בתיאוריה, זה צריך היה להצליח

הדיווח ששוחרר בסוף השבוע שעבר ממשרדי זינגר-ברנע נועד אולי לשפר מעט את מצב רוחם של המשקיעים במניותיה של חברת ההשקעות. 4 שנים לאחר שהקימה עם עו"ד ריינהולד כהן את קרן ההון סיכון אסטרה, מסתמן גיוס הון ציבורי ראשון בקרן - הנפקה קטנה יחסית, של 2.5 מיליון דולר, בבורסה של פאריס.

זינגר-ברנע מחזיקה %4 ממניות אסטרה, שהשקיעה בעיקר בחברות צמיחה בתחום המכשור הרפואי, ושותפה בניהולה. אסטרה, שגייסה עם הקמתה 7 מיליון דולר, מוערכת לצורך הנפקתה ב-20 מיליון דולר.

אם תרצו, אסטרה משקפת במידה רבה את סיפורה של זינגר-ברנע: משקיעים מכובדים (אי.די.בי וטבע) שחברו לגיוס הון ראשוני מתוקשר. אלא שמאז, במשך תקופה שנחשבה פוריה במיוחד לתעשיית ההון סיכון, לא הצליחה אסטרה להנפיק ולו אחת מאחזקותיה לציבור, שלא לדבר על הנפקה בקרן עצמה.

גם להקמת זינגר-ברנע חברו כוחות מובילים במשק - מוזי ורטהיים (קוקה קולה), שטראוס, קבוצת דנקנר, דוד לובינסקי (פז'ו, סיטרואן) ודיוויד פדרמן (עלית). כל אחד מהחמישה שם בינואר 93' מיליון דולר תמורת %10 ממניותיו של מה שאמור היה להיות "בית השקעות", הנסמך על המוניטין שיצאו למייסדיו, שלום זינגר ואמיר ברנע.

דומה כי לאחר 4.5 שנים של פעילות, ממוקמת כיום זינגר-ברנע על הסקאלה של "צמדים מפורסמים" קרוב יותר ללהט-לב, שותפות מאכזבת שהגיעה לא מכבר לקיצה, מאשר לדוברת-שרם.

גורם המקורב לחברה גורס כי לא די בידע תיאורטי רחב כמו זה שהביא לחברה ברנע, פרופסור למינהל עסקים, או נוכחות מאסיבית בקוקטיילים וקשרים אמיצים עם בכירי המשק, המיוחסים לזינגר. לשניים, שהגיעו כל אחד ממערכת ביורוקרטית מסודרת (זינגר ממשרד האוצר, ברנע מאוניברסיטת תל-אביב), חסר היה הניסיון במגזר הפרטי ועוד יותר מכך, היכולת לגייס סכומי כסף ניכרים עבור עסקים שביקשו ליזום.

לא לחינם עולה שמם של פורשי קונצרן כלל, אהרון דוברת ויצחק שרם, כשמדברים על יכולת גיוס הון ממשקיעים ההולכים עימם בכל אשר יפנו. לאחרונה השלים הצמד המפורסם והמצליח ביותר בשוק ההון "סיבוב" מדהים בן 4 שנים עם שליטה באחת מחברות ההשקעה הגדולות במשק - פועלים השקעות - ועם עשרות מיליוני שקלים בכיסו. בערך באותו זמן התברר, כי לזינגר-ברנע יש קשיים בגביית חוב מהשקעה אומללה שביצעה בחברת ז'נס קוסמטיקס, הנמצאת בדרך לכונס הנכסים. אם תרצו, זה כל ההבדל.

בשבוע שעבר אמר אמיר ברנע בגילוי לב: "אף פעם לא השוותי אותנו לדוברת-שרם. לא בניסיון, בקשרים או באמצעים שעמדו לרשותנו כשהקמנו את זינגר-ברנע. אולי הם גם יותר מוכשרים. יש לי המון הערכה להצלחה שלהם, בחברות שהם מנהלים וגם בתחום האישי".

