המעסיק הפלה עובדת בהריון. זה הפיצוי שפסק בית הדין לעבודה

עובדת שהפסיקה את עבודתה במד"א לאחר שנתיים הגישה תביעה לבית הדין לעבודה בטענה להפליה בזמן ההריון. העובדת הועסקה כדוגמת קורונה וביולי 2022 הודיעה למקום עבודתה שהיא בהיריון. לאחר הודעתה הועברה לעבוד במוקד וידאו, שלא הצריך מגע ישיר עם חולי קורונה.

בהיותה בחודש השביעי, עבודתה הופסקה למשך חודשיים והיא לא שובצה למשמרות ללא שימוע או הסבר ומבלי שמשאבי האנוש היו מעורבים בהחלטה. בחודש התשיעי, מנהלת מוקד הווידאו ביקשה לשבץ אותה מחדש, אך העובדת דרשה פיצוי על החודשיים שבהם הופסקה עבודתה, בטענה כי גובה דמי הלידה שלה ייפגע.

במד"א סירבו והיא הודיעה כי היא רואה את עצמה כמי שפוטרה במועד שבו הופסק שיבוצה. במד"א טענו בבית הדין כי הסיבה להפסקת השיבוץ הייתה תפוקות נמוכות של העובדת, בעיות משמעת והעכרת סביבת העבודה.

השופטת רעות שמר בגס ונציגי הציבור קבעו השבוע כי העובדת לא פוטרה. היא עבדה במשרה חלקית וניתנה לה הזדמנות לחזור לעבודה. עם זאת, נקבע כי היא הופלתה בשל ההריון ולא נערך לה שימוע כדין.

"שוכנענו שהריונה היווה שיקול בהחלטת הנתבעת להפסיק את שיבוצה למשמרות במוקד הווידאו שאליו הועברה בשל הריונה", נקבע בבית הדין.

חוק עבודת נשים אוסר לפגוע בהיקף משרה או בהכנסה של אישה בהריון. המעסיק מחויב לפנות לממונה לקבל היתר אחרת יחויב בתשלום פיצוי. מד"א לא הוכיח כי תפוקות העובדת היו נמוכות או כי לא התקיימו בה הכישורים המתאימים לעבודה.

פסק הדין מבהיר כי הפסקת שיבוץ היא פגיעה בתנאי העבודה וכי די בכך שההריון היה אחד השיקולים בהחלטה כדי לקבוע כי מדובר בהתנהלות מפלה.

מד"א חויב לשלם לעובדת 40 אלף שקל פיצוי בגין הפליה מחמת הריון, 10,000 שקלים בגין אי עריכת שימוע ועוד כ־5,800 שקלים הפסד שכר ו־8,000 שקלים שכ"ט והוצאות משפט. את העובדת ייצגה עו"ד לילך כהן לייבוביץ.

משמעות הפסיקה: הפסקת שיבוץ אישה בהריון, כאשר אחד השיקולים הוא ההריון מהווה הפליה בניגוד לחוק.

מספר תיק: 20818-06-23

בני זוג הגישו בקשה לאשר הסכם ממון לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. מההסכם עלה כי השניים אינם נשואים ולא מקיימים משק בית משותף. ההסכם קבע כי כל אחד מהם יהיה אחראי לחשבון הבנק המתנהל על שמו.

בהסכם תואר כי כל אחד מהם מתגורר בדירתו בירושלים, אך מדי פעם מתארח האיש בדירת האישה והיא בשלו. בהסכם נכתב כי מוסכם ש"אירוח מי הצדדים בדירת הצד השני, או באם יחליטו להתגורר בדירה השייכת לאחד מבני הזוג - המגורים יהיו בגדר 'בר רשות' בלבד ולא יהיה להם מעמד של דייר או דייר מוגן בדירות בני הזוג". עוד נכתב בהסכם כי כל צד רשאי לבטל את הרשות למגורים לצד השני בכל עת שיחפוץ בהודעה בכתב והצד השני מתחייב לפנות את הדירה וחפציו בתוך 30 ימים.

