הניסיון הראשון לדולריזציה בישראל נעשה לפני כ-15 שנה. ביום ה', 13 באוקטובר 1983, בישר "ידיעות אחרונות" על תוכנית סודית של האוצר ובנק ישראל לדולריזציה של המשק. התגובות היו חריפות. היה זה בימי משבר מניות הבנקים, וכולם היו עצבניים ומתוחים בכל הנוגע לענינים פיננסיים.
באותו ערב התפטר שר האוצר, יורם ארידור, שיחד עם המשנה לנגיד בנק ישראל דאז, פרופ' יקיר פלסנר, הגה את התוכנית. היום הם סבורים, שיורשיהם הגשימו תוך פחות משנתיים את עיקר התוכנית, ובעוד שבועיים תשלים ממשלת הליכוד את המהלך מ-1983.
פלסנר אמר היום (א') ל"גלובס": "המשק של 1983 סבל ממירוץ שכר ופיחות. האינפלציה, של %5-%8 לחודש, הביאה לעליות שכר, והיה עלינו לפצות את המעסיקים על ידי פיחות של %5 לחודש. הדולריזציה היתה אמורה לפתור בין היתר בעיה זו".
הדולריזציה הציעה להצמיד את השקל לשער החליפין של הדולר, או לסל מטבעות. כן הוצע להצמיד את השכר לשער החליפין, כדי שהמעסיקים יבינו שפיחות לא יעזור להם. התוכנית אסרה על הממשלה להדפיס שקלים, אלא אם כן יש לה כיסוי כנגדם במטבע חוץ. תיכננו היתר להשתמש בדולר כמטבע עובר לסוחר בעיסקאות מקומיות, בצד השקל. הסעיף האחרון עורר התנגדות רבה, מטעמים פטריוטיים ואחרים.
התוכנית גובשה בדיונים סודיים שנערכו, במשך שישה חדשים, בצמרת האוצר ובנק ישראל. בשלבים הסופיים ידעו עליה 80-70 איש. גם מומחים חיצוניים ידעו עליה. ארידור, למשל, התייעץ עם פרופ' הרברט שטיין, וקיבל את ברכתו. אחרים דיברו עם פרופ' מילטון פרידמן, שגם הוא תמך ברעיון. גם פרופ' פנחס זוסמן היה בעד.
פרופ' איתן ברגלס המנוח חשש, שהתוכנית תביא להגדלת הגרעון בתקציב, ודרש לקצץ בגרעון, ורק אחר כך להפעיל דולריזציה. פלסנר וארידור אמרו אז בתגובה, שהתוכנית לא תגרום לגרעון, מכיוון שהיא תביא לביטול ביטוח השער ליצואנים ולגידול בהכנסות ממיסים. ראשי בנק ישראל והאוצר היו כה בטוחים בהצלחת התוכנית, עד שלא כללו בה סעיף של העלאת הריבית כדי לרסן את המשק.
ראשי המשק קיימו גם מגעים סודיים עם המימשל האמריקני, וביקשו ערבות בסך 1.5 מיליארד דולר. בכיר באוצר, כנראה המנכ"ל, עזרא סדן, יצא לוושינגטון ונועד עם שר החוץ האמריקני, ג'ורג' שולץ. האמריקנים הושיבו צוות מקצועי, שבדק את התוכנית וגיבש מסקנה חיובית. שולץ הבטיח את הערבות הדרושה. גם שר האוצר האמריקני, דולנד ריגאן, היה בתמונה.
ארידור דיווח כל העת לראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, ואחר כך ליורשו, יצחק שמיר. ארידור אמר לבגין: "אם אתה חושש שלא יהיה לך רוב בכנסת לאישור התוכנית, נפעיל אותה במסגרת תקנות לשעת חירום, לשלושה חדשים. אני בטוח שתוך פרק זמן זה ייווכחו הכל ביתרונות התוכנית, והכנסת תאשר אותה לאחר מכן".
כל ההכנות הזהירות לא עזרו. הפירסום הלא-מתוכנן הביא לתגובות קשות. ארידור התפטר, אם כי עד היום הוא אומר שלא בגלל התוכנית, אלא בשל סיבות אחרות. התוכנית נגנזה - לזמן קצר.
המומחים של אז טוענים היום, שלא הבינו אותם. אחד מראשי המערכת הכלכלית אז, אמר היום ל"גלובס": "לא רצינו להפוך את הדולר להילך חוקי במקום השקל. הצענו להשתמש בדולר בצד השקל. ארידור ופלסנר נתנו ראיונות ופירסמו מאמרים, כדי שלא יהיו אי הבנות".
ב-1985 חזרה התוכנית ועלתה לדיון, בלבוש אחר, כדי לרסן את האינפלציה, שהשתוללה והגיעה לרמה של %20 לחודש. ב-1 ביולי 1985 כינס שמעון פרס, אז ראש הממשלה, את הממשלה לישיבה מרתונית בת 25 שעות, שהחליטה על רפורמה במשק: פיחות חד-פעמי, צמצום הדפסת הכסף, קיבוע שער החליפין של השקל ביחס לדולר. הוגי התוכנית של 1983 אומרים כיום, שלמעשה הוציאה ממשלת 1985 לפועל את רוב הסעיפים בתוכניתם, חוץ מהפיכת הדולר למטבע עובר לסוחר.
אנשי 1983 אומרים היום, שהקלת הפיקוח על מטבע חוץ בשנים האחרונות, היא ברוח התוכנית מאז. פלסנר אף אומר: "בנק ישראל מרחיק לכת היום יותר מאיתנו, כי אנחנו לא הצענו ב-1983 להפוך מיד את השקל למטבע בר-המרה".
בעוד שבועיים יוכל כל ישראלי לקנות דולרים ללא הגבלה. משמעות צעד זה, לדעתם של אנשי 1983, היא הפיכת הדולר למטבע עובר לסוחר: אם מותר לקנות ולמכור דולרים בחופשיות, הרי שמותר להחזיק בהם ללא הגבלה, וממילא אפשר יהיה להעבירם מיד ליד.«אלעזר לוין«לפני 15 שנה זה לא עבר«הוגי תוכנית הדולריזציה של 1983, שנדחתה תוך סערה ציבורית עזה, אומרים שכיום מיישם בנק ישראל צעדים מרחיקי לכת עוד יותר. המגעים הסודיים עם הממשל האמריקני, והצעתו החשאית של ארידור להנהיג את התוכנית כתקנה לשעת חירום, לא יכלו לגבור על העצבנות שגרמה ב"אוקטובר השחור" מפולת המניות הבנקאיו
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
