על המדור
מדור זה ירכז עבור קוראינו באופן שבועי פסקי דין מעניינים שהתפרסמו בעת האחרונה. במסגרת המדור נשתדל לבחור פסקי דין בתחומי הליבה הכלכליים של גלובס שניתן ללמוד מהם לדעתנו דבר מה עקרוני או שיכולים לשרת את קוראינו במסגרת עיסוקיהם. לכל פסק דין נגיש תקציר וכן את משמעות הפסיקה. מספר התיק המתפרסם יאפשר למי שמבקש להעמיק לקרוא את המקור. מוזמנים להעביר לנו פסקי דין מעניינים למייל nitsan-s@globes.co.il
הדוד נגד האחייניות: למי התכוון המנוח להשאיר את מפעל חייו?
הפסיקה בקצרה: ביהמ"ש לענייני משפחה הכריע בין 2 צוואות המנוח, מי ירש 50% מחברה שבה החזיק עם אחיו. טענות האח להשפעה לא הוגנת על הבנות נדחו.
בן 79 הלך לעולמו ממחלת הסרטן ב־2022 והותיר אישה ושתי בנות. המנוח היה בעלים של 50% מחברה שבה החזיק. העזבון כלל גם דירת מגורים, אג"ח וכספים. המנוח חתם בחייו על שתי צוואות - ב־2007 לפיה אחיו יקבל את מניותיו בחברה ובנותיו את דירת המגורים והכספים; וצוואה נוספת ב־2021 לפיה הבנות יקבלו את זכויותיו בחברה, בדירת המגורים ויתר הכספים עם הוראה לאפשר לאשתו מגורים בדירה. המחלוקת עסקה בשאלה מי ירש את חלקו של המנוח בחברה.
לאחר מותו ביקשו בנותיו צו לקיום צוואה. האח התנגד ודרש לקיים את הצוואה הראשונה. הוא טען שהמנוח לא היה כשיר קוגניטיבית ורפואית במועד בו חתם על הצוואה השנייה. בנוסף טען להשפעה בלתי הוגנת מצד הבנות והאלמנה וכי המנוח היה חולה והצוואה השנייה לא נוסחה לפי רצונו האמיתי. נטען כי מצבו הבריאותי של המנוח הביא אותו למצב שניתן היה להשפיע עליו באופן לא הוגן. המנוח היה מוחלש, תלוי, וגם אם היה כשיר לערוך צוואה, זה היה תחת השפעה בלתי הוגנת.
ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד אישר השבוע את קיום הצוואה השנייה. טענות האח נדחו. הוא לא הוכיח את טענת אי־כשירות המנוח, לא הצליח להוכיח השפעה בלתי הוגנת ולא הוכיח ניתוק קשר שבין המנוח לבנותיו. "כשירותו הקוגניטיבית" של המנוח נשמרה עד לימיו האחרונים והוא תואר כעצמאי המתמצא בזמן ובמקום. בנוסף, לפני חתימתו על הצוואה השנייה, הוא נשלח על ידי עורכת הדין שהכינה את הצוואה והייתה עדה לה, לבדיקה פסיכוגריאטרית שמצאה אותו כשיר. השופטת שירלי שי קבעה כי לאח קשה לקבל את השינוי שעשה המנוח בצוואתו. קשה לו להשלים שפתאום, לאחר 40 שנה ייכנסו בנותיו של אחיו בנעליו בחברה.
הבנות הוכיחו כי הן טיפלו באביהן יחד עם החתן טיפול מסור ולא ניצלו לרעה חולשה שלו. הוכח גם כי הקשר בין הבנות לאביהן היה קיים גם טרם מחלתו. לכן נקבע כי הצוואה השניה תקוים. האח חויב לשלם 75 אלף שקל הוצאות משפט.
משמעות הפסיקה: הנטל לביטול צוואה גבוה, אך אפשרי; טענה להשפעה לא הוגנת או חוסר כשירות דורשת ראיות.
מספר תיק: 4811-02-23
"מוטב לתביעה שלא באה לעולם": תבעה את ועד הבית ותחויב בהוצאות חריגות
הפסיקה בקצרה: בעלת דירה ניהלה במשך שנתיים הליכים נגד שכניה בשלל טענות. מרבית טענותיה נדחו והיא חויבה לשלם 15 אלף שקל הוצאות משפט.
המפקח על המקרקעין בחולון חייב השבוע בעלת דירה, עו"ד במקצועה, בבניין מגורים ברחוב ארז בשוהם לשלם 15 אלף שקל הוצאות משפט לשכניה לאחר שתביעתה נגדם נדחתה. הבניין כולל 4 דירות גן ושתי דירות דופלקס והתובעת היא בעלת אחת מדירות הדופלקס. היא תבעה את נציגות הבית המשותף ואת יתר בעלי הדירות על 21 אלף שקל. היא טענה שלל טענות על התנהלות נציגות הבית, בין היתר, השתלטות על כספי הוועד, אי־כינוס אסיפות, היעדר שקיפות, אי סדרים בחשבון הבנק ועוד.
בנוסף טענה כי הנתבעים מונעים ממנה שימוש במעלית ודרשה פיצוי על הוצאה מקבוצת הווטסאפ של הבניין. הנתבעים טענו ל"מסע נקם קנטרני, טורדני וחסר יסוד". מנהלת הקבוצה העידה כי היא הוצאה מהקבוצה כי סירבה לשלם את מסי הוועד, והוחזרה לאחר כמה ימים.
