הקרטל של תדיראן וטלרד

תדיראן תקשורת וטלרד, שתיהן בבעלות כור, מתחרות כבר שנים כמעט בכל תחומי התקשורת. אין ספק שההיגיון העסקי של כור מצריך תיאום בין השתיים גם בפיתוח, גם בייצור גם בשיווק וגם במחירים, ביחוד במוצרים בהם יש לשתיהן יחד מונופול. מצד שני, חוק ההגבלים העסקיים אוסר על תיאום מחירים ועל יצירת קרטל. בשורה התחתונה, תיאום בין החברות, למרות חוק ההגבלים, שווה לכור מאות מיליוני שקלים.

לפני 10 שנים, כור היתה בשלב של טירוף מערכות. המנכ"ל היה אז ישעיהו גביש, ותחתיו היה גוריון מלצר, כאחראי על כל תחום האלקטרוניקה בקונצרן, כולל תדיראן וטלרד. בני גאון הגיע לכור שנתיים לאחר מכן. יגאל נאמן עמד אז בראש תדיראן, והמערכת שלו, כמו גם חלקים אחרים בכור, נראו בדרך להתמוטטות. בתוך הקונצרן הגדול הזה היו שתי נקודות אור, כבר אז, שלא השתתפו בחגיגת ההפסדים: טלרד תעשיות ותדיראן תקשורת, אז חטיבה בתוך תדיראן והיום חברה עצמאית.

בראשות טלרד עמד אז ישראל זמיר, מי שהיום מנכ"ל תדיראן. הוא החליף בתפקיד את גוריון מלצר, שעבר להנהלה המרכזית. לימים ימונה מלצר כמנכ"ל תדיראן ואחרי כן, בשנים 1995-1997, עמד בראש דירקטוריון בזק, הלקוחה הגדולה של שתי החברות. כאז גם היום, עמד חיים רוזן בראש תדיראן תקשורת.

ב-20 באוגוסט 1987 כתבו החברות מסמך. בניסוחו השתתפו ישראל זמיר, חיים רוזן, שמריהו שפירא (סמנכ"ל תדיראן) וגוריון מלצר. ראש אגף הבקרה בכור, יוסף לוי, שלח 10 ימים לאחר מכן את המסמך המודפס אל חיים רוזן וישראל זמיר לאישור. שפירא ומלצר היו מכותבים. בשורת "הנדון" במכתבו של לוי הופיעו רק שתי מלים: "שיתוף פעולה".

בחחילה בא הרקע. נאמר בו שהתחרות גורמת לחיכוכים בלתי ענייניים בין שתי החברות, תוך גרימת נזקים, גם להן וגם לכור. נאמר בו גם שזהו לא ההסכם הראשון. אלא מה? ההסכמים שנחתמו בעבר לא עמדו במבחן המציאות. גם היום, למרות ההסכם שעדיין תקף ולמרות האם המשותפת, יש איבה עזה בין שתי החברות. הן נלחמות זו בזו, בתחומים בהם מתיר ההסכם תחרות חופשית, ובוכות על הנזקים.

פרק ב' הגדיר את המטרות:

1. למנוע את התחרות המביאה נזק כספי לשני הגופים, ובעקיפין לכור.

2. לתחם תחומי פעולה בייצור, הפיתוח והשיווק.

3. לשתף פעולה בתחום הטכנולוגיה.

4. לבדוק שיתוף פעולה בתחומים לוגיסטיים בארה"ב.

5. לחסוך בתחום ההשקעות בתשתית ובפיתוח.

הפרק הבא מונה את עקרונות ההסכם:

1. ההסכם מכסה תשתית פיתוח, ייצו ושיווק.

2. ההסכם מחייב עדכון לפי צרכי שוק שונים, שינויים בטכנולוגיות ושינויים ביוזמות הננקטות על ידי החברות.

3. מוקם צוות בקרה המונה 3 אנשים. אז כלל הצוות את יוסף לוי, שמריהו שפירא וגורי מלצר. תפקידו להבטיח את קיום ההסכם ולפתור בעיות במחלוקת. אין בצוות נציגות לשתי החברות.

4. כל כניסה של אחת החברות לשטח המכוסה על ידי החברה השנייה, מחייבת תיאום הדדי מראש.

5. בשלב זה, שיתוף הפעולה יהיה רק שיווקי וייצורי. בשלב מאוחר יותר יתואמו גם מאמצי פיתוח.

