"ילדים של" מככבים על הבמות: שם משפחה מפורסם מבטיח פופולריות או יוצר מכשול?

הכותב הוא די ג'יי, מפיק מוזיקלי בינלאומי (Vooz Brothers) ובעלים של חברת מוזיקה לאירועים בארץ ובחו"ל

מגנוס פרל בן ה-22 עשה לאחרונה פריצה עם Asleep Talking, שיר פאנקי וחמוד שהביא לו מועמדות לפרס תגלית השנה של ה־VMA. הכותרות היללו את התגלית החדשה, ולא שכחו פרט חשוב: מגנוס הוא הבן של הקומיקאי וויל פרל - אותו אחד מ"זולנדר" וסאטרדיי נייט לייב. והוא לא הדור השני היחיד על הבמות כרגע. מיילי סיירוס מעוטרת פרסי הגראמי היא הבת של כוכב הקאנטרי בילי ריי סיירוס, הזמרת המוערכת גרייסי אברמס היא בתו של הבמאי והמפיק ג'יי.ג'יי אברמס, ועוד ועוד. בשנים האחרונות התופעה קיבלה שם: Nepo(tism) Babies, ילדים של מפורסמים שנהנים מיתרון הגישה - לאנשים הנכונים, למידע ולהזדמנות ראשונה שלא כל אחד מקבל.

● אחרי שכמעט נעלם: האלגוריתם החזיר לקדמת הבמה את האלבום כמוצר שלם
● האנשים שמוכיחים שבעולם המוזיקה היום אפשר לעשות הרבה כסף גם בגיל 80

מאחורי הכינוי הזה מסתתר ויכוח ישן: האם אפשר להפריד בין הכישרון לבין נקודת הפתיחה שממנה מגיע אומן? ישנם "ילדים של" שמכחישים את הפריבילגיה וטוענים שהיה עליהם לעבוד קשה יותר כדי להוכיח את עצמם, אל מול אלה שמקבלים את המונח בהומור או לפחות בהבנה - כמו היילי ביבר, בתו של השחקן סטיבן בולדווין, שלבשה בגאון חולצה עם הכיתוב Nepo Baby מתנוסס עליה.

בישראל לשאלה הזו יש יותר משקל נוכח התעשייה הקטנה והצפופה כמו התור לאבולעפיה אחרי פסח. משפחת בנאי, אסף אמדורסקי, אביב גפן, משי ונועם קליינשטיין, אביהו ומנור שבת, ליהי ואורי (Kayma) טולדנו, גל ורואי אדם - אנשים שאין צורך להסביר להם מה זה אולפן, כי סביר שהם בילו שם חלק מילדותם.

מהרגע שבו ילד או ילדה כאלה מוציאים שיר, השאלה היא לא רק איך המוזיקה, אלא גם האם הם היו מגיעים לזה בלי שם המשפחה. נועם בנאי ניסח את הפרדוקס: שם המשפחה פתח לו דלתות, אבל גם סגר אחרות. בתחילה הוא ציפה לבמות ולקהל שראה אצל משפחתו, ואז הבין - את הקהילה שלו הוא יצטרך לבנות בעצמו.

 היילי ביבר עם חולצה שעליה כתוב ''נפו בייבי''. לא מתנערת / צילום: מתוך האינסטגרם

"הגאווה הפכה להתנגדות"

אדר גולד מכירה את התחושה מקרוב. אמה היא הזמרת שרי ("דם חם", "זה הרגע לאהוב"), ואחיה הוא יובל גולד, שנחשף ב"כוכב הבא". בתחילת הדרך היא ניסתה לברוח מהקישור: "כילדה הסתובבתי במסדרונות ערוץ הילדים, אמא שלי הייתה בתוכנית של מיכל ינאי והייתי מלאת גאווה. הגאווה הזו הפכה להתנגדות. לא רציתי לקחת חלק בדבר הזה".

"בתיכון שרתי בטקס את 'הו רב חובל' ואמא שלי באה לצלם אותי, רועדת, "היא מספרת. "התגלה שם קול שגרם לי להבין שאולי אני יודעת לשיר. אבל רציתי לבד". כשהגיעה ל"כוכב נולד", היא ניסתה להסתיר את הייחוס. "לא הבאתי אותה לאולפנים וכשהיה ספיישל שירי צביקה פיק נמנעתי מלשיר את 'דם חם'. כל מיני אבסורדים כאלה. אני ממש מצטערת שהרחקתי אותה. מה יותר טבעי מילדה שתרצה את אמא שלה, שמכינה לה בבית שניצל תירס ופתיתים, ובמקרה גם יכולה לתת עצה טובה ולכוון זמרת צעירה? הייתי עסוקה בלהוכיח".

