בחירות ה־AI הראשונות הסתיימו. מה למדנו מהן?

במערכת הבחירות הזו הפך הפיד של האזרח הישראלי לשדה מוקשים תודעתי: כל תמונה או סרטון מעוררים את השאלה "רגע, זה אמיתי?". הבינה המלאכותית הפכה מגימיק בשולי הקמפיין לכלי מרכזי של מטות התעמולה.

● סולברג לצד היועמ"שית וראש השב"כ: הבחירות התנהלו בתקינות
● לא רק סמל: זו הסיבה שבגוש השינוי דורשים להחליף את יו"ר הכנסת

הקמת מפעלי תוכן

הנתונים בגרף, מסגירת הרשימות ב־9 בספטמבר ועד לשלהי אוקטובר, משרטטים את תמונת "בחירות ה־AI" הראשונות בישראל. גלי פרסום קצרים ואינטנסיביים של תכני "נחזות עמוקה" (דיפ פייק) השתלבו באירועי השיא הפוליטיים: מהקמפיינים המוקדמים, דרך הפריימריז ועד לבליץ הדיגיטלי בישורת האחרונה.

הגל המשמעותי הראשון נרשם באמצע ספטמבר. לאחר רגיעה בחגים ובסוף החודש, הגיע גל נוסף ב־13-15 באוקטובר, שחצה את רף 35 הפרסומים היומיים. ב־20 באוקטובר נרשם שיא המיזם: 38 פריטי דיפ פייק ביום אחד. ב־26 באוקטובר נרשמה קפיצה נוספת לכ־34 פריטים, המעידה על עוצמת הפעילות גם לקראת סוף מערכת הבחירות.

הזינוקים משקפים מעבר משימוש ניסיוני בבינה מלאכותית להפעלה תעשייתית של "מפעלי תוכן". הכלים הנגישים, הזולים והמהירים מאפשרים למטות להגיב בזמן אמת: במקום להמתין לימי צילום ועריכה, הם יכולים לתרגם משברים פוליטיים, פליטות פה או התפתחויות באקטואליה לסרטונים ולמניפולציות חזותיות בתוך שעות, ולהפיץ אותם באופן ממוקד לציבור הבוחרים.

המאבק על הפיד

בחלוקה הפוליטית ניכרו אסטרטגיות שונות. הליכוד הוביל לאורך רוב הדרך, בעיקר בזכות פעילות המועמדים בפריימריז, ואילו מפלגות חדשות כמו "ישר" השתמשו ב־AI באופן ממוקד לביסוס מעמדן בסקרים.

לקראת ההכרעה התרחב השימוש: המפלגה הכלכלית ועוצמה יהודית אימצו את הטכנולוגיה כקיצור דרך תקציבי מול המפלגות הגדולות, וגם ש"ס ויהדות התורה הצטרפו, בין היתר באמצעות אולפני חדשות מדומים שנועדו לייצר תחושת ניצחון.

ברמת ההפצה, פייסבוק ואינסטגרם ריכזו יחד למעלה מ־60% מהתכנים הסינתטיים המזוהים. המטות העדיפו ייצור מהיר וזול של כרזות ותמונות סטטיות לפידים קהילתיים. טיקטוק ריכזה 17% מהפעילות, על רקע המורכבות והעלויות של הפקת וידאו וטכנולוגיות דיפ פייק מתקדמות. עם זאת, סרטונים מסוימים זכו לתהודה ויראלית רחבה - מה שמוכיח שנפח פעילות נמוך אינו מעיד בהכרח על תהודה נמוכה בקרב הבוחרים.

מערכת הבחירות מותירה את ישראל מול אתגר רגולטורי מורכב. חוק הסימון מאוגוסט 2026 היה צעד ראשון, אך הצפת הפיד בתכנים המטשטשים את הגבול בין מציאות לזיוף העמיסה על ועדת הבחירות המרכזית, בראשות השופט נעם סולברג, שנדרשה להכריע בעתירות על הטעיית בוחרים ובצווים ארעיים. לצד אכיפה משפטית נדרשת הקניית כלי אוריינות דיגיטלית לציבור, כפי שנוסח במדריכי הוועדה.

ההגנה על טוהר הבחירות אינה מסתיימת בהכרעה משפטית: היא תלויה גם ביכולתו של הבוחר לעצור, להפעיל ספקנות ולשאול: "רגע, זה מסתדר?".

המחקר ממומן על־ידי מרכז הנשיא מאיר שמגר למשפט דיגיטלי וחדשנות ומרכז אדמונד י' ספרא לאתיקה באוניברסיטת תל אביב, ונתמך על־ידי The Bright Initiative של חברת Bright Data