם לפתחה של ישראל מבית, משום שקוד מקור הוא ליבת המערכת. אולם, הדרישה היוונית מובנת, גם אינה מוסכמת במלואה. לכן, הידידים באתונה יקבלו יכולת מקומית שתאפשר להם, לכל הפחות כלפי חוץ, להציג לציבור המקומי עצמאות בכל הנוגע לשדרוגים עתידיים.