ביהמ"ש העליון דחה את בקשת בדש לפסול את השופטת אלשייך

נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, דחה בשבוע שעבר בקשה של משה בדש, בעל פיקנטי, ושל חברת ניצולת הקרטל לפסול את השופטת ורדה אלשייך מלשבת בדין בעניינו. הדבר קשור לבקשה שהגישה חברת פיקנטי, למינוי מפרק זמני נגד 6 חברות שלטענתה, לא פרעו את חובן למרות שקיבלו מוצרים והתחייבו לשלם עבורם.

בדש וניצולת הקרטל היו שותפים לבקשת מינוי מפרק זמני. בבקשת הפירוק נטען, כי החברות נקלעו לקשיים עקב חרם כלכלי של מספר חברות מתחרות ובהן חברת אוסם. ניצולת הקרטל היא נושה של החברות, ובדש ערב לחובות מסויימים של חברות אלה.

עו"ד אליעזר וולובסקי מונה כמפרק זמני. בדש ביקש את פסילתה של השופטת אלשייך מלשבת בדין בעניינו לאחר שטען, כי עוה"ד אלי זוהר וגבי הייק, המשמשים דירקטורים בחברת אוסם השקעות, הם ידידיו של בעלה של השופטת - יוסף אלשייך. בשל היכרות אישית זו, טען בדש, ישנו חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ולכן הפנייה לבית המשפט העליון. יצויין, כי בדש הגיש בעניין מספר בקשות. הנשיא דחה את הערעור שהגיש בדש לאחר שקבע שלנוכח הסבריה של השופטת בנסיבות המקרה אין חשש ממשי למשוא פנים.

השופט ברק אמר, שכאשר ישנה היכרות אישית עם השופט, יש בכך לעיתים חשש ממשי למשוא פנים. לדבריו, יש לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק את גבולותיה של ההיכרות האישית. במקרה זה ההיכרות האישית הנטענת היא ידידות בין שני עוה"ד ובין בעלה של השופטת.

לדברי ברק, בדש לא הצליח להביא כל תשתית עובדתית לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, ועצם היכרותם של עוה"ד זוהר והייק עם בעלה של השופטת איננו יכול לבסס תשתית מעין זו.

עוד קבע ברק, כי תפקידה של אוסם בקשיי החברות טרם הוכח ולא בוסס.

על בדש וחברת ניצולת הקרטל הוטלו 12,500 שקל הוצאות משפט. (ע"א 3600/99)