מהאקדמיה לשוק הפרטי

כשהקימו את חברת השקעות שלהם הסביר זינגר, הדמות המוחצנת מבין השניים, כי "אינווסטמנט האוס קלאסי חייב לשלב פעילות בשוק ההון, פעילות בשוק הפיננסים והשקעות ריאליות.... הייתי מנכ"ל בנק והגעתי לטופ במגזר העיסקי, הייתי מנכ"ל האוצר, שזה התפקיד הממשלתי הכי בכיר, ועכשיו, בגיל 46, אני חוזר למגזר העיסקי, הפעם עם חברה שלי".

ברנע, דמות מוכרת במסדרונות הפקולטה לניהול בתל-אביב, נשמע אז כמעט מתנצל: "כל המעבר די קשה לי", התוודה, "אני מרגיש מאוד עסוק וטרוד. בחיים לא היתה לי מזכירה; אני רגיל לשעות עבודה גמישות, איכות חיים, מורגל לעבוד מול מחשב וספרים. כאן מדברים הרבה, כל היום יש שיחות ופגישות ופחות עבודה מקצועית. אתה מרגיש קצת כמו עבד, צריך להתרגל לזה".

עם זאת, גם ברנע נאלץ להודות כי הופתע מקבלת הפנים החמה: "שלום הצליח לארגן קבוצת משקיעים מהשורה הראשונה, שהצביעו על אמון מלא בנו, ואני מוכרח להודות שזה די מחמיא לי... ההצלחה של העסק שלנו אינה תלויה במה שקורה בבורסה בטווח הקצר. אנחנו מאמינים כי אנחנו בית השקעות מקצועי, והמקצועיות נמדדת דווקא בתקופה של שינויים".

בורסה: פחות מ-4 מ' ש' בקרנות הנאמנות

כשמנסים לבחון את שלושת הפרמטרים שמנה זינגר כהכרחיים לקיומו של בית השקעות, קשה לראות באיזה מהם הטביעה זינגר-ברנע את חותמה. ככל הידוע הצליחה החברה לבסס פעילות ראויה לשמה רק בתחום אחד, ניהול תיקי ההשקעות.

על פי ההערכות מנהלת כיום זינגר-ברנע תיקי השקעות בהיקף של כ-300 מיליון שקל, היקף המוגדר כ"בינוני" ומעמיד אותה בעשיריה הראשונה של חברות ניהול ההשקעות הפרטיות בשוק ההון (לאחרונה נכשל ניסיון למיזוג פעילות זו עם הפעילות המקבילה של חברת מיטב). חלק ניכר מתיקי ההשקעות בזינגר-ברנע מנוהלים עבור גופים מוסדיים, פעילות שהרווחים ממנה נמוכים יחסית.

ביתר אפיקי הפעילות הבורסאית, חידלון: ניהול קרנות הנאמנות בחברה מסתכם בהיקף דליל של פחות מ-4 מיליון שקל. החברה נכשלה ביצירת מה שמוגדר בקרב הפעילים בשוק ההון כ"חלון ראווה" לעסקיה הפיננסיים (ביצועי קרנות הנאמנות, בניגוד לתיקי השקעות, מתפרסמים מדי יום).

ברנע, האחראי על ניהול קרנות הנאמנות, טוען כי הללו הוקמו בעקבות הטלת מס הבורסה ב-94', כשנראה היה כי מדובר באפיק השקעה שייהנה מהטבה במס. "לא שיווקנו וגם לא טיפחנו אותן. כיום אני לא יודע אם היינו נכנסים לזה עוד פעם".

גם פעילות החיתום בזינגר-ברנע כמעט גוועה מאז עזב את החברה איש המקצוע הראשי שלה, שמעון פתיה, בשנת 94'. כיום מסתפקת החברה בהשתתפות באופן מוגבל בקונסורציומים של הנפקות, לא בהובלתם.

פיננסים: עדיין צירוף שמות מבוקש

עוד טרם הקמתה של זינגר-ברנע נחשב אמיר ברנע ליועץ כלכלי מבוקש (היכרותו עם זינגר נעשתה בעת שייעץ לבנק הבינלאומי כשזינגר עמד בראשו). גם כיום, צירוף שמותיהם של השניים נחשב למצרך מבוקש על גבי הערכות שווי או עבודות כלכליות.