גולד עברה דרך עם עילי בוטנר ו"ילדי החוץ" המצליחים, מנהלת קריירת סולו ומופיעה עם אוהד שרגאי כ"סיסטרס". "מבחינתי לייחוס המשפחתי אין חסרונות, רק יתרונות. תמיד תהיה ביקורת להעביר, אבל יש לצדי מישהי שעברה את הדרך, שיכולה לתת עצה טובה ולהפוך את המסע הלא פשוט בביזנס הזה ליותר קל". כשהיא ביצעה עם עומר אדם את "לעולם בעקבות השמש", היא סגרה מעגל. "כשאני שרה שירים של אמא שלי אני מתרגשת בטירוף, וגם הקהל. יש לי את הזכות".

התופעה הזו לא נעצרת רק ב"קשרים", אלא בהון תרבותי, כלכלי ופסיכולוגי. לילד שגדל להורים שמבינים היטב את התעשייה, מהבנת חוזים ועד התנהלות מול התקשורת, יש יתרון מובנה. שלא לדבר על רשת הביטחון הכלכלית שעשויה להיות לו, המאפשרת ליטול סיכונים יצירתיים יותר גדולים מאשר אדם מן השורה שמנסה את מזלו בתעשייה.

 אדר גולד, זמרת וביתה של שרי / צילום: ניר סלקמן

שם משפחה כחרב פיפיות

חיים שמש, הבעלים של הלייבל Blue Zone, מפיק ומנהל מוזיקלי ותיק שהיה מעורב בקריירות של אומנים בולטים כמו אביב גפן, אביתר בנאי ואסף אמדורסקי, פחות מתעניין בשאלה מי ההורה של מי. "אני מוחק את זה מהזיכרון. אני לא מקנא במוזיקאים שנולדו בבית של מוזיקאים - יש להם מספיק רעשים מהבית. אני מנסה להיות אי ירוק בים: ללא התייחסות לעבר ובטח לא לייצר חסמים לעבר".

מבחינתו, היתרון הוא היכולת להפוך את נקודת הפתיחה לחומר בעירה ליצירה. "אסף אמדורסקי, לדוגמה, יצר והמציא את עצמו מחדש. הוא מרד בכל מה שבני אמדורסקי, אבא שלו, עשה. היום יש לו מופע של שירי 'החלונות הגבוהים' או 'הדודאים' - אחרי שהוא התבסס כאומן בפני עצמו".

שמש מודה שהשם יכול להשפיע על כתבת השער הראשונה. לדבריו "מנהל אומנים שצריך לבחור אומן אחד מבין כמה, עלול להעדיף שם שכבר מצלצל מוכר". אלא ששם כזה יכול להיות חרב פיפיות. "כל עולם המתבסס על פרוטקציות וקשרים הוא בזוי בעיניי, ולא עושה טוב לאף אחד. לא למוזיקאי, לא לקהל ואפילו לא להורה המפורסם. שכפול נועד מראש לכישלון".

 חיים שמש, מפיק ומנהל מוזיקלי / צילום: יח''צ

זה אולי המקום שבו האלגוריתם משנה את כללי המשחק. הוא לא מתרגש מזה שאבא או אמא שלך כוכבים. הוא מודד הקשבה, נטישה, חזרה ושיתופים. אבל הדרך אליו עדיין עוברת דרך אנשים. "אם אדם כזה ינסה לייצר עניין אצל עורך ברדיו, זה יכול לייצר את ההפך", אומר שמש. "הדבר הראשון שיעשו זה להגיד, 'אוקיי, זה נשמע כמו אבא שלו, זה לא נשמע כמו אמא שלה' - מי צריך את זה?".

אדר, מצדה, רואה את דור הטיקטוק והסטרימינג בעין אחרת. "לא משנה מי אתה ומה אתה, תמיד בסוף צריך להוכיח שאתה שווה את תשומת הלב ואת האמון של הקהל. גם אם בהתחלה הצלחת לקצר את הדרך - גם ריאליטי יכול לעשות את זה לשם הטיעון - בסוף זו הדרך שלך. לשפר את מה שכבר היה ולהכיר תודה על היש".

פה אולי טמון ההבדל בין ניצול פריבילגיה לבין בניית קריירה. החלופה הראשונה יכולה לתת התחלה טובה, ואילו השנייה מחייבת להוכיח בכל פעם מחדש שמגיע לאומן להישאר על הבמה. "אם אין מאחורי השם קבלות - אין לו שום משמעות", אומר שמש. "ואני אפילו אגדיל ואגיד שלדעתי זה אפילו יותר קשה לעומת אדם מן היישוב שרוצה לעשות קריירה". בעידן שבו שם, קהל וקשרים הם נכסים, "ילד של" הוא הון תרבותי. הירושה יכולה להביא אותך לגשר. לחצות אותו? זה כבר שיר, סרט או סיפור אחר לגמרי.