הכותבת היא דירקטורית בחברות ציבוריות ומומחית לנושאי ממשל תאגידי.
ג'נסן הואנג הוא ללא ספק אחד המנהיגים העסקיים הבולטים של זמננו. הוא ייסד את אנבידיה והוביל אותה במשך יותר משלושה עשורים, מחברת שבבים לחברה מהמשפיעות והמצליחות בעולם. הצלחה יוצאת דופן, חדשנות וכריזמה הפכו אותו לדמות כמעט בלתי נפרדת מהחברה עצמה.
● המספרים משתפרים, אבל האם הארגון באמת מצליח? המבחן של המנהלים
● עם מאה מיילים ביום ו-60 כפופים: זו הפכה לנקודת התורפה הגדולה ביותר של אנבידיה
אלא שדווקא כאשר מנכ"ל הופך לכוכב־על, כאשר החברה מזוהה כמעט לחלוטין עם מנהיג אחד וכאשר נדמה כי הצלחתה תלויה בו, מתעוררת שאלה חשובה: מי מפקח על המנכ"ל, ומי מבטיח שגם הוא כפוף לכללים ולמנגנוני הבקרה של החברה?
אין צורך להכריע בפרטי הפרשה או בהחלטות שהדירקטוריון קיבל כדי ללמוד מהאירועים. המקרה של אנבידיה הוא תזכורת לכך שהצלחה עסקית מסחררת אינה מבטיחה ממשל תאגידי אפקטיבי, ולעיתים אף עלולה להקשות עליו.
ה־ G שנשכחה
בשנים האחרונות תופס השיח על ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי) מקום מרכזי בעולם העסקי. חברות משקיעות משאבים רבים בדיווח, במדידה ובניהול סיכוני סביבה ואקלים. אלה נושאים חשובים מאין כמותם. אבל נדמה שלעיתים דווקא ה־G, ה־Governance, נדחקת לשוליים.
ממשל תאגידי תקין אינו עוד פרק בדוח השנתי ואינו מסתכם בעמידה בדרישות רגולטוריות. הוא התשתית המאפשרת לחברה להתנהל באחריות, לקבל החלטות מושכלות, לנהל סיכונים ולשמור על אמון בעלי מניותיה והציבור. בלעדיו, גם חברה מצליחה ומשגשגת עלולה להימצא בסיכון משמעותי.
מתח בריא הוא תנאי לפיקוח אפקטיבי
אחד הביטויים החשובים ביותר לממשל תאגידי אפקטיבי הוא קיומו של מתח מובנה בין המנכ"ל לדירקטוריון. לא מתח אישי ולא עימות לשם עימות, אלא מתח מקצועי ובריא: מנכ"ל שמוביל את החברה קדימה, ודירקטוריון שמאתגר אותו, שואל שאלות, בוחן הנחות, מציב גבולות ואינו מהסס להביע עמדה עצמאית.
הדירקטוריון אינו אמור להיות חותמת גומי להחלטות ההנהלה, וגם לא שותף לניהול השוטף. תפקידו לפקח, לבקר ולהבטיח שהחברה מנוהלת לטווח ארוך ולטובת כלל בעלי העניין.
דווקא בחברות שבהן המנכ"ל הוא כוכב־על, מייסד או מנהיג נערץ, עלול להיווצר סיכון ממשלי משמעותי. ההצלחה העסקית, התלות במנהיג והחשש לפגיעה בתוצאות עלולים להחליש את עצמאות הדירקטוריון. בהדרגה, שאלות קשות הופכות לפחות נוחות, ביקורת נתפסת כהפרעה, והאמון במנכ"ל מחליף את מנגנוני הפיקוח.