לדברי ברנע, ביצעה החברה עד היום יותר מ-50 עבודות ייעוץ, ביניהן הערכות שווי לבנק הפועלים (עבור נכסים מ.י) ולבזק (עבור רשות החברות). הוא מוסיף: "רק לאחרונה קיבלנו שתי עבודות גדולות - תכנון אסטרטגי עבור הבנק לפיתוח תעשייה ובדיקת נאותות למיזוג פעילותן של החברות אגן ומכתשים".

עם זאת, דווקא מספר הערכות שווי שונות עליהן חתומה זינגר-ברנע זכו לפרסום, ולא כל-כך מחמיא. כך בשלהי 93', עת העריך ברנע את שווי בנק כרמל למשכנתאות בכ-50 מיליון דולר לצורך השקעה של קרן ההשתלמות של המהנדסים, השקעה שזכתה בשנה האחרונה לקיתונות של ביקורת הן על הדרך שבה בוצעה והן על המחיר בו נרכשו מניות הבנק (הנסחרות כיום בבורסה בשליש המחיר).

שנה מאוחר יותר העריכה זינגר-ברנע את חברת גיא תעשיות שי, החברה הבת של יצרנית המטליות הלחות אפאר, ב-25 מיליון דולר לקראת הנפקה מתוכננת בוולסטריט. כעבור חודשים ספורים התמוטטה אפאר בעקבות מעצרם של בעלי השליטה בחברה, אפרים וברוריה להב. נגד השניים הוגשו כתבי אישום בגין זיוף הדו"חות הכספיים ולאחרונה אף הורשעו במסגרת עיסקת טיעון.

אמיר ברנע מתקומם וטוען כי מדובר בהערכות שווי בודדות, שאינן מייצגות את פעילותה העניפה של זינגר-ברנע. הערכת השווי של בנק כרמל, הוא טוען, "נעשתה על בסיס הנחה שהבנק יהיה מסחרי, ובינתיים קבלת הרשיון התעכבה בגלל ריב בין הבעלים. מלבד זאת, מדובר על הערכת שווי קונבנציונלית של שווי משכנתאות, ועובדה שגם ההערכה שנעשתה לו לאחרונה נקבה בשווי דומה.

"במקרה של אפאר, ניזונו מאינפורמציה חשבונאית שהיתה קיימת בדו"חות הכספיים, אבל התברר שהיו גניבות וזיופים. כתוצאה מזה, הערכת השווי לא היתה מי יודע מה. בדרך כלל אנחנו מאוד שמרניים".

ענף הבנקאות שממנו בא זינגר, יכול היה להפוך למקפצה נאה לעסקי החברה. ואכן, כבר בתחילת דרכה ייצגה זינגר-ברנע את משפחת נאסר במיכרז לרכישת השליטה בבנק המזרחי (בו זכתה קבוצת עופר-ורטהיים). מאוחר יותר, היתה החברה מעורבת מספר פעמים בניסיון לרכישת השליטה בבנק מרכנתיל דיסקונט, שלא נמכר בינתיים.

ברנע מזכיר ניסיון מאומץ לייצג בארץ בנק שווייצי גדול להשקעות, ניסיון שלא עלה יפה, וכן ייצוג קצר מועד של בנק ההשקעות הבריטי סוסייטה ג'נרל. בסוסייטה העדיפו לאחר תקופת ניסיון לפתוח נציגות משלהם, שתבצע כאן השקעות עבור לקוחותיהם בחו"ל.

דווקא בעלי המניות בזינגר-ברנע תופסים עמדות בכירות בענף הבנקאות המקומי (לובינסקי בבנק אגוד, ורטהיים בבנק המזרחי ולאחרונה גם דנקנר, בבנק הפועלים). אלא שבהשקעותיהם אלו העדיפו שלא להשתמש בשירותיה הטובים של זינגר-ברנע.

החיכוך שבכל זאת נוצר לחברה עם ענף הבנקאות, מצטמצם לבנק כרמל, העולה לכותרות חדשות לבקרים עקב מאבקי שליטה, אך מתקשה לממש בשנים האחרונות את הפוטנציאל הכלכלי המיוחס לו.