עתה מגיע ליבו של המסמך - פירוט שטחי הפעולה והחלוקה בתוכם:

א. מיתוג ציבורי אזרחי: זהו הכסף הגדול. עד היום מהוות מכירות המיתוג הציבורי את המרכיב העיקרי בהכנסות שתי החברות. מאות מיליוני שקלים בשנה. ההסכם מחלק ביניהן את השוק ומציין בפירוש: "בתחום המסחרי יהיה תיאום לפני הגשת הצעות לבזק, או למינהל האזרחי ביהודה ושומרון".

חד וחלק. מאז החלה בזק לרכוש מרכזיות ציבוריות, היא ערכה מעין מכרזים בין שתי החברות. במשך כל השנים המחירים היו דומים. בשנים האחרונות, כשבזק איימה לפנות לספקים בחו"ל, גם ההנחות היו, הפלא ופלא, דומות. מי שעלתה על זה ותקפה את התופעה במילים חריפות היתה מבקרת המדינה, מרים בן פורת (ראו מסגרת נפרדת). אולם אנשיה לא הצליחו להגיע למסמך המצוטט בזה.

ב. מיתוג צבאי. כאן יש חלוקה למספר סעיפי משנה, בהתאם למוצרים:

1. בלעדיות לטלרד במתגים הגדולים (פרויקט אבן יקרה) ובמרכזיות הפרטיות הגדולות (פרויקט זקוף קומה).

2. מרכזיות פרטיות בינוניות וקטנות ומערכות עסקיות: חלוקה בהתאם לעקרונות החלוקה בשוק האזרחי, המפורטת בהמשך.

3. בלעדיות לתדיראן תקשורת במיתוג טקטי לפי מפרטים צבאיים. כאן מדובר בממ"ס - מרכזיה מינהלתית ספרתית עד 300 שלוחות.

ג. ציוד קצה וטלפונים לבזק: חלוקת השוק שווה בשווה, לפי המצב הקיים ותוך שיתוף פעולה מלא.

ד. טלפונים לשוק הפרטי: תחרות חופשית גם בטכנולוגיה וגם בשיווק.

ה. מיתוג לשוק הפרטי (מרכזיות פרטיות) - חלוקה לפי סוגי המרכזיות:

1. ממתג 2/3 - בלעדיות לטלרד.

2. מערכת עסקית עד 56 קווים - תחרות חופשית גם בשוק הפרטי וגם בבזק.

3. מרכזיות בגודל של 56-156 שלוחות - בלעדי לתדיראן תקשורת.

4. מרכזיות בגודל של 156-200 שלוחות - בלעדי לטלרד.

5. מרכזיות מעל 200 שלוחות - חלוקת השוק שווה בשווה. אחרי כן מצוין, שלמעט סעיף זה, אין הגבלת שיווק בשאר הסעיפים.

ו. תמסורת - גם כאן יש חלוקה מפורטת:

1. בלעדי לתדיראן תקשורת: ציוד ריבוב עד 5-M, דוחסי קו 2+MB לכבלים קואקסיאליים, ציוד קצה או דוחפי קו, ציוד נושאי מינויים (1+1PCM), כבלי נחושת וכבלים של סיבים אופטיים.

2. תחרות חופשית: ציוד BILINK, תמסורת משולבת אינטגרלית לציוד מיתוג ציבורי (צד מרכזות או יחידות רחק בלבד), מיתוג אלומות אפיקים, ציוד תמסורת לסיבים אופטיים.

ז. פעילות בחו"ל: נציגי החברות נפגשו ולא מצאו בשלב זה יתרונות בשיתוף פעולה בשוקי חו"ל.

עד כאן המסמך. ב-10 השנים שעברו מאז, השתנו בעלי התפקידים, וכך גם מצבן של החברות.

בני גאון, מנכ"ל כור, מונה לתפקידו, כאמור, שנתיים לאחר תאריך המסמך. ההסכם בין תדיראן לטלרד הגיע אליו בירושה, ותרם מאות מיליוני שקלים לתוצאותיה העסקיות של כור.

ישראל זמיר עבר מתפקיד מנכ"ל טלרד לתפקיד מנכ"ל תדיראן.

חיים רוזן, כאמור, אז וגם היום מנכ"ל תדיראן תקשורת.

