שיטת דיווח על הכנסות מחכירה

א. הוצאות מימון בחברת נכס בית, ייתבעו רק על בסיס מזומן.

ב. השבחות שנעשו, לפי בקשת השוכר ולהתאמתו, הן חלק מעלות הבניין, ולא ניתן להפחיתן על פני תקופת השכירות, אלא על פי תקנות הפחת לנכסים שונים בבעלות משנת 1941, על תיקוניהן.

קביעת בית המשפט, לפיה יכולה חברה המדווחת על שכ"ד לתבוע הוצאות מימון על בסיס מזומן, מבוססת על מספר הנמקות, כאשר לגבי כל אחת מהן קיימת ביקורת נוקבת. הנמקתו הראשונה של השופט מבוססת על כך, שהחשבוניות הוצאו בשיטת מזומן. אולם, חשבוניות הן לצורכי מע"מ, ובמע"מ מחייבים תקבולים מדמי שכירות בחשבוניות על בסיס מזומן, וזאת גם אם הדיווח למס הכנסה הוא על בסיס מצטבר (תקנה 7 לתקנות מע"מ, סעיפים 28, 29 לחוק מע"מ).

מבחינה מקצועית, ידוע לכל העוסקים בתחום, כי בסיסי דיווח למע"מ ולמס הכנסה שונים במקרים רבים, לדוגמא: ביחס לקבלנים, ביחס לדמי שכירות, ביחס לליסינג תפעולי. בכל אותם מקרים, אין אפשרות ללמוד משיטת דיווח במע"מ לעניין שיטת דיווח במס הכנסה.

יתרה מכך, שיטת דיווח בבסיס מזומן היא חריג, ולעיתים התבטאו שופטי העליון שהיא מנוגדת לחוק. כולם מסכימים שזו פריבילגיה של הנישום, ורשויות המס נלחמו תמיד, אם בכלל, נגד שיטת דיווח זו.

בהתחשב בכל העובדות לעיל, פליאה בעינינו כיצד פקיד שומה מעלה טענת דיווח מזומן כעניין שבחובה, וכיצד בית משפט סטה מכלל הנקוט בידיו ואכף בעניין שבחובה שיטת דיווח במזומן.

מעבר לכך, משום מה התעלם בית המשפט, שנישום המדווח בשיטת חשבונאות כפולה, ואשר על הכנסתו חל חוק התיאומים, תוספת ב', מדווח על הכנסות מימון על בסיס מצטבר. כך הדבר מקום בו יש לו נכס קבוע, שמכפלת האינפלציה בסכום הנכס הקבוע נוספת להכנסות השוטפות. פירושו של דבר, ששיטת החוק מתאמת את הוצאות המימון (על בסיס מצטבר) כנגד הכנסה מתוספת בשל אינפלציה (על בסיס מצטבר). כתוצאה מפסה"ד, נוצר מצב מוזר - תוספת בשל אינפלציה נוספת להכנסות בעל הבניין, בעוד שהוצאות מימון שנועדו לנטרל את אותה תוספת, אסורות בניכוי.

לאור תוצאה אבסורדית זו, הובא הנושא בפני סגן הנציב גרי אגרון, אשר קבע כי רשויות המס לא יאכפו כעיקרון פס"ד בעל תוצאות כה אנטי כלכליות והגיוניות. גם טלי דולן גדיש, יועמ"ש במינהל הכנסות המדינה, ביטאה דעתה בפומבי, כי אין לשלול את חוק זכות הבחירה של הנישום לדווח בשיטת מזומן, ולהופכה לחובה הנאכפת עליו על ידי פקיד שומה או בימ"ש; הזכות תישאר לפריבילגיה לבחירת הנישום.

ביחס להיבט הפחתת שיפורים במושכר, נתייחס בהזדמנות אחרת.

לסיום - חומר למחשבה: מאז שחכירות עד 25 שנה חייבות במס רווח הון ולא במס שבח, ייתכן לטעון כי תושבי חוץ הפטורים לפי אמנות מס על מכירת נכסים שאינם נכסי מקרקעין (ואינם חלק ממפעל קבע), פטורים גם על מכירת חכירות הוניות לתקופה פחותה מ-25 שנים. טיעון כזה יכול שיתקבל, אם ייקבע שזכות במקרקעין נתפסת ומפורשת לפי חוק מס שבח מקרקעין, ולא חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. «עו"ד אברהם אלתר «שיטת דיווח על הכנסות מחכירה «ביקורת על פס"ד פריד