הסכמה נוספת הייתה כי אם אחד מבני הזוג יילך לעולמו, הצד שנותר בחיים מתחייב לפנות את הדירה בתוך 7 ימים. השופט משה בראון קבע השבוע כי מאחר שהגבר והאישה אינם מנהלים בית משותף ולא מתגוררים יחד, הם לא נחשבים לידועים בציבור ובית המשפט נעדר סמכות לאשר הסכם ביניהם. זאת מכיוון שהחוק מסמיך את בית המשפט לענייני משפחה לדון רק במקרה של משפחה או ידועים בציבור.

"בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לאשר הסכם בין גבר ואישה שאינם נשואים, אינם מתגוררים יחד ואינם מנהלים משק בית משותף, שכן הם אינם עונים על הגדרת 'ידועים בציבור' או 'בני זוג', ולפיכך אינם נחשבים 'בני משפחה' לצורך הקניית סמכות לבית המשפט", נקבע.

השופט הוסיף כי אמנם חוק בית המשפט לענייני משפחה פתח את השער לאישור הסכמים בין בני זוג שאינם נשואים, אך אפשרות זו מוגבלת לבני זוג שהם ידועים בציבור העונים להגדרות שבחוק.

משמעות הפסיקה: לא ניתן לאשר בבית משפט הסכם עתידי בין בני זוג שאינם ידועים בציבור ללא מחלוקת משפטית ביניהם.

מספר תיק: 17109-11-26

מבקשת מקלט מרוסיה, שאינה דוברת עברית, הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, לאחר שבית הדין לעררים קבע כי עליה לצאת מישראל בתוך 14 ימים. בית הדין קבע שאין מקום להידרש לערר שהגישה כי הוא הוגש באמצעות כלי בינה מלאכותית, והיא לא תמכה אותו בתצהיר.

המבקשת היא תושבת רוסיה, בת 24, שנכנסה לישראל לפני 4 שנים באשרת תייר והגישה בקשה למקלט מדיני בטענה כי נשקפת לה סכנה במדינתה בשל התנגדותה לממשלה. בקשתה נדחתה ונקבע כי היא אינה עומדת בקריטריונים באמנת הפליטים. בבקשת רשות הערעור היא ציינה בגילוי נאות כי הבקשה נוסחה ותורגמה בסיוע ChatGPT מכיוון שהיא אינה דוברת עברית, ואם נפלה טעות לשונית או משפטית ביקשה לא לשקוף זאת לחובתה.

השופט עודד מאור דחה השבוע את בקשת הערעור מהותית והתייחס לתופעה שהולכת ומתרחבת, שבה בעלי דין עושים שימוש בבינה מלאכותית תוך שימוש בהערת אזהרה על התוכן: "הערת אזהרה אינה יכולה להפוך מסמך שהוגש לבית המשפט למסמך שאיש אינו נושא באחריות לו. מי שבוחר להיעזר בבינה מלאכותית נושא באחריות לתוצריה, גם כאשר היא טועה".

השופט ציין כי הוא אינו פוסל את השימוש בבינה מלאכותית אלא את השימוש ללא בקרה מתאימה המוודאת את נכונות תוצריה. "הבינה המלאכותית היא כלי עזר והיא אינה באה במקום המחשבה, הבדיקה והאחריות".

במקרה הנוכחי, היה מדובר בבקשה שאינה קוהרנטית ולא מדויקת והיא לא הפנתה למקורות בדויים. השופט ציין כי הוא אינו נתפס לניסוח פגום או מינוח שגוי, אך המבקשת הצהירה שהיא לא יכולה לבדוק את התוכן, כך שהיא לא יודעת מה נכון במה שהגישה ואין לבית המשפט דרך לדעת זאת במקומה.

"לא נעלם מעיניי כי המבקשת היא בעלת דין שאינה מיוצגת ואינה דוברת את השפה. הניצבת לפני בית המשפט בעמדה קשה", כתב השופט, אך הבהיר: "הכלי שנועד לסייע לבעל הדין עלול להזיק לו יותר מכל, משום שהוא מציג טעויות בביטחון גמור. בעל דין שמסתמך על תוצא שלא נבדק אינו מחזק את טענותיו. נהפוך הוא - הוא פוגע באמינותן, ולעיתים גם בטענות הנכונות שבפיו".

משמעות הפסיקה: שימוש בבינה מלאכותית הוא באחריות בעל הדין ועשוי לפגוע בו.

מספר תיק: 23246-11-26