גוריון מלצר, כאמור, היה מנכ"ל תדיראן לפני זמיר, ואחרי כן, במשך שנתיים וחצי - יו"ר דירקטוריון בזק, עד יוני האחרון. האם כדירקטור בחברה וכיושב ראש שלה, דיווח מלצר על תיאום המחירים בין שתי ספקיות המיתוג שלה, על חשבון החברה בה שימש יו"ר?

יצחק קאול היה בעת חתימת ההסכם מנכ"ל רשות הדואר, ומ-1990, במשך 7 שנים, שימש מנכ"ל בזק. במשך כל השנים עשה מאמצים רבים להוריד את מחירי המיתוג. היום הוא מנכ"ל כלל.

חוק ההגבלים העסקיים אוסר יצירת הסדר כובל. עבירה על סעיפים 2 ו-5 בחוק, העוסקים בכך, היא עבירה פלילית שהעונש המירבי עליה שנתיים מאסר. בתחום האזרחי, לבזק למשל יכולה להיות עילה לתביעה אזרחית כנגד טלרד ותדיראן-תקשורת. כל זה מותנה, כמובן, בהוכחת הטענות בבית משפט (שתי החברות יכולות לטעון, למשל, שהמסמך אמנם קיים אך לא יושם).

ב-20 בדצמבר 96' פנה הממונה על ההגבלים העסקיים אז, ד"ר יורם טורבוביץ, אל מנכ"ל כור, בני גאון, והודיעו "כי לאחרונה נתקבלו ברשות להגבלים העסקיים נתונים המצביעים לכאורה על היותו של קונצרן כור בעל מונופולין בתחום המיתוג הציבורי ותחום המרכזיות הפרטיות מעל 60 שלוחות, וזאת באמצעות שתי חברות שבשליטתו - טלרד ותדיראן תקשורת". טורבוביץ הסתמך על סעיף 26 לחוק ההגבלים העסקיים הקובע שמונופול כולל גם חברה ובנותיה, בנות של חברה אחת וכן אדם וחברה שהוא שולט בה.

הממונה הזמין את כור להגיב על הטענות וביקש התייחסות "הן לשאלת ייחוס וחיבור נתחי השוק של טלרד ותדיראן לכור, הן לשאלת תיחום השוק או השווקים הרלבנטיים והן לשאלת עצם נתח השוק המצרפי".

ב-26 במאי 1997 כתב הממונה על ההגבלים, ד"ר דוד תדמור, לבני גאון: "בחנתי את המצג העובדת... הגעתי לכלל החלטה כי בשלב זה אין בכוונתי להמשיך בבדיקה האמורה לעיל, ואין בכוונתי לפעול להכרזת קונצרן כור כבעל מונופולין לפי חוק ההגבלים העסקיים בתחום המרכזות הפרטיות מעל 60 שלוחות ובתחום המיתוג הציבורי, בגין החזקותיו ושליטתו בחברות טלרד ותדיראן תקשורת".

מסמך ההסכם בין שתי יצרניות התקשורת, הנחשף כאן לראשונה, לא הובא כמובן לידיעתו של תדמור. הממונה לא הסכים להגיב על הדברים אך ציין, שיקרא בעיון את הפרסום בעיתון.

מקור בכיר ביותר באחת החברות המעורבות סיפר לגלובס, כי שיתוף הפעולה על פי מסמך זה נמשך כל השנים, כולל פגישות תיאום בין בכירים שונים, כולל מנכ"לים, בשתי החברות בתחומים השונים בהן הן עוסקות, בנושאי מחירים וביצוע עבודות. כאשר לא הגיעו להסכמה, מספר המקור, הלכו לבעלים - ראשי כור. אין עדויות על כך שמפגשים אלה נמשכו לאחר מעברו של זמיר מטלרד לתדיראן, עם מחליפו בצלאל לוין.

לאחרונה, בגלל כניסת מתחרה נוספלשוק המרכזית הפרטיות עד 500 שלוחות (חברת טלביט מקבוצת יורוקום) עקב פתיחתו ליבוא חופשי ולתחרות, נשבר שיתוף הפעולה בין טלרד ותדיראן תקשורת בתחום הזה, ומחירי המרכזיות ירדו בעשרות אחוזים, עד כדי שליש. בעבר נמכרה שלוחה במרכזיה בינונית בסכום של 600 דולר, והיום היא עולה 200 דולר. שלוחה במרכזיה של 1000 שלוחות נמכרה בעבר ב-900-1000, דולר והיום נמכרת ב-300 דולר.