לאחר שהכניסה את קרן ההשתלמות של המהנדסים כמשקיע בבנק, התבקשה זינגר-ברנע לייעץ לפעילותו. במסגרת זו שימש שלום זינגר בשלב מסוים כמנכ"ל הבנק. החל מאוגוסט 95' מקבלת זינגר-ברנע 7,000 דולר בחודש עבור ייעוץ, ולדברי ברנע "לא היתה שום תקופה בה חבשנו את שני הכובעים, של יועץ חיצוני לקרן ההשתלמות למהנדסים ושל יועץ לבנק".

השקעות ריאליות: ממכבי ת"א ועד ז'נס קוסמטיקס

התחום השלישי, וככל הנראה הכאוב ביותר עבור זינגר-ברנע, הוא נושא השקעותיה הריאליות. כאמור, בעת ייסודה גייסה החברה 5 מיליון דולר, שחלקם הגדול הופנו להשקעות בחברות ריאליות, פועלות. אף אחת מההשקעות הללו לא הבשילה עדיין להנפקה ציבורית, למרות שבחלק מהמקרים כבר עברו יותר מ-4 שנים.

ברנע מציין לטובה את חברת השמאות רוברט מרכוס, בה שותפה זינגר-ברנע (%30) עם אבי ארליך ויונה מרכוס. לדבריו, מדובר בחברה רווחית, מהמובילות בענף שמאות הנזיקין, ולמרות שהתוכנית להנפקתה נגנזה בתחילת 94', בהחלט ייתכן כי בעתיד הקרוב תגייס הון, פרטי או ציבורי.

גם חברת יוניק טכנולוגיות (%21), נחשבת בעיני ברנע להשקעה שעדיין טמון בה פוטנציאל להנפקה ציבורית. לאחרונה הקימה יוניק טכנולוגיות מיזם משותף לייצור מערכות קריאה מרחוק של מוני חשמל עם חברת החשמל של צפון-מזרח סין. הכנסות הפרויקט, כך פורסם, עשויות להגיע ל-1.5 מיליארד דולר על פני 20 שנה.

גם ברנע מודה, כי ההשקעה בחברת הניהול של מועדון הכדורגל של מכבי תל-אביב (כ-150 אלף דולר), "לא נעשתה רק על בסיס עיסקי". מספיק רק להעיף מבט בהרכב השותפים כדי להבין זאת - פדרמן, ורטהיים, שטראוס - בעלי המניות בזינגר-ברנע.

עם זאת, בפברואר 94', זמן קצר לאחר ההשקעה בחברת הניהול, "מופת", התפרסמה בעיתונות הערכת שווי שנקבה בסכום של 15 מיליון דולר, לקראת הנפקת קבוצת הכדורגל של מכבי תל-אביב בבורסה. חתומה על הערכת השווי - זינגר-ברנע.

ההנפקה לא יצאה לפועל, ומאידך צברה האגודה תוך שלוש שנים הפסדי ענק של עשרות מיליוני שקלים, לצד כישלונות מקצועיים, בעיקר באירופה. לאחרונה מכרו השותפים את אחזקותיהם בחברת הניהול לאיש העסקים לוני הרציקוביץ. זינגר-ברנע מחקה את מלוא השקעתה בחברת הניהול. זינגר מסכם: "כאוהד מכבי משחר ילדותי ולאחר התנסות של שלוש השנים האחרונות, צר לי לומר שהגעתי למסקנה שבתנאים הנוכחיים לא ניתן לעשות בארץ עסק מכדורגל".

לא רק בספורט, גם העיתונות הזעיפה פניה לזינגר-ברנע ושות'. בתחילת 96' נחלצה החבורה (פדרמן, שטראוס, ורטהיים...) להצלת העיתון "דבר ראשון". הפעם הובילה זינגר-ברנע את המהלך. המו"מ לרכישת העיתון התפוצץ, לדברי ברנע עקב דרישות ההסתדרות והאופן בו נוהל המו"מ. לדבריו, לא השקיעה החברה כסף, להבדיל מהרבה שעות עבודה שירדו לטמיון.

הנפילה הקשה ביותר של זינגר-ברנע התרחשה לאחרונה. התמוטטות חברת הקוסמטיקה ז'נס קוסמטיקס חשפה חוב גדול לזינגר-ברנע, וגם קשר משפחתי שבחברת ההשקעות מבקשים להצניע. ברנע: "זה עלה לנו בהרבה בריאות, בעיקר לשלום".