אחד הכשלים המסוכנים בממשל תאגידי הוא היווצרותה של תרבות שבה המנכ"ל נתפס כמי שהכללים הרגילים אינם חלים עליו. אין זו בהכרח תוצאה של כוונה מודעת; לעיתים היא מתפתחת בהדרגה, דווקא בעקבות הצלחה יוצאת דופן, הערצה של השוק, תלות של החברה במנכ"ל והיעדר התנגדות אפקטיבית מצד הדירקטוריון.
אנבידיה ממחישה את המורכבות
המקרה של אנבידיה מורכב במיוחד. הואנג אינו רק מנכ"ל החברה: הוא מייסדה ובעל המניות הפרטי הגדול ביותר בה. במשך עשרות שנים הוא בנה את החברה, הוביל אותה להישגים חסרי תקדים והפך אותה למפעל חייו. במצב כזה, תחושת הבעלות וההזדהות עשויה להיות עמוקה במיוחד. קשה להפריד בין האדם לבין הארגון שייסד והוביל.
גם המבנה הניהולי של אנבידיה משקף את מרכזיותו. בראיון לבלומברג באוקטובר האחרון, תיאר הואנג ארגון שטוח וריכוזי, שבו עשרות מנהלים מדווחים לו ישירות. המבנה הזה עשוי לאפשר מהירות, גמישות וקבלת החלטות יעילה; אך הוא גם ממחיש עד כמה סמכויות, ידע והשפעה יכולים להתרכז אצל אדם אחד.
באותו ראיון התייחס הואנג גם להמשכיות הניהולית (succession). הוא אמר שהוא מקווה שהמנכ"ל הבא כבר נמצא בתוך החברה, והצהיר כי הוא עצמו מקווה להמשיך בתפקיד גם בעוד 20 שנה, כל עוד יהיה בריא וימשיך לתרום. אלה אמירות מעודדות: הן מבטאות מחויבות עמוקה, אמון בחברה והזדהות עם עתידה.
אבל דווקא כאן מתחדדת נקודה חשובה: כוונותיו של המנכ"ל אינן יכולות להיות תחליף להיערכות הדירקטוריון. גם אם מנכ"ל מתכוון להישאר עוד עשרים שנה, גם אם הוא מאמין בכל ליבו בחברה וגם אם הוא משוכנע שהארגון ערוך להמשיך להצליח, הדירקטוריון אינו רשאי להסתפק בכך.
חברה ציבורית אינה יכולה להיות מזוהה לחלוטין עם אדם אחד, גם כאשר הוא המייסד, המנהיג והבעלים המשמעותי ביותר שלה. הדירקטוריון אינו מופקד על שימור מעמדו של המייסד, אלא על שמירת האינטרסים של החברה והבטחת המשכיותה.
היערכות ליום שאחרי אינה מעידה על חוסר אמון במנכ"ל. היא מבטאת אחריות כלפי החברה, עובדיה ובעלי מניותיה. תוכנית succession אינה נועדה לקצר את כהונתו של המנכ"ל או לערער על מנהיגותו, אלא להבטיח שהחברה תוכל להמשיך לפעול ולהצליח גם כאשר הנסיבות ישתנו.
הדירקטוריון נבחן דווקא בשעת הצלחה
ממשל תאגידי אינו נבחן רק כאשר מתפרסמת פרשה או כאשר החברה נקלעת למשבר. הוא נבחן הרבה קודם לכן: בשאלות שהדירקטורים מעזים לשאול, בגבולות שהם מציבים, ביכולת שלהם להתנגד למנכ"ל, ובעיקר בנכונותם לא להסתנוור מהצלחה.
חברות אינן זקוקות לדירקטוריונים שיעריצו את מנכ"ליהן. הן זקוקות לדירקטוריונים שיידעו לאתגר אותם, דווקא כאשר כולם מסביב מוחאים כפיים.
הדירקטוריון אינו אמור להפריע להצלחה העסקית. הוא אמור להבטיח שההצלחה תהיה בת קיימא.
ה־ G ב־ ESG אינה אות שולית. היא תנאי לאמון, לאחריות ולחוסן של החברה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.