לעומת זאת, מחירי השירות בתחום המרכזיות הפרטיות לא ירדו, מכיוון שרק כ-100 לקוחות בשוק מחזיקים היום מרכזיות שלא מתוצרת תדיראן תקשורת או טלרד. לטלרד ותדיראן תקשורת יש כל שנה הכנסות של 12 מיליון דולר כל אחת רק מהשירות על המרכזיות המותקנות. אחוז הרווח הוא %75.

מקור בכיר סיפר לגלובס, כי בשנה שעברה (בערך יוני 1996) נערכה פגישה משולשת בין נציגי תדיראן תקשורת, טלרד ובזקכל לתיאום עמדות, בכפר המכביה ברמת גן. מתדיראן תקשורת נכחו איציק קנטי (סמנכ"ל שיווק חטיבת המנויים) ודוד בן ישראל (יועץ שיווקי לקנטי), מטלרד היו משה אברהם (ראש אגף מכירות ושיווק שוק ישראל) ודוד כהן (ראש אגף חשבונאות) ומבזקכל אהרון שיטה (אז סמנכ"ל שיווק והנדסה) ויעקב שוורץ (סמנכ"ל" שירות). מטרת הפגישה: לסגור על מחירי השירות למרכזיות הפרטיות בשוק ישראל.

בתחום המיתוג הציבורי, כפי שנראה מדו"ח מבקרת המדינה לפני כשנה, בזק די "התמסרה" למחירי הקרטל הגבוהים, עד שהתעשתה והחלה לאיים בפנייה לספק שלישי בחו"ל. כך השיגה ב-1994 הנחה משתי החברות בשיעור של %20, ובשנת 1996 הנחה נוספת בשיעור של כ-%25. אך האפקט עתה הוא שולי. הבעייה של תדיראן תקשורת וטלרד בתחום המיתוג הציבורי היום אינה המחיר, אלא ההזמנות המעטות, מאחר שבזק סיימה למעשה את תהליך הדיגיטליזציה של המרכזות. למרות שהקיטון בהכנסות מבזק מכאיב מאוד לטלרד ותדיראן תקשורת, מספר לגלובס מקור בכיר, עדיין יש להן רווח נאה ממכירת כל קו וקו.

להלן תגובות המעורבים על המסמך:

גוריון מלצר: "אני לא יודע על איזה מסמך אתה מדבר, לא זכור לי דבר כזה. אני יהודי מבוגר ואולי אני לא זוכר".

ישראל זמיר: "זה דבר שאני חייב לנבור בו. אני לא זוכר שנחתם הסכם לשיתוף פעולה. לא התקיים גם שיתוף פעולה".

חיים רוזן: "אני לא ראיתי מסמך כזה ולא פעלנו לפי מסמך כזה. לא היה שום שיתוף פעולה בין שתי החברות. להיפך. יש מלחמת חורמה".

יצחק קאול: "אף אחד מאנשי הביצוע בבזק לא ידע על מסמך כזה. מעבר לזה אני לא מוכן להגיב".

בני גאון: דובר כור, עמירם פליישר, אמר בתגובה כי בני גאון לא מכיר את המסמך ואין לו מה לומר על כך.

בצלאל לוין: "מאז שאני סמנכ"ל בטלרד, בערך משנת 1992, לא היה ולא נברא אפס קצהו של שיתוף פעולה. להיפך. יש תחרות חריפה. מאז שאני יודע משהו יותר מקרוב, לא היה דבר וחצי דבר".

אהרון שיטה, סמנכ"ל בזקכל, על הפגישה המשולשת בשנה שעברה, בין נציגי בזקכל, טלרד ותדיראן תקשורת: "היתה פגישה כזו. ניסינו להגדיר איזה רמת שירות ניתן ללקוחות. לא דיברנו על מחירים".

חברת בזק: אין תגובה. «אפי לנדאו «הקרטל של תדיראן וטלרד «מיסמך שחושף "גלובס" מוכיח כי לפני 10 שנים סיכמו החברות תדיראן תקשורת וטלרד על חלוקת שוק המרכזות ביניהן, תוך הגבלת התחרות ותיאום מחירים במכרזים. תיאום כזה אסור על פי החוק, והוא גרם נזק כספי ללקוח העיקרי - בזק