הקשר בין הצדדים נוצר בראשית 93', זמן קצר לפני הנפקתה של ז'נס. זינגר, קרוב רחוק של בעל השליטה בז'נס, עמי שטיבל, הוביל את זינגר-ברנע להסכם לפיו השקיעה החברה 2.4 מיליון שקל (בערכים נומינליים) כהשלמת הון לז'נס ערב ההנפקה, תמורת מניות שעובדי החברה אמורים היו לרכוש מידיה מאוחר יותר. זינגרברנע אף נמנתה עם חתמי ההנפקה. שכר על פועלה קיבלה החברה באמצעות אופציות שאמורות היו לתגמל אותה, עם מימושן למניות, במאות אלפי שקלים.

היום, לאחר שעסקיו של שטיבל קרסו יחד עם הקונספציה השיווקית שטיפח בז'נס, מלקקת זינגר-ברנע את פצעי אותה הנפקה, שכוללים גם את אותן אופציות שלא מומשו ונותרו חסרות ערך.

ברנע: "עד כה נפרעה חצי מההלוואה ויש לנו בעיה עם היתרה. ההשקעה לא נעשתה בגלל קירבתו המשפחתית של שלום זינגר לעמי שטיבל, אלא על סמך היכרות עיסקית קודמת ביניהם. מחקנו את ההשקעה בספרים, ונעשה כל מאמץ כדי להחזיר את הכסף. אני לא רואה בזה כישלון שלנו, ועובדה שלא רק אנחנו נפלנו, אלא גם הבנקים שמימנו את פעילות החברה".

בחזרה לאקדמיה

כשהקימו ברנע וזינגר את החברה המשותפת, נהנה הראשון ממישרה מלאה של מרצה באוניברסיטת תל-אביב. בהסכם ההעסקה שלו, עמד על כך שמישרה זו תישמר. כיום, ברנע כבר לא עובד באוניברסיטה וגם איננו עוסק בהוראה. הוא משמש כדיקן פעיל בבית הספר לניהול במרכז הבינתחומי בהרצליה, מוסד אקדמי חדש ומתפתח, לדבריו.

הוא מוחה בלהט על הדיווחים לפיהם נראה לאחרונה פחות ופחות במשרדיה המפוארים של זינגר-ברנע (קומה בבניין "המגדל" ברחוב דניאל פריש, תל-אביב): "אני ממשיך לפעול בזינגר-ברנע ואין לי כוונה למכור שום מניה בחברה".

ברנע טוען כי למרות מספר כישלונות החברה מאוזנת כספית, ומלבד השקעותיה הריאליות הוא מונה פעילו יות נוספות המתנהלות על ידה, בתחום הליווי הפיננסי לקבלנים יחד עם חברת הביטוח אליהו, ייצוג בארץ של רשתות בינלאומיות ושירותי ליסינג לחברות היי-טק.

"אני לא רוצה להשוות לצמדים אחרים. בשנת 93' פרצנו כמו כוכב שביט, הרווחנו המון כסף ואף היתה מו כנה טיוטת תשקיף להנפקת החברה. בדיעבד, לא היה לנו מספיק זמן. ב-94' נוצר משבר עמוק בשוק ההון שבי טל את תוכנית ההנפקה. מאז אנחנו שורדים בשוק הון מצומק, שקשה לחיות בו, אבל בינתיים אף צ'ק שלנו לא חזר. עברנו תקופה לא קלה ובינתיים לא מדובר בסיפור הצלחה פנומנלי, אבל אולי בעתיד תהיה הצלחה שתשנה את התמונה לחלוטין. ההבדל הוא כחוט השערה". «מאת שי שלו «בתיאוריה, זה צריך היה להצליח «ז'נס קוסמטיקס, בנק כרמל, אפאר, חברת הניהול של מכבי ת"א והעיתון "דבר ראשון", הן אבני דרך במסעה רווי המהמורות של זינגר-ברנע מאז נוסדה לפני 4 וחצי שנים * אמיר ברנע: "אף פעם לא השוויתי אותנו לדוברת-שרם, לא בניסיון ולא בקשרים. אולי הם גם יותר מוכשרים"