המפקח אורי שלומאי קבע כי "מוטב לתביעה זו משלא באה לעולם", והוסיף כי את מרבית המחלוקות ניתן וראוי היה לפתור בחדר המדרגות של הבניין במקום הליך משפטי מתיש שהשתרע מעל שנתיים. באשר לשימוש במעלית, נקבע כי הוועד השבית את המעלית בשל מצוקת תקציב שנבעה מסירוב התובעת לשלם את מלוא דמי הוועד. הנתבעים סברו כי הפסקת השירות תצמצם את הגירעון שנוצר. המפקח קבע כי הוועד לא רשאי לשלול את השימוש ברכוש המשותף כסנקציה לאי־תשלום. בנוסף, הוועד חויב לנהל את כספי הבית באמצעות חשבון בנק ייעודי נפרד. הנציגות גם חויבה להשיב לתובעת 2,900 שקלים. יתר הסעדים שהתבקשו נדחו.
המפקח העמיד את גובה ההוצאות שתשלם התובעת לשכנים על 15 אלף שקל. מדובר בסכום גבוה בהליכים מסוג זה. המפקח קבע כי תביעה אישית נגד חברי נציגות "עלולה להרתיע אזרחים תמימים מליטול חלק בניהול הבית וליצור אפקט מצנן ומזיק"; נקבע כי "התנהלותה של התובעת בתיק זה חרגה מגבולות ניהול הליך בסבירות ובתום לב". עו"ד שי סולטן, ב"כ הנציגות והדיירים, מסר: "המפקח העביר מסר חד־משמעי שלפיו חברי ועד בית הפועלים בהתנדבות אינם שק חבטות, וחיובם האישי הוא חריג שבחריגים. אנו שמחים שכב' המפקח הנכבד דחה את תביעת הסרק וחייב את התובעת בהוצאות אישיות משמעותיות לטובת השכנים".
משמעות הפסיקה: תביעות אישיות יוצרות אפקט מצנן ולכן כאשר אינן מוצדקות יוטלו הוצאות גבוהות.
מספר תיק: 4/531/24
הצנרת המשותפת גרמה לרטיבות, אבל השכנים לא יפצו את בעל הבית
הפסיקה בקצרה: בית משפט השלום דחה תביעה שהגישו בעלי דירה נגד יתר בעלי הדירות על נזקי רטיבות מהצנרת המשותפת.
בעלי דירה בקומה ראשונה ברחוב הארבעה בעכו הגישו תביעה נגד בעלי הדירות בשלוש הקומות שמעליו בטור אנכי, כשאחד מהם עמידר. הם טענו לנזקי רכוש בעקבות נזילה שגרמה לעובש ורטיבות והפכה את דירתם ללא ראויה למגורים. במסגרת התביעה ביקשו פיצוי על הנזקים, אובדן דמי שכירות ועוגמת נפש לאחר שהשכנים סירבו להשתתף בתשלום הנזק שנגרם להם.
המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסובה סביב שאלת האחריות לנזק - האם מקורו ברשלנות של הנתבעים ובדירותיהם הספציפיות, או שמדובר בליקוי בצנרת משותפת, ומי אחראי לנזק. המומחה מטעם התובעים קבע כי הרטיבות היא כתוצאה מנזילות מסיביות מהקומה שמעל ומהקומה השלישית, והעריך את הנזק ב־61 אלף שקל.
בית המשפט מינה שמאי כמומחה מטעם ביהמ"ש שמצא כי הנזילה מצנרת ניקוז משותפת לכל 4 הדירות בצד הימני. לכן קבע כי האחריות לנזקים מתחלקת בין אותן דירות המחוברות לאותו צינור משותף בהן דירת התובע ודירות הנתבעים. הנזק הוערך ב־43 אלף שקל.
הנתבעים טענו כי בעלי הדירה היו "גורם הנזק היעיל ביותר" שהיה צריך לפעול לתיקון הצנרת המשותפת ואז לדרוש השתתפות מכל דייר בנפרד. אחד הנתבעים לא הגיש כתב הגנה וחויב לשלם את חלק מהנזק בגובה כ־10,000 שקלים ועוד הוצאות, שכר טרחת עו"ד ועוגמת נפש בגובה של כמעט 10,000 שקלים נוספים.
השופטת בדריה חסן חסניין מבית משפט השלום בעכו דחתה את התביעה החודש והותירה את התובע עם נזקיו. היא אימצה את חוות הדעת לפיה הנזק נגרם מצנרת משותפת, אך קבעה כי עצם קיומם של נזקי הרטיבות אין משמעם שיש להטיל אחריות לרטיבות על הנתבעים - מכיוון שלא הוצגו ראיות לכך שהנתבעים ידעו על הפגם בצנרת המשותפת.
"קיומו של פגם ברכוש המשותף אינו מקים מניה וביה אחריות אוטומטית ברשלנות נגד דייר ספציפי בבית המשותף, במיוחד כאשר הצנרת אינה בשליטתו הבלעדית וסמכות הטיפול בה אינה נתונה לו לבדו", פסקה השופטת. נקבע כי בעלי דירות סבירים לא נדרשים לבדוק את תקינות הצינורות המשותפים אם אין סימן לכשל. "לא ניתן ללמוד כי הנתבעים התרשלו. לפיכך, בהעדר הוכחת יסוד ההתרשלות והפרת חובת הזהירות מצד הנתבעים 1 ו־2 (שהגישו כתב הגנה, נ"ש), דין התביעה הנזיקית כנגדם להידחות".
משמעות הפסיקה: בעלי דירות לא אחראים בנזקים לצנרת משותפת, אם לא ידעו על הפגם.
מספר תיק: 16952-